פסוק א:עַל מָחֲלַת. שֵׁם כְּלִי שִׁיר. דָּבָר אַחֵר: עַל מַחֲלָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁיַּחֲרִיב הַבַּיִת. וּכְבָר אָמַר מִזְמוֹר אַחֵר דּוּגְמַת זֶה ״אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים וְגוֹ׳״ (תהלים יד:א), הָאֶחָד עַל חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן, וְזֶה עַל בַּיִת שֵׁנִי:
פסוק ב:אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ. זֶה עַל טִיטוּס, כְּשֶׁגִּדֵּר אֶת הַפָּרֹכֶת וְחַרְבּוֹ מְטַפְטֵף דָּם. אָמַר: הָרַג אֶת עַצְמוֹ (גיטין נו:):
פסוק ד:כֻּלּוֹ סָג. לְשׁוֹן ״סִיגִים״ (יחזקאל כב:יח):
פסוק ד:אֵין גַּם אֶחָד. מִכָּל חֵילָיו שֶׁיִּמְחֶה בְּיָדוֹ:
פסוק ה:הֲלֹא. יֵשׁ לֵידַע לְאוֹכְלֵי עַמִּי כְּמַאֲכַל לֶחֶם וֵאלֹהִים לֹא קָרָאוּ, שֶׁסּוֹפָם שֶׁיִּפְחֲדוּ שָׁם פַּחַד בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:
פסוק ו:לֹא הָיָה פַחַד. זֶה כַּפַּחַד הָרִאשׁוֹן שֶׁאֵרַע לְבֵלְשַׁצַּר, כִּי בַּגְּאֻלָּה זוֹ פִּזַּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַצְמוֹת חוֹנָךְ הַחוֹנִים עָלַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְגוֹ׳״ (זכריה יד:יב). וְכֵן פְּתָרוֹ מְנַחֵם, וְדוּנַשׁ פָּתַר אוֹתוֹ כְּמוֹ ״חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ״ (משלי כב:ו), וְכָ״ף שֶׁל חוֹנָךְ הִיא יְסוֹד בַּמִּלָּה כְּכָ״ף שֶׁל חֲנוֹךְ (ס״א אינו):
פסוק ו:הֱבִישׁוֹתָה. אַתָּה ה׳ אֶת כָּל אוֹיְבַי, כִּי מְאַסְתָּם: