א לַמְנַצֵּ֥חַ לִבְנֵי־קֹ֑רַח עַֽל־עֲלָמ֥וֹת שִֽׁיר׃ ב אֱלֹהִ֣ים לָ֭נוּ מַחֲסֶ֣ה וָעֹ֑ז עֶזְרָ֥ה בְ֝צָר֗וֹת נִמְצָ֥א מְאֹֽד׃ ג עַל־כֵּ֣ן לֹא־נִ֭ירָא בְּהָמִ֣יר אָ֑רֶץ וּבְמ֥וֹט הָ֝רִ֗ים בְּלֵ֣ב יַמִּֽים׃ ד יֶהֱמ֣וּ יֶחְמְר֣וּ מֵימָ֑יו יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים בְּגַאֲוָת֣וֹ סֶֽלָה׃ ה נָהָ֗ר פְּלָגָ֗יו יְשַׂמְּח֥וּ עִיר־אֱלֹהִ֑ים קְ֝דֹ֗שׁ מִשְׁכְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן׃ ו אֱלֹהִ֣ים בְּ֭קִרְבָּהּ בַּל־תִּמּ֑וֹט יַעְזְרֶ֥הָ אֱ֝לֹהִ֗ים לִפְנ֥וֹת בֹּֽקֶר׃ ז הָמ֣וּ ג֭וֹיִם מָ֣טוּ מַמְלָכ֑וֹת נָתַ֥ן בְּ֝קוֹל֗וֹ תָּמ֥וּג אָֽרֶץ׃ ח יְהוָ֣ה צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב־לָ֝נוּ אֱלֹהֵ֖י יַעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃ ט לְֽכוּ־חֲ֭זוּ מִפְעֲל֣וֹת יְהוָ֑ה אֲשֶׁר־שָׂ֖ם שַׁמּ֣וֹת בָּאָֽרֶץ׃ י מַשְׁבִּ֥ית מִלְחָמוֹת֮ עַד־קְצֵ֪ה הָ֫אָ֥רֶץ קֶ֣שֶׁת יְ֭שַׁבֵּר וְקִצֵּ֣ץ חֲנִ֑ית עֲ֝גָל֗וֹת יִשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ׃ יא הַרְפּ֣וּ וּ֭דְעוּ כִּי־אָנֹכִ֣י אֱלֹהִ֑ים אָר֥וּם בַּ֝גּוֹיִ֗ם אָר֥וּם בָּאָֽרֶץ׃ יב יְהוָ֣ה צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב־לָ֝נוּ אֱלֹהֵ֖י יַעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
למנצח וגו׳. כבר ביארנו בעלמות שהוא א׳ מכלי הניגון ונרא׳ שהוא מיוחד לעורר השמחה היתרה ולכן נתיחס לעלמות להיות כל שמחה גדולה נעדרת כלומ׳ לחשק העלמות ולנעם שיריהם. ואמ׳ למנצח ר״ל לאותו המשורר שבבני קרח ר״ל הלויים [על עלמות] שיר על כלי הנקרא עלמות וכן הוא אומ׳ בדברי הימים (א טו כ) ובניהו בנבלים על עלמות שיר. וכוונת המזמור לעת הישועה במלחמות הגוים בזמן גוג ומגוג
פסוק ב:
ואמ׳ אלהים לנו מחסה ועוז ר״ל מן המלחמות ועזרה בצרות נמצא מאד כלומ׳ עזר גדול מגוים רבים.
פסוק ג:
ואמ׳ ד״מ על כן לא נירא בהמיר ארץ ר״ל כשיגיע זמן תוקף הצרות עד שידמה הענין להמרת ארץ ר״ל השחתת הארץ ושובה מדבר ובמוט הרים בלב ימים והוא משל להשקעת מלכים גדולים וירידתם לא נירא בזה כי הכל לטובתנו
פסוק ד:
כי אף כשיהמו מי הים ויחמרו ר״ל שיגרשו מרוב המייתם רפש וטיט וגם ההרים ירעשו בגאותו ר״ל בגאות הים והסתערותו
פסוק ה:
הוא יהיה לנו נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים שהוא המקום המקודש שבמשכני עליון ר״ל ירושלים
פסוק ו:
ואלהים יהיה בקרבה להשיבה אל כנה לקיום גדול בל תמוט עוד על ידי אויב ויעזרה אלהים לפנות בקר. ר״ל בשחר. ולפנות כמו לפניו רומז על תחלת זמן המלחמה או מענין פנה היום (ירמי׳ ו ד) כלומ׳ שיפנה היום לערוב וכן לפנות ערב (דבר׳ כג יב) שפירושו כשהערב פונה ובא ורומז על סוף המלחמה.
פסוק ז:
ואמ׳ המו גוים כלומ׳ בזה הזמן באו גוים כלומ׳ שנתאספו כלם בהמיה גדולה לבוא עלינו למלחמה ומתו שם והוא ענין מטו ממלכות. וי״ל מטו מלשון הגיע כמלשון ארמי והאל נתן בקולו תמוג ארץ ר״ל כל עם הארץ ואז ה׳ צבאות עמנו וגו׳.
פסוק ט:
לכו חזו מפעלות אלהים כלומ׳ שתתבוננו על אלה כי כלם פעולות אלהיות אשר שם שממה וחרבן בארץ
פסוק י:
והוא משבית עוד מהם מלחמות והוא ג״כ ענין קשת ישבר וכו׳ ועגלות הנושאות כלי זין ישרוף באש כי כלם ידעו את ה׳ ויכירו אלהותו או יהיה כאלו יבוא עליהם מאמר האל הרפו מחשבתכם ודעו כי אנכי אלהים ארום בגוים [ארום] בארץ כלומ׳ שכלם יכירוני וייחדו את שמי ולא יעבדו לזר.
פסוק יב:
וחזר ואמ׳ דרך תפלה לרוב הצרות שבאותו זמן הנקראות חבלי משיח ה׳ צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה.