מזמור על רעש הארץ

נושא הפרק הזה, כאשר מוכח מתוכו, הוא אותו רעש הארץ אשר אליו מכוון גם פרק כ"ט לעיל. הרעש הזה אירע לפנות בוקר ["יַעְזְרֶ֥הָ אֱ֝לֹהִ֗ים לִפְנ֥וֹת בֹּֽקֶר"(תהילים מו ו)] ונלוה מההופעות המצויות בשעת הרעש: ביבשה - תמורות ושינויים בפרצוף הארץ ["עַל-כֵּ֣ן לֹא-נִ֭ירָא בְּהָמִ֣יר אָ֑רֶץ"(תהילים מו ג), וכן תיאר ישעיהו פעולת הרעש שבימיו: "הִנֵּ֧ה ה' בּוֹקֵ֥ק הָאָ֖רֶץ וּבֽוֹלְקָ֑הּ וְעִוָּ֣ה פָנֶ֔יהָ וְהֵפִ֖יץ יֹשְׁבֶֽיהָ"(ישעיה כד א)]; ובים - המוות וחומר מים רבים המשתפכים על פני חוף הים. וראה זה פלא: בירושלים עיר הקודש לא נגע הרעש לרעה [הפלא הזה הושר בפרק כ"ט, בלשונו שם: "ובהיכלו כולו אומר כבוד"]; ועוד פלא: במחנה של האויב שנמצא אז בגבול ישראל עשה הרעש שמות - כלי המלחמה התפוצצו והעגלות שורפו באש שפרצה לרגלי נדנוד החומרים הדולקים בשעת הרעש במחנה.

מתי אירע מקרה רעש זה? פרק ס' מלמדנו שהוא אירע בימי דוד לעת המלחמות עם ארם נהרים וארם צובא (שמואל ב ח), כי כן מפורש שם: "מכתם לדוד ללמד בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובא... א-להים זנחתנו פרצתנו אנפת תשובב לנו הרעשתה ארץ פצמתה רפא שבריה כי מטה..." (תהילים ס א-ב). אפס, לעת חיבור זה הפרק, עדיין לא הגיעה אל המחבר השמועה בדבר השמות שחולל, כפי שעולה מתוך הפסקה שהבאנו, הרעש בכל רחבי הארץ, כי לולא זאת ודאי לא היה נמנע להזכירן, והפרק חובר תחת הרושם הראשון מהצלת ירושלים ומההצלה מיד האויב.

עַל-כֵּ֣ן לֹא-נִ֭ירָא בְּהָמִ֣יר אָ֑רֶץ וּבְמ֥וֹט הָ֝רִ֗ים בְּלֵ֣ב יַמִּֽים:
(תהילים מו ג)

"בְּהָמִ֣יר אָ֑רֶץ" - בְּהָמִ֣יר האָרֶץ פרצופה על ידי הרעש.

יֶהֱמ֣וּ יֶחְמְר֣וּ מֵימָ֑יו יִֽרְעֲשֽׁוּ-הָרִ֖ים בְּגַאֲוָת֣וֹ סֶֽלָה: נָהָ֗ר פְּלָגָ֗יו יְשַׂמְּח֥וּ עִיר-אֱ-לֹהִ֑ים קְ֝דֹ֗שׁ מִשְׁכְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן:
(תהילים מו ד-ה)

"נָהָ֗ר פְּלָגָ֗יו יְשַׂמְּח֥וּ עִיר-אֱ-לֹהִ֑ים" - כנגד "יֶהֱמ֣וּ יֶחְמְר֣וּ מֵימָ֑יו" שלפניו.

"קְ֝דֹ֗שׁ מִשְׁכְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן" - יען כי גם בגבעון היה אז משכן, משכן העולה (ראה דברי הימים א כא כט), אלא שמשכן ארון העדות שבירושלים היה עולה עליו בקדושתו והוא הקדוש ביותר, "קְ֝דֹ֗שׁ מִשְׁכְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן".

אֱ-לֹהִ֣ים בְּ֭קִרְבָּהּ בַּל-תִּמּ֑וֹט יַעְזְרֶ֥הָ אֱ֝-לֹהִ֗ים לִפְנ֥וֹת בֹּֽקֶר:
(תהילים מו ו)

כי לפנות בוקר אירע הרעש.

לְֽכוּ-חֲ֭זוּ מִפְעֲל֣וֹת ה' אֲשֶׁר-שָׂ֖ם שַׁמּ֣וֹת בָּאָֽרֶץ: מַשְׁבִּ֥ית מִלְחָמוֹת֮ עַד-קְצֵ֪ה הָ֫אָ֥רֶץ קֶ֣שֶׁת יְ֭שַׁבֵּר וְקִצֵּ֣ץ חֲנִ֑ית עֲ֝גָל֗וֹת יִשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ:
(תהילים מו ט-י)

כפי שכתבתי בפתיחה, נפגע קשה על ידי הרעש מחנה האויב שעמד בגבול ישראל ועצתו על ישראל הופרה.

ה' צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב-לָ֝נוּ אֱ-לֹהֵ֖י יַעֲקֹ֣ב סֶֽלָה:
(תהילים מו ח; תהילים מו יב)

חוזר על קריאתו שבפסוק ח' מפני רוב חרדתו לגורל שאר שטח ארץ ישראל, אשר כפי שכתבתי בפתיחה, לא הוברר לו עדיין [על דרך שכופל ישעיהו מרגזו מפני תנופת יד סנחריב את הקריאה: "עמנו אל!" (ישעיה ח ח י)].