פסוק ב:כל בכור. באדם בתחלה היתה העבודה בבכורות.
פסוק ב:באדם ובבהמה השוה בכור אדם לבכור בהמה מה בכור אדם אתה נותנו לכהן בכל מקום אף בכור בהמה כן ומה בכור אדם אתה מטפל בו עד ל׳ יום אף בכור בהמה כן.
פסוק ד:היום אתם יצאים אזכור קאי זכור את היום הזה אשר אתם יוצאים בחדש האביב.
פסוק ה:והיה כי יביאך חזר והזהירם שינהגו איסור חמץ אפילו בארץ.
פסוק ו:שבעת ימים תאכל מצות אהדריה קרא בשביל ביאת הארץ.
פסוק ו:וביום השביעי חג חז״ק אמאי לא הזכיר שם לחוג את יום הראשון.
פסוק ח:והגדת לבנך שאינו יודע לשאול, תאמר לו כך: מה ראה הקב״ה לתת למצרים כח לגרשנו מארצם קודם שהספיק בצקת אבותינו להחמיץ הרי בידו להעמידנו שם עד שתחמץ ועד שיכינו להם צידה לדרך. תשובה לדבר בעבור זה שקבלתי עלי לקיים מצות פסח מצה ומרור עשה ה׳ לי הנסים בצאתי ממצרים.
פסוק ח:בעבור זה עשה ה׳ לי פרש״י רמז תשובה לבן רשע כלומר דבר זה תגיד לבן שאינו יודע לשאול, ומתיבת לי נלמד שאף זו תשובה לבן רשע כלומר לי ולא לך.
פסוק ט:והיה לך לאות על ידך כל זה תאמר לבנך. והיה לך לאות וגו׳ כרך אחד של ד׳ פרשיות.
פסוק ט:לך לאות הדין נותן להיות לך לאות תחלה ואחר כך לאחרים, היינו ולזכרון בין עיניך וזהו שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך, ואמר מר אלו תפילין שבראש.
פסוק י:מימים ימימה מלמד שצריך אדם לבדוק תפילין אחת לי״ב חודש נאמר כאן ימים וכו׳ דברי ב״ה, ב״ש אומרים אין צריך לבדקן עולמית. הלל הזקן אומר אלו תפילין של אבי אמא ותנן התם בחלק עמד יהודה בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם של מתים שהחיה יחזקאל והללו תפילין שהניח לי אבא מהם.
פסוק יא:והיה כי יביאך שלא תאמר לא צוה הקב״ה לקדש רק אותם שיצאו ממצרים לכך בא ולמדך כאן שאפילו בארץ יקדשום.
פסוק יא:אל ארץ הכנעני על ידי שבני חת כבדו את אברהם הזקן וכששמעו שנתן הקב״ה לאבותינו את הארץ עמד הוא ופנה מפניהם, אמר הקב״ה אתה פנית מפני בני חייך הארץ תקרא על שמך, ואני נותן לך אחרת טובה ואיזו זו אפריקי.
פסוק יא:כאשר נשבע לך ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'.
פסוק יב:והעברת כל פטר רחם דוגמא והעברתם את נחלתו לבתו. שמעבירין הנחלה מן הקרובים זכרים לבת אף כאן תעביר את הבכור מתורת שאר בנים לתתו להקב״ה.
פסוק יב:וכל פטר שגר בהמה לא היה להם לישראל באותו זמן בהמה טמאה רק חמור לפיכך לא הוצרך לפרש טהורה.
פסוק יג:וכל פטר חמר פרשה זו נשנית בשביל מצות בכור חמור ופדיון חמור שנתחדשו בה.
פסוק יג:בבניך תפדה מצוה זו לא נהגה עד לאחר שנתקדשו הלויים בשנה שניה תחת כל בכור בבני ישראל.
פסוק יד:מה זאת לפי שהוא רואה בן נכר ערל תושב ושכיר לא יאכל בו מה שאין כן במועדים אחרים. ד״א מה זאת על פסח ועל מצה כבר שמענו טעם, אבל על פדיית הבן והבהמה לא שמענו, ואמרת אליו כי בחזק יד וגו', על כן שהציל בכורינו ובכורי בהמתנו אני זובח וגו'.
פסוק טז:והיה לאות על ידכה תפלין של יד זכרון לחוזק יד, ותפילין של ראש זכרון לאותות ולמופתים שעשה הקב״ה לעינינו. כדכתיב בפ׳ ואתחנן ויתן אותות ומופתים בפרעה ובמצרים לעינינו.
פסוק טז:ידכה יד כהה לפי שהימין מזומנת לכל דבר ומושיטין אותה בכל מקום לפי שהיא עסקנית מן השמאלית ואין נכון שיהיו השמות נתונים עליה. ד״א אמרו רבותינו לפי שהימין מזומן לקשור התפילין על יד השמאל ולא השמאל על הימין וברוב מקומות נקרא השמאל יד.
פסוק טז:ולטוטפת לשון הבטה כמו ועינוהי מטייפין על שם וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך, ומתוך שיראו אותם יזכרו הנסים. שלימא סדרא דפרשת בא
פסוק יז:ויהי בשלח פרעה את העם לרבות ערב רב ואיקטורין ששלח עמהם.
פסוק יז:ולא נחם אלהים ללכת אל ארץ כנען שנתן להם. וי״ו דולא נחם יתרה היא.
פסוק יז:דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא אעפ״י שקרוב הוא דוגמא כי לי כל הארץ רפאה נפשי כי חטאתי לך. שכל את ידיו כי מנשה הבכור. שפי׳ אעפ״י שכן ארץ פלשתים מפסקת בגבול אחד בין גבול ארץ מצרים ובין גבול ארץ כנען כמו שמצינו ביצחק שהיה יורד מארץ כנען ללכת לארץ מצרים דרך ארץ פלשתים מפני הרעב, ומה טעם לא נחם, דרך ארץ פלשתים, כי אמר אלהים פן ינחם העם על שיצאו ממצרים.
פסוק יז:כי אמר אלהים פן ינחם העם אין להרהר על פסוק זה כי גלוי וידוע שבידו לנחותם גם דרך ארץ פלשתים ולא ישובו מצרימה, אלא כנגד מדת הדין שהיתה מקטרגת עליהם לנסותם אם ישובו אם לא ישובו, אמר הקב״ה כך גלוי לפני אם יהיו מנוסים לא יעמדו בנסיון ודוגמא זו פי׳ בפרשת בראשית גבי ועתה פן ישלח ידו.
פסוק יז:בראתם מלחמה שהפלשתים יהיו סבורים עלינו הם באים לנקום בני אפרים שהרגנו ע״י שמהרו לצאת משעבוד מצרים ל׳ שנה. כדמתרגמינן והוה כד שלח פרעה בשביעי של פסח. והם טעו למנות את הארבע מאות שנה מזמן ברית בין הבתרים והם לא התחילו אלא משנולד יצחק וילחמו עם ישראל וישיבו את ישראל למצרים. ע״א כי קרוב הוא אבימלך מלך פלשתים קרוב הוא לפרעה מלך מצרים ואברהם נשבע לו אם תשקור לי ולניני ולנכדי, כדאיתא במדרש תהלים ואויבי חיים עצמו אמר דוד מה שנתן לאבימלך לשלשה דורות נתן לאברהם לשבעה דורות, שהרי משה שביעי לאברהם ועדיין נכדו של אבימלך קיים ולכך לא נחם דרך ארץ פלשתים פן ילחמו ישראל עמהם ועדיין השבועה קיימת, וזהו שיסד הפייט וזכר הקב״ה ברית סבו של פרעה שנשבע לו אברהם אם תשקור לי ולניני ולנכדי ולפיכך מעם פלשתים הסבו.
פסוק יז:בראתם מלחמה מצרים ירדפו אחריהם. ופלשתים יצאו לקראתם להחזירם אל קרוביהם המצריים. ועוד שיודעים שעליהם הם באים כי ארץ פלשתים מארץ ישראל הוא כמו שפירשתי בפרשת וירא ובפרשת תולדות וכמפורש בספר יהושע ותהי להם המלחמה פנים ואחור, וע״י כך ושבו מצרימה יתנו לב לשוב מצרימה כמו שעשו אפילו כשנשתהו במדבר.
פסוק יח:דרך המדבר ים סוף דרך המדבר של ים סוף. כמו הארון הברית שפירושו הארון שהוא ארון הברית, וכן עץ הדעת טוב ורע, שפירושו עץ שהוא דעת טוב ורע.
פסוק יח:וחמשים מה שפירש״י מזויינים, לומר לך לא מפני שהיו יראים מן המצרים הסיבן דרך ים סוף שהרי מזויינים עלו בני ישראל ממצרים, ועוד שלא תתמה מהיכן באו להם כלי זיין במלחמת המדבר ובמלחמות ארץ ישראל. ד״א וחמשים לשון וחמש את ארץ מצרים פי׳ מכולכלים מהבצק שהוציאו מצרים שהספיק להם עד ט״ו באייר לפי שהסיבם דרך המדבר.
פסוק יט:כי השבע השביע שבועה אחר שבועה השביע את אחיו שישביעו את בניהם דור אחר דור, אמר להם אין אני מטריח אתכם שלא כדין, משכם גנבתוני כדכתיב ויבא שכמה, לשכם החזרוני וכן עשו דכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו ממצרים קברו בשכם.
פסוק כ:ויסעו מסכת ביום השני.
פסוק כא:וה' הוא ומלאכיו. ד״א מלאך כמו שאמרנו בפ׳ וירא וה׳ זה גבריאל.
פסוק כא:ללכת יומם ולילה ויהא פרעה סבור בורחים הם ורדף אחריהם.
פסוק כב:עמוד הענן יומם לא תמצא תיבת יומם בכל המקרא רק בהיות השמש על הארץ, אבל תיבת יום תמצא בתורה ובנביאים ובכתובים שהוא לילה. בתורה ביום הכותי כל בכור והוא לילה. בנביאים היום יום בשורה ושם כתיב וחכינו עד אור הבקר. בכתובים יום צעקתי בלילה נגדך.
פסוק כב:לא ימיש כמו לא מש כמו ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש.
