פסוק א:על שושנים. לכבוד תלמידי חכמים יסדו השיר הזה שהם רכים כשושנים ונאי' כשושני' ומרטיבי' מעשים טובים כשושנים:
פסוק א:משכיל. ע"י תורגמן:
פסוק א:שיר ידידות. שיר אהובים שיר של שבח להם להאהיבם על הבריות ולהאהיב תורתם עליהם:
פסוק ב:רחש לבי. כך התחיל המשורר בשירו השריץ לבי בקרבי דבר טוב בשבחך את הת"ח:
פסוק ב:רחש. לשון נענוע וכן כל לשון שירוץ וריחוש:
פסוק ב:אומר אני מעשי למלך. השיר הזה שיסדתי ועשיתי אני אומרו למלך שנאמ' (משלי ח׳:ט״ו) בי מלכים ימלוכו:
פסוק ב:לשוני. צח בשירים כעט סופר מהיר, ראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן מהיר בלשון ערבי בקי:
פסוק ג:יפיפית מבני אדם. העוסקים במלאכת חיי שעה, למה לפי שהוצק חן בשפתותיך להורות כהלכה, הוצק כמו נשפך כמו מוצקות (זכריה ד'), ויצק עליה שמן (ויקרא ב׳:א׳):
פסוק ג:על כן ברכך. כמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן ומה שכרן ה' יברך את עמו בשלום (לעיל כ"ט):
פסוק ד:חגור חרבך על ירך. להלחם מלחמתה של תורה והוא הודך והוא הדרך:
פסוק ה:על דבר אמת. להורות כדת ולהתנהג בענות צדק:
פסוק ה:ותורך. התורה ודבר האמת שתעסוק בו היא תורה אותך טכסיסי המלחמה לעשות ימינך נוראות לפי שהזכיר תלמוד תורה בלשון מלחמה נופל בו ל' ימין המיומנת להלחם, (כלומר הסדר להלחם ביד ימין):
פסוק ו:חציך שנונים. בלב אויבי המלך שנונים אגיישוץ בלע"ז, והרי זה מקרא מסורס מצינו שהתלמידים קרוים חצים שנאמר כחצים ביד גבור כן בני הנעורים (לקמן קכ"ז) ותלמידי חכמים (המזויינים) בהלכה קרוים אויבים זה לזה לפי שעה שנאמר לא יבושו כי ידברו את אויבי' בשער (שם):
פסוק ו:עמים תחתיך יפלו. בשכר התורה יפלו העובדי גלולים תחתיהם של ישראל:
פסוק ז:כסאך אלהים. כסאך שר ושופט לעולם ועד כענין שנאמר נתתיך אלהים לפרעה (שמות ו') ולמה בשביל ששבט מישור שבט מלכותך שמשפטיך אמת וראוי אתה למלוך:
פסוק ח:משחך וגו' שמן ששון. כל לשון גדולה נופל עליה ל' משיחת שמן כדת המלכים:
פסוק ט:מר ואהלות קציעות. קידה מתרגמינן קציעתא:
פסוק ט:כל בגדותיך. כל בגדיך מריחים כריח בשמים, ומדרשו כל בגדותיך וסרחוניך מתכפרים ומריחים ריח ערב:
פסוק ט:מן היכלי שן מני שמחוך. יותר מהיכלי שן משובחים ההיכלות המתוקני' לך בגן עדן לשמחך בהם, שן איבוייר"א בלע"ז:
פסוק ט:מני שמחוך. היכלות אשר מני הם שמחוך הנותנים שכרך:
פסוק י:בנות מלכים. יהיו מבקרות אותך כענין שנאמ' ושרותיהם מיניקותיך (ישעיה מ"ט):
פסוק י:ביקרותיך. קו"ף דגוש לפי שהוא לשון בקור ואף על פי שכתוב יו"ד לפניה, ראיתי בנקוד רב סעדיה תיבה זו סדורה עם מי נתן למשיסה יעקב (שם מ"ב) שכתוב בו יו"ד והסמ"ך מודגשת, ומנחם חברו לשון יוקר כמו יקר מכלי פז (סא"א):
פסוק י:שגל. מלכה כמו והשגל יושבת אצלו (דניאל ה׳:ב׳) וישתון בהון מלכא רברבנוהי שגלתיה ולחינתיה אשתך תתיצב לימינך:
פסוק י:בכתם אופיר. בקבוצת עדי זהב הבא מאופיר:
פסוק יא:שמעי בת וראי. שמעי כנסת ישראל וראי דרך הטוב:
פסוק יא:והטי אזנך. לתורה:
פסוק יא:ושכחי עמך. מעבר הנהר שאת גדילה ביניהם:
פסוק יא:ובית אביך. ע"א שעבדו אבותיך בעבר הנהר:
פסוק יב:ויתאו המלך יפיך. ואם תעשי כן יתאוה המלך הקב"ה לנויי מעשיך:
פסוק יג:ובת צר במנחה פניך יחלו. כמו (שמות ל״ב:י״א) ויחל משה ובשכר זה תזכו שיביאו לך אשכרים ודורון אותם שהם עכשיו עשירי עם:
פסוק יד:כל כבודה בת מלך פנימה וגו'. אותם שכל כבוד תלוי בהם והם כנסיו' של מלך אשר נהגו עצמם בצניעות עתה בגדיהם חשובים ממשבצות זהב של כהני' גדולי', משבצות קאטונ"ש בלע"ז:
פסוק טו:לרקמות תובל למלך. בבגדי רקמה יביאום מנחה למלך על כל הארץ, רקמות אברודי"ץ בלע"ז, זה שנאמר והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה וגו' (ישעיהו ס״ו:כ׳):
פסוק טו:בתולות אחריה רעותיה. ילכו אחריהם כענין שנאמר (זכריה ח׳:כ״ג) והחזיקו בכנף איש יהודי וגו' לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם:
פסוק טו:מובאות לך. כלפי הקב"ה אמרו המשורר:
פסוק יז:תחת אבותיך וגו'. לכל אחד מישראל אמר:
פסוק יח:אזכירה שמך. כלפי הקב"ה אמרו המשורר: