פסוק א:מזמור שמיועד לַמְנַצֵּחַ, לִבְנֵי קֹרַח המשוררים עַל עֲלָמוֹת, שם כלי נגינה, אולי של נשים, או: שם לחן השִׁיר.
פסוק ב:אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז, לעֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא, הוא מצוי מְאֹד.
פסוק ג:עַל כֵּן – הודות לחסותו של ה' לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ, כשהארץ מחליפה את פניה, בעת רעידת אדמה, או במובן מושאל: מהפכה מדינית, וּבְמוֹט, בהתמוטטות הָרִים בְּלֵב יַמִּים.
פסוק ד:ברעידה עצומה כזו יֶהֱמוּ, יסערו וירעשו, יֶחְמְרוּ, ייערמו, יגעשו, יעלו קצף מֵימָיו של הים, יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ, כשאלוקים מראה את גדולתו ביחס אליהם. סֶלָה, סימן מוסיקלי, או: אכן.
פסוק ה:בצד כל הרעש והגעש מסביב הנָהָר, פְּלָגָיו, יובליו או זרמיו יְשַׂמְּחוּ את עִיר אֱלֹהִים, את קְדֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן, המקום הקדוש למשכן ה'. הנהר הוא דימוי לשפיעה ולשטף החסד.
פסוק ו:אֱלֹהִים שוכן בְּקִרְבָּהּ של עיר האלוקים, ולכן בַּל תִּמּוֹט, היא לא תתמוטט. יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר, עוד בטרם האיר האור בעולם.
פסוק ז:הָמוּ, רעשו גוֹיִם, מָטוּ, התמוטטו מַמְלָכוֹת, וכאשר ה' נָתַן בְּקוֹלוֹ, תָּמוּג, תימס האָרֶץ.
פסוק ח:ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב, מעוז ומפלט לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. סֶלָה.
פסוק ט:לְכוּ חֲזוּ, ראו את מִפְעֲלוֹת ה', אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת, שממה והרס באויבים שבָּאָרֶץ. הוא משמיד אותם לגמרי –
פסוק י:מַשְׁבִּית מִלְחָמוֹת עַד קְצֵה הָאָרֶץ, קֶשֶׁת האויבים יְשַׁבֵּר וְקִצֵּץ חֲנִית, עֲגָלוֹת, המשמשות את הצבאות כדי לשאת עליהן מזון או חיילים, יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ.
פסוק יא:הפסוק הבא נאמר, כביכול, מפי ה': הַרְפּוּ, עזבו את המאמץ להילחם ולפעול על מנת להשפיע, וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים, אָרוּם, אהיה גבוה בַּגּוֹיִם, אָרוּם בָּאָרֶץ.
פסוק יב:המזמור מסתיים במעין פזמון חוזר: ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. סֶלָה.