פסוק א:אל תתחר. אל תתערב במרעים לעשות כמעשיהם:
פסוק א:בעושי עולה. בהצלחת עושי עולה:
פסוק ב:כי כחציר. לא יתמידו בהצלחה כי מהר יכרתו כעשב הזה הנכרת במהרה:
פסוק ב:וכירק דשא. ירק של דשא והוא הצומח ממעל על הארץ הירוק והלח שבו הממהר לכמוש מן השורש:
פסוק ג:בטח בה׳. לזאת אל תתערב עמהם אלא בטח בה׳ ועשה הטוב ואז תשכון בארץ לאורך ימים:
פסוק ג:ורעה אמונה. תהיה רועה וניזון מאמונה שהאמנת בה׳ ולא עשית כמעשה הרשעים לגזול ולעשוק:
פסוק ד:והתענג על ה׳. תהיה מעונג בתפנוקים על משענת ה׳ והוא יתן לך מה שישאל לבך ר״ל יספיק לך מחסורך אף בדבר התפנוקים:
פסוק ה:גול על ה׳. גלגל צרכך על ה׳ ובטח עליו והוא יעשה צרכך:
פסוק ו:והוציא. צדקך יראה כאור כי תקבל גמול:
פסוק ו:ומשפטיך. מה שהלכת בדרך משפט כצהרים:
פסוק ז:דום לה׳. קוה לה׳ ותוחיל לו ולך בתמימות ואל תתערב עם הרשע המצליח ובאיש העושה מחשבת רשע לאסוף הון:
פסוק ח:הרף מאף. התרפה מלהתחבר עם בעל אף:
פסוק ח:ועזוב. איש חמה ואל תתערב במי שכל מחשבתו אך לעשות הרע:
פסוק ט:כי וגו׳. סוף הדבר יכרתו הרשעים אבל המקוים לה׳ יירשו הארץ לאורך ימים:
פסוק י:ועוד מעט. אף כי הרשע מצליח לא יהיה לזמן רב כי כשיהיה עוד זמן מעט ואין הרשע וכאשר תתבונן להסתכל על מקומו ותראה שאיננו:
פסוק יא:וענוים. אבל ענוים ירשו ארץ לאורך ימים ויהיה מעונגים ברוב שלום:
פסוק יב:זומם. הרשע חושב רעה על הצדיק ובקצפו חורק עליו שניו:
פסוק יג:ה׳. אבל ה׳ ישחק על הרשע כי ראה שבא יום מיתתו טרם יעשה הרעה ולא יספוק לעשותה:
פסוק יד:פתחו. ר״ל הוציאוה מתערה:
פסוק יד:להפיל. להפילו מת:
פסוק טו:חרבם. אבל חרבם תבוא בלב הרשעים ההם:
פסוק טו:תשברנה. לבל יוכלו לירות בהם החצים:
פסוק טז:טוב. המעט שיש להצדיק יותר טוב מעושר רב שביד הרשעים:
פסוק יז:כי זרועות. לפי שיושבר חוזק הרשע ולא ישאר עשרו בידו אבל הצדיקים סומך ה׳ ומה שיש בידם תתקיים:
פסוק יח:ימי תמימים. כמה שנים יחיו:
פסוק יח:ונחלתם. מעט מהטובה שהנחיל להם המקום יהיה שמור אצלם לעולם כל ימי חייהם:
פסוק יט:בעת רעה. כי לא עליהם תהיה:
פסוק יט:ישבעו. כי ה׳ יזמין להם די סיפוקם:
פסוק כ:כיקר כרים. כהיקר הנעשה לכשבים אשר יפטמו אותם להשמינם למהר עת שחיטתם כן טובות הרשעים בעוה״ז לטרדם לגהינם:
פסוק כ:כלו. כי אחר המיתה יכלו ובעשן הגהינם יהיו כלים:
פסוק כא:לוה רשע. כשלא מצאה ידו לגזול לוקח בהלואה ואינו משלם והצדיק המלוה אותו חוננו ונותנו לו במתנה לבל יענש בעבורו:
פסוק כב:כי מבורכיו. כי בעבור כשרון המעשה הזה יגזור אומר ויקם ואת אשר יברכם יירשו הארץ ואת אשר יקללם יכרתו:
פסוק כג:מה׳ מצעדי וגו׳. מצעדי הגבר בתורה המה כוננו מה׳ ר״ל ה׳ מכונן ומיישר צעדיו:
פסוק כג:ודרכו. ה׳ חפץ דרכו ומצליחו בו:
פסוק כד:כי יפול. אף אם יהיה נוטה לא יושלך לארץ:
פסוק כה:נער וגו׳. ר״ל בנערותי ובזקנותי הסתכלתי לראות הנעשה בצדיק:
פסוק כה:ולא ראיתי. להיות נעזב מכל וכל וזרעו ישאלו לחם:
פסוק כו:כל היום. לפי שכל הימים היה חונן עניים ומלוה להם ולזה מהראוי שיהיו זרעו לברכה:
פסוק כז:סור מרע. לכן סור מרע ועשה טוב ותשכון במנוחה לעולם:
פסוק כח:אוהב משפט. לשלם לאיש כגמולו לזה לא יעזוב את חסידיו ויהיו נשמרים לעולם אבל זרע רשעים יוכרתו כל אחד לפי גמולו:
פסוק לא:לא תמעד. לזה לא תמעד אשוריו:
פסוק לב:צופה. מביט לארוב על הצדיק:
פסוק לג:בהשפטו. כאשר יהיה הרשע נשפט עם הצדיק בדבר העלילה ששם עליו לא ירשיענו המקום כי יוציא לאור משפטו ויצא זכאי:
פסוק לד:קוה אל ה׳. אשר הוא יצילך מיד הרשעים:
פסוק לד:ושמור דרכו. מבלי לעשות להם כמעשיהם:
פסוק לה:רשע עריץ. החזק ברשע:
פסוק לה:ומתערה. והוא נשרש כאילן הנטוע מזמן רב והוא רטוב ומלוחלח ור״ל שהיה ממולא בכל טוב:
פסוק לו:ויעבור. פתאום עבר מן העולם והנה איננו:
פסוק לז:שמר תם. שמר דרך תם וראה דרך ישר ללכת בה כי יש אחרית טוב לאיש המבקש שלום כל אדם להתנהג עם כל בישרות ובתמימות:
פסוק לח:יחדיו. כולם כאחד:
פסוק לח:אחרית וגו׳. סופם לכריתה:
פסוק לט:ותשועת. אבל תשועת צדיקים היא מה׳ והוא מעוזם בעת צרה והוא דבר המתקיים:
פסוק מ:כי חסו בו. ודרך ה׳ להושיע את החוסים בו: