א לַמְנַצֵּ֥חַ לִבְנֵי־קֹ֑רַח עַֽל־עֲלָמ֥וֹת שִֽׁיר׃ ב אֱלֹהִ֣ים לָ֭נוּ מַחֲסֶ֣ה וָעֹ֑ז עֶזְרָ֥ה בְ֝צָר֗וֹת נִמְצָ֥א מְאֹֽד׃ ג עַל־כֵּ֣ן לֹא־נִ֭ירָא בְּהָמִ֣יר אָ֑רֶץ וּבְמ֥וֹט הָ֝רִ֗ים בְּלֵ֣ב יַמִּֽים׃ ד יֶהֱמ֣וּ יֶחְמְר֣וּ מֵימָ֑יו יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים בְּגַאֲוָת֣וֹ סֶֽלָה׃ ה נָהָ֗ר פְּלָגָ֗יו יְשַׂמְּח֥וּ עִיר־אֱלֹהִ֑ים קְ֝דֹ֗שׁ מִשְׁכְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן׃ ו אֱלֹהִ֣ים בְּ֭קִרְבָּהּ בַּל־תִּמּ֑וֹט יַעְזְרֶ֥הָ אֱ֝לֹהִ֗ים לִפְנ֥וֹת בֹּֽקֶר׃ ז הָמ֣וּ ג֭וֹיִם מָ֣טוּ מַמְלָכ֑וֹת נָתַ֥ן בְּ֝קוֹל֗וֹ תָּמ֥וּג אָֽרֶץ׃ ח יְהוָ֣ה צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב־לָ֝נוּ אֱלֹהֵ֖י יַעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃ ט לְֽכוּ־חֲ֭זוּ מִפְעֲל֣וֹת יְהוָ֑ה אֲשֶׁר־שָׂ֖ם שַׁמּ֣וֹת בָּאָֽרֶץ׃ י מַשְׁבִּ֥ית מִלְחָמוֹת֮ עַד־קְצֵ֪ה הָ֫אָ֥רֶץ קֶ֣שֶׁת יְ֭שַׁבֵּר וְקִצֵּ֣ץ חֲנִ֑ית עֲ֝גָל֗וֹת יִשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ׃ יא הַרְפּ֣וּ וּ֭דְעוּ כִּי־אָנֹכִ֣י אֱלֹהִ֑ים אָר֥וּם בַּ֝גּוֹיִ֗ם אָר֥וּם בָּאָֽרֶץ׃ יב יְהוָ֣ה צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב־לָ֝נוּ אֱלֹהֵ֖י יַעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
מזמור שמיועד לַמְנַצֵּחַ, לִבְנֵי קֹרַח המשוררים עַל עֲלָמוֹת, שם כלי נגינה, אולי של נשים, או: שם לחן השִׁיר.
פסוק ב:
אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז, לעֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא, הוא מצוי מְאֹד.
פסוק ג:
עַל כֵּן – הודות לחסותו של ה' לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ, כשהארץ מחליפה את פניה, בעת רעידת אדמה, או במובן מושאל: מהפכה מדינית, וּבְמוֹט, בהתמוטטות הָרִים בְּלֵב יַמִּים.
פסוק ד:
ברעידה עצומה כזו יֶהֱמוּ, יסערו וירעשו, יֶחְמְרוּ, ייערמו, יגעשו, יעלו קצף מֵימָיו של הים, יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ, כשאלוקים מראה את גדולתו ביחס אליהם. סֶלָה, סימן מוסיקלי, או: אכן.
פסוק ה:
בצד כל הרעש והגעש מסביב הנָהָר, פְּלָגָיו, יובליו או זרמיו יְשַׂמְּחוּ את עִיר אֱלֹהִים, את קְדֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן, המקום הקדוש למשכן ה'. הנהר הוא דימוי לשפיעה ולשטף החסד.
פסוק ו:
אֱלֹהִים שוכן בְּקִרְבָּהּ של עיר האלוקים, ולכן בַּל תִּמּוֹט, היא לא תתמוטט. יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר, עוד בטרם האיר האור בעולם.
פסוק ז:
הָמוּ, רעשו גוֹיִם, מָטוּ, התמוטטו מַמְלָכוֹת, וכאשר ה' נָתַן בְּקוֹלוֹ, תָּמוּג, תימס האָרֶץ.
פסוק ח:
ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב, מעוז ומפלט לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. סֶלָה.
פסוק ט:
לְכוּ חֲזוּ, ראו את מִפְעֲלוֹת ה', אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת, שממה והרס באויבים שבָּאָרֶץ. הוא משמיד אותם לגמרי –
פסוק י:
מַשְׁבִּית מִלְחָמוֹת עַד קְצֵה הָאָרֶץ, קֶשֶׁת האויבים יְשַׁבֵּר וְקִצֵּץ חֲנִית, עֲגָלוֹת, המשמשות את הצבאות כדי לשאת עליהן מזון או חיילים, יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ.
פסוק יא:
הפסוק הבא נאמר, כביכול, מפי ה': הַרְפּוּ, עזבו את המאמץ להילחם ולפעול על מנת להשפיע, וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים, אָרוּם, אהיה גבוה בַּגּוֹיִם, אָרוּם בָּאָרֶץ.
פסוק יב:
המזמור מסתיים במעין פזמון חוזר: ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. סֶלָה.