פסוק א:נאוה תהלה. להם נאה להלל לה׳ כי המה ישכילו מה מכבוד גדלו:
פסוק ג:היטיבו. שירו בנגון טוב ויפה בקול תרועה:
פסוק ד:כי ישר. ומהראוי א״כ לספר הלולו:
פסוק ה:מלאה הארץ. עושה חסד עם כל הבריות:
פסוק ו:צבאם. הם המלאכים והגלגלים:
פסוק ז:כונס. אוסף מי ים אוקינוס להיות כמו נד וצבור גבוה מן הארץ ולא תרד למטה כדרך המים:
פסוק ז:נותן. כלא את התהומות באוצרות לבל יצאו לשטוף הארץ:
פסוק ט:ויהי. כאשר אמר כן היה:
פסוק ט:ויעמוד. כן יעמוד עד עולם:
פסוק יא:לעולם תעמוד. ואין מי לבטל עצתו:
פסוק יא:לדור ודור. תתקיים בכל ימי הדורות:
פסוק יב:אשרי הגוי. אשרי להגוי:
פסוק יב:העם. מלת אשרי משמשת לשנים כאלו אמר אשרי העם שה׳ בחר לנחלה לו:
פסוק יג:משמים. עם שהיא בשמים מביט לראות בארץ מעשה בני אדם:
פסוק יד:ממכון. מהשמים המכון לשבתו וכפל הדבר במ״ש:
פסוק טו:היוצר. ולפי שהוא הוא היוצר לבם יחד זה כזה איש לא נעדר אף הוא מבין אל כל מעשיהם לזאת ישגיח על הכל:
פסוק טז:אין המלך. מביא ראיה שהכל בהשגחה ואמר הלא ראינו שאין המלך נושע במלחמה עם רוב החיל אשר עמו ואם היה הכל לפי הטבע היה ראוי להיות נושע בהם:
פסוק יז:שקר הסוס. מרוצת הסוס הוא שקר להביא תשועה לבעליו:
פסוק יז:וברוב חילו. עם רוב כחו לא ימלט נפשו:
פסוק יח:עין ה׳. השגחת ה׳ הוא על יראיו אשר יקוו לחסדו:
פסוק יט:להציל. ואף אם הטבע ינגד:
פסוק יט:ברעב. בהיות רעב בעולם:
פסוק כ:נפשנו. ולזה תחכם נפשנו אל ה׳ כי הוא מעולם עוזר לנו:
פסוק כא:כי בו. בישועתו ישמח לבנו כי בו בטחנו ודרכו להושיע להבוטחים בו:
פסוק כב:כאשר. כפי התקוה כן יהיה החסד: