א לְדָוִ֨ד ׀ אַל־תִּתְחַ֥ר בַּמְּרֵעִ֑ים אַל־תְּ֝קַנֵּ֗א בְּעֹשֵׂ֥י עַוְלָֽה׃ ב כִּ֣י כֶ֭חָצִיר מְהֵרָ֣ה יִמָּ֑לוּ וּכְיֶ֥רֶק דֶּ֝֗שֶׁא יִבּוֹלֽוּן׃ ג בְּטַ֣ח בַּֽ֭יהוָה וַעֲשֵׂה־ט֑וֹב שְׁכָן־אֶ֝֗רֶץ וּרְעֵ֥ה אֱמוּנָֽה׃ ד וְהִתְעַנַּ֥ג עַל־יְהוָ֑ה וְיִֽתֶּן־לְ֝ךָ֗ מִשְׁאֲלֹ֥ת לִבֶּֽךָ׃ ה גּ֣וֹל עַל־יְהוָ֣ה דַּרְכֶּ֑ךָ וּבְטַ֥ח עָ֝לָ֗יו וְה֣וּא יַעֲשֶֽׂה׃ ו וְהוֹצִ֣יא כָא֣וֹר צִדְקֶ֑ךָ וּ֝מִשְׁפָּטֶ֗ךָ כַּֽצָּהֳרָֽיִם׃ ז דּ֤וֹם ׀ לַיהוָה֮ וְהִתְח֪וֹלֵ֫ל ל֥וֹ אַל־תִּ֭תְחַר בְּמַצְלִ֣יחַ דַּרְכּ֑וֹ בְּ֝אִ֗ישׁ עֹשֶׂ֥ה מְזִמּֽוֹת׃ ח הֶ֣רֶף מֵ֭אַף וַעֲזֹ֣ב חֵמָ֑ה אַל־תִּ֝תְחַ֗ר אַךְ־לְהָרֵֽעַ׃ ט כִּֽי־מְ֭רֵעִים יִכָּרֵת֑וּן וְקֹוֵ֥י יְ֝הוָ֗ה הֵ֣מָּה יִֽירְשׁוּ־אָֽרֶץ׃ י וְע֣וֹד מְ֭עַט וְאֵ֣ין רָשָׁ֑ע וְהִתְבּוֹנַ֖נְתָּ עַל־מְקוֹמ֣וֹ וְאֵינֶֽנּוּ׃ יא וַעֲנָוִ֥ים יִֽירְשׁוּ־אָ֑רֶץ וְ֝הִתְעַנְּג֗וּ עַל־רֹ֥ב שָׁלֽוֹם׃ יב זֹמֵ֣ם רָ֭שָׁע לַצַּדִּ֑יק וְחֹרֵ֖ק עָלָ֣יו שִׁנָּֽיו׃ יג אֲדֹנָ֥י יִשְׂחַק־ל֑וֹ כִּֽי־רָ֝אָ֗ה כִּֽי־יָבֹ֥א יוֹמֽוֹ׃ יד חֶ֤רֶב ׀ פָּֽתְח֣וּ רְשָׁעִים֮ וְדָרְכ֪וּ קַ֫שְׁתָּ֥ם לְ֭הַפִּיל עָנִ֣י וְאֶבְי֑וֹן לִ֝טְב֗וֹחַ יִשְׁרֵי־דָֽרֶךְ׃ טו חַ֭רְבָּם תָּב֣וֹא בְלִבָּ֑ם וְ֝קַשְּׁתוֹתָ֗ם תִּשָּׁבַֽרְנָה׃ טז טוֹב־מְ֭עַט לַצַּדִּ֑יק מֵ֝הֲמ֗וֹן רְשָׁעִ֥ים רַבִּֽים׃ יז כִּ֤י זְרוֹע֣וֹת רְ֭שָׁעִים תִּשָּׁבַ֑רְנָה וְסוֹמֵ֖ךְ צַדִּיקִ֣ים יְהוָֽה׃ יח יוֹדֵ֣עַ יְ֭הוָה יְמֵ֣י תְמִימִ֑ם וְ֝נַחֲלָתָ֗ם לְעוֹלָ֥ם תִּהְיֶֽה׃ יט לֹֽא־יֵ֭בֹשׁוּ בְּעֵ֣ת רָעָ֑ה וּבִימֵ֖י רְעָב֣וֹן יִשְׂבָּֽעוּ׃ כ כִּ֤י רְשָׁעִ֨ים ׀ יֹאבֵ֗דוּ וְאֹיְבֵ֣י יְ֭הוָה כִּיקַ֣ר כָּרִ֑ים כָּל֖וּ בֶעָשָׁ֣ן כָּֽלוּ׃ כא לֹוֶ֣ה רָ֭שָׁע וְלֹ֣א יְשַׁלֵּ֑ם וְ֝צַדִּ֗יק חוֹנֵ֥ן וְנוֹתֵֽן׃ כב כִּ֣י מְ֭בֹרָכָיו יִ֣ירְשׁוּ אָ֑רֶץ וּ֝מְקֻלָּלָ֗יו יִכָּרֵֽתוּ׃ כג מֵ֭יְהוָה מִֽצְעֲדֵי־גֶ֥בֶר כּוֹנָ֗נוּ וְדַרְכּ֥וֹ יֶחְפָּֽץ׃ כד כִּֽי־יִפֹּ֥ל לֹֽא־יוּטָ֑ל כִּֽי־יְ֝הוָ֗ה סוֹמֵ֥ךְ יָדֽוֹ׃ כה נַ֤עַר ׀ הָיִ֗יתִי גַּם־זָ֫קַ֥נְתִּי וְֽלֹא־רָ֭אִיתִי צַדִּ֣יק נֶעֱזָ֑ב וְ֝זַרְע֗וֹ מְבַקֶּשׁ־לָֽחֶם׃ כו כָּל־הַ֭יּוֹם חוֹנֵ֣ן וּמַלְוֶ֑ה וְ֝זַרְע֗וֹ לִבְרָכָֽה׃ כז ס֣וּר מֵ֭רָע וַעֲשֵׂה־ט֗וֹב וּשְׁכֹ֥ן לְעוֹלָֽם׃ כח כִּ֤י יְהוָ֨ה ׀ אֹ֘הֵ֤ב מִשְׁפָּ֗ט וְלֹא־יַעֲזֹ֣ב אֶת־חֲ֭סִידָיו לְעוֹלָ֣ם נִשְׁמָ֑רוּ וְזֶ֖רַע רְשָׁעִ֣ים נִכְרָֽת׃ כט צַדִּיקִ֥ים יִֽירְשׁוּ־אָ֑רֶץ וְיִשְׁכְּנ֖וּ לָעַ֣ד עָלֶֽיהָ׃ ל פִּֽי־צַ֭דִּיק יֶהְגֶּ֣ה חָכְמָ֑ה וּ֝לְשׁוֹנ֗וֹ תְּדַבֵּ֥ר מִשְׁפָּֽט׃ לא תּוֹרַ֣ת אֱלֹהָ֣יו בְּלִבּ֑וֹ לֹ֖א תִמְעַ֣ד אֲשֻׁרָיו׃ לב צוֹפֶ֣ה רָ֭שָׁע לַצַּדִּ֑יק וּ֝מְבַקֵּ֗שׁ לַהֲמִיתוֹ׃ לג יְ֭הוָה לֹא־יַעַזְבֶ֣נּוּ בְיָד֑וֹ וְלֹ֥א יַ֝רְשִׁיעֶ֗נּוּ בְּהִשָּׁפְטֽוֹ׃ לד קַוֵּ֤ה אֶל־יְהוָ֨ה ׀ וּשְׁמֹ֬ר דַּרְכּ֗וֹ וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ בְּהִכָּרֵ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה׃ לה רָ֭אִיתִי רָשָׁ֣ע עָרִ֑יץ וּ֝מִתְעָרֶ֗ה כְּאֶזְרָ֥ח רַעֲנָֽן׃ לו וַ֭יַּֽעֲבֹר וְהִנֵּ֣ה אֵינֶ֑נּוּ וָֽ֝אֲבַקְשֵׁ֗הוּ וְלֹ֣א נִמְצָֽא׃ לז שְׁמָר־תָּ֭ם וּרְאֵ֣ה יָשָׁ֑ר כִּֽי־אַחֲרִ֖ית לְאִ֣ישׁ שָׁלֽוֹם׃ לח וּֽ֭פֹשְׁעִים נִשְׁמְד֣וּ יַחְדָּ֑ו אַחֲרִ֖ית רְשָׁעִ֣ים נִכְרָֽתָה׃ לט וּתְשׁוּעַ֣ת צַ֭דִּיקִים מֵיְהוָ֑ה מָֽ֝עוּזָּ֗ם בְּעֵ֣ת צָרָֽה׃ מ וַֽיַּעְזְרֵ֥ם יְהוָ֗ה וַֽיְפַ֫לְּטֵ֥ם יְפַלְּטֵ֣ם מֵ֭רְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵ֑ם כִּי־חָ֥סוּ בֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
לְדָוִד. אַל תִּתְחַר, תתחרה בַּמְּרֵעִים, בעושי רע. אל תנסה להיות כמותם, ואַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה, שכן עצם הכניסה לתחרות עם אנשים רעים פוגמת בדמותו של האדם ומעוותת את מאווייו ואת עולמו.
פסוק ב:
יתר על כן, גם אם המרעים ועושי העוולה נראים תמיד מצליחים, הצלחתם זמנית, כִּי כֶחָצִיר, עשב המשמש למאכל בהמות המתייבש מהר מאוד, מְהֵרָה יִמָּלוּ, יקמלו, או: ייכרתו, וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן. זמן קצר לאחר הגשם מתמלאים השדות בירק רענן, אך כעבור זמן לא רב הכול נובל מעצמו.
פסוק ג:
ומכאן להנחיה חיובית: בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב, שְׁכָן אֶרֶץ, היֵה בין הנמוכים וּרְעֵה, התחבר, לֵך אחר אֱמוּנָה. אל תנסה לטפס גבוה מדי אלא הנמך לשבת, ובמקום לעסוק בתכניות בדבר הצלחות בעולם, שב בשקט והתפרנס באמונה.
פסוק ד:
וְהִתְעַנַּג עַל ה' ועל הקִּרבה אליו, ובסופו של דבר הוא יִתֶּן לְךָ את מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ.
פסוק ה:
גּוֹל, גלגל, השלך עַל ה' את דַּרְכֶּךָ, אורח חייך ופעילותך, ואל תנסה להשתמש באמצעים אחרים, וּבְטַח עָלָיו, וְהוּא יַעֲשֶׂה את הראוי להיעשות.
פסוק ו:
גם אם באים אליך בעלילות, אינך צריך לנקוט אותן דרכי שקר ורמייה, אלא סמוך על ה' וְהוֹצִיא כָאוֹר, הוא יברר לעין כול את צִדְקֶךָ, ואת מִשְׁפָּטֶךָ יגלה בבירור כַּצָּהֳרָיִם.
פסוק ז:
דּוֹם לַה', הֱיה עם ה' מתוך דממה וְהִתְחוֹלֵל, צַפה, חכה לוֹ. אַל תִּתְחַר בְּמי שנראה מַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ, אך נוקט דרכים שאינן כשרות – בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת.
פסוק ח:
כך יש לפעול לא רק במישור המעשה אלא גם בהרגשת הלב: הֶרֶף, חדל מֵאַף, מן הכעס וַעֲזֹב חֵמָה, שהרי לא פעם הזעם מביא את האדם לצאת מכליו ולחטוא. ואַל תִּתְחַר, תנסה להשתוות עם הרשעים או לגבור עליהם, גם לא אַךְ לְהָרֵעַ, כדי להרע להם ולהתנקם בהם, משום שדבר זה אינו טוב לנפש, ואף איננו נחוץ –
פסוק ט:
כִּי מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן בעצמם, וְאז קֹוֵי ה' הֵמָּה יִירְשׁוּ אָרֶץ.
פסוק י:
אמנם הרשע נראה יציב וחזק, וְאולם אם תמתין, תיווכח שעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע, וְהִתְבּוֹנַנְתָּ אז עַל מְקוֹמוֹ, תנסה להיזכר במעמדו ובגדולתו – וְהנה אֵינֶנּוּ עוד. הוא נעלם לגמרי מן העולם, ועל כל פנים כבר אינו נמנה עם בעלי ההשפעה.
פסוק יא:
וַעֲנָוִים הם אלו שיִירְשׁוּ אָרֶץ, יישארו בקביעות במקומם, וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם.
פסוק יב:
זֹמֵם רָשָׁע להזיק לַצַּדִּיק ולאבדו, וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו, קוצף וזועם, ומן הסתם גם נראה מפחיד,
פסוק יג:
אבל אֲדֹנָי יִשְׂחַק לוֹ – לרשע, כִּי רָאָה כִּי יָבֹא יוֹמוֹ של הרשע, ואיומיו לא יהיו אלא הבל. כיוצא בזה:
פסוק יד:
חֶרֶב פָּתְחוּ, שלפו מנדנה רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן, לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ,
פסוק טו:
אך חַרְבָּם השלופה תָּבוֹא בְלִבָּם, וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה.
פסוק טז:
טוֹב המְעַט שלַצַּדִּיק יותר מֵהֲמוֹן, רכוש רב של רְשָׁעִים רַבִּים,
פסוק יז:
משום שאין קיום למה שבידי הרשעים, כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה, וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים ה'.
פסוק יח:
יוֹדֵעַ, מכיר ואוהב ה' יְמֵי תְמִימִם, את התמימים ואת חייהם, וְכיוון שהוא דואג להם, נַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה.
פסוק יט:
לֹא יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה, וגם בִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ.
פסוק כ:
כִּי, אכן הרְשָׁעִים יֹאבֵדוּ, וְאֹיְבֵי ה' כִּיקַר כָּרִים, תפארת השדות המוריקים. או: שומן הכבשים המפוטמים, שבסופו של דבר נאכלים בידי אחרים, כָּלוּ בֶעָשָׁן, כָּלוּ.
פסוק כא:
לֹוֶה הרָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, שהרי דרכו של הרשע, אם הוא רק יכול, לקחת ולא לתת; וְאילו צַדִּיק חוֹנֵן, מרחם, מעניק וְנוֹתֵן מתנה או הלוואה, על כל פנים הוא מסייע לאחרים.
פסוק כב:
כִּי מְבֹרָכָיו של הצדיק יִירְשׁוּ אָרֶץ, וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ.
פסוק כג:
מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ, מבוססים, גם: מכוּונים. ה' מחזק ומכוון את האנשים בדרכם, וְאת דַרְכּוֹ של האדם ההגון והטוב יֶחְפָּץ ה'.
פסוק כד:
כִּי יִפֹּל, כאשר אותו צדיק נוטה ליפול, הוא לֹא יוּטָל, יישאר מוטל, כִּי ה' סוֹמֵךְ יָדוֹ. זהו דימוי סמוי לילד האוחז בידו של אביו; לפעמים הוא נכשל בדרך, אך לעולם לא ייפול נפילה גמורה מפני שיד אביו מחזיקה בו.
פסוק כה:
נַעַר הָיִיתִי, גַּם זָקַנְתִּי, וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם. גם אם הצדיק אינו עשיר ומצליח, הרי אין הוא נעזב כליל, ובדרך כלל גם זרעו לא יבקש נדבת לחם. לעומת זאת, מפלתם של הרשעים מהירה וחדה. ייתכן מאוד שאדם אשר בזמן מסוים היה ברומו של עולם, לא ישאיר אחריו שום דבר אפילו לצאצאיו,
פסוק כו:
שכן הצדיק כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן, מרחם ומעניק וּמַלְוֶה, וְזַרְעוֹ נתון לִבְרָכָה, לא רק בגלל הגמול העליון, אלא גם מפני שאף כאשר האיש החונן והמלווה עצמו אינו חי עוד, תמיד יהיו מי שיזכרו לצאצאיו את הטוב שעשה.
פסוק כז:
סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב, ואם תנהג כך – שְׁכֹן לְעוֹלָם.
פסוק כח:
כִּי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו, ולְעוֹלָם הם נִשְׁמָרוּ; וְאילו זֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת,
פסוק כט:
אולם צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ.
פסוק ל:
וכעת מתוארת התנהגותו של הצדיק: פִּי צַדִּיק יֶהְגֶּה חָכְמָה, וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט, דברים נכונים וראויים.
פסוק לא:
תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ, לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו, ימעדו צעדיו. דרכו בטוחה מהתמוטטות.
פסוק לב:
אמנם צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ,
פסוק לג:
אך ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ של הרשע וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ – את הצדיק בְּהִשָּׁפְטוֹ, בדינו עם הרשע.
פסוק לד:
קַוֵּה אֶל ה' וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ, ובעקבות זאת, ה' ירוֹמִמְךָ ממצבך השפל לָרֶשֶׁת אָרֶץ. אז בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה.
פסוק לה:
לעומת הצדיק שלא ראיתי אותו נעזב, רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ, תקיף ומאיים, והוא נראה מִתְעָרֶה, משתרש כְּאֶזְרָח רַעֲנָן, עץ המושרש במקום גידולו, מושקה ומתפתח,
פסוק לו:
ואולם – וַיַּעֲבֹר, כאשר עבר זמן-מה, או: הרשע חלף מעיני, וְהִנֵּה זה שנראה שתול ואיתן אֵינֶנּוּ במקומו עוד, וָאֲבַקְשֵׁהוּ, אחפש אותו – וְלֹא נִמְצָא.
פסוק לז:
שְׁמָר תָּם, דרך תום, וּרְאֵה, בחר לך דרך יָשָׁר, כִּי יש אַחֲרִית, תקווה וסוף טוב לְאִישׁ שָׁלוֹם.
פסוק לח:
וּלעומת זאת, פֹשְׁעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו, כולם, אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה.
פסוק לט:
סיום בטוב: וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵה', שהוא מָעוּזָּם, מבצרם, החוזק שלהם בְּעֵת צָרָה.
פסוק מ:
וַיַּעְזְרֵם ה' וַיְפַלְּטֵם, יצילם, יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ.