פסוק א:משכיל. האמור בהשכל רב:
פסוק ב:אמר נבל. המחריב את הבית אמר בלבו אין אלהים הכל לפי המקרה ואמר בל׳ עבר כדרך הנבואה במקומות רבות:
פסוק ב:השחיתו. הוא ועמו השחיתו ועשו עול תעוב ואין בהם מי שיעשה טוב:
פסוק ג:השקיף. לראות מעשה העם ההוא:
פסוק ג:היש משכיל. למחות בדבר:
פסוק ג:דורש. לדרוש ולחקור אלהים לדעת אשר השגחתו בכל:
פסוק ד:כולו סג. כל העם חזרו לאחור ופרשו מדרך הטוב ויחדיו נבאשו ר״ל קלקלו מעשיהם:
פסוק ה:הלא ידעו. ר״ל איך יאמרו אין אלהים הלא יש לדעת לפועלי האון שמה שאוכלים את עמי באין מוחה כאוכל את הלחם שכ״ז הוא בעבור אשר עמי לא קראו לה׳:
פסוק ו:שם פחדו. כי הלא שם בירושלים עצמה בעת בוא סנחרב וצר עליה הלא פחדו פחד אשר לא היה כפחד הזה מעולם על כי כולם נפלו פגרים מתים:
פסוק ו:כי אלהים. כאשר אלהים פזר עצמות החונים עליך ירושלים:
פסוק ו:הבישותה. ומה שאתה טיטוס ביישת את ישראל בהרג ואבדן זה היה בעבור כי ה׳ מאסם אז ברוע מעלליהם ולא בא במקרה:
פסוק ז:מי יתן. הלואי שתבוא מהרה תשועת ישראל מהשוכן בציון:
פסוק ז:בשוב. בעת אשר ישקיט ה׳ את בני הגולה ר״ל שהכל יכירו אשר מאת ה׳ ההשקטה:
פסוק ז:יגל יעקב. אז ישמחו כי גאולה שלמה תהיה: