א רַנְּנ֣וּ צַ֭דִּיקִים בַּֽיהוָ֑ה לַ֝יְשָׁרִ֗ים נָאוָ֥ה תְהִלָּֽה׃ ב הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה בְּכִנּ֑וֹר בְּנֵ֥בֶל עָ֝שׂ֗וֹר זַמְּרוּ־לֽוֹ׃ ג שִֽׁירוּ־ל֭וֹ שִׁ֣יר חָדָ֑שׁ הֵיטִ֥יבוּ נַ֝גֵּ֗ן בִּתְרוּעָֽה׃ ד כִּֽי־יָשָׁ֥ר דְּבַר־יְהוָ֑ה וְכָל־מַ֝עֲשֵׂ֗הוּ בֶּאֱמוּנָֽה׃ ה אֹ֭הֵב צְדָקָ֣ה וּמִשְׁפָּ֑ט חֶ֥סֶד יְ֝הוָ֗ה מָלְאָ֥ה הָאָֽרֶץ׃ ו בִּדְבַ֣ר יְ֭הוָה שָׁמַ֣יִם נַעֲשׂ֑וּ וּבְר֥וּחַ פִּ֝֗יו כָּל־צְבָאָֽם׃ ז כֹּנֵ֣ס כַּ֭נֵּד מֵ֣י הַיָּ֑ם נֹתֵ֖ן בְּאֹצָר֣וֹת תְּהוֹמֽוֹת׃ ח יִֽירְא֣וּ מֵ֭יְהוָה כָּל־הָאָ֑רֶץ מִמֶּ֥נּוּ יָ֝ג֗וּרוּ כָּל־יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵֽל׃ ט כִּ֤י ה֣וּא אָמַ֣ר וַיֶּ֑הִי הֽוּא־צִ֝וָּ֗ה וַֽיַּעֲמֹֽד׃ י יְֽהוָ֗ה הֵפִ֥יר עֲצַת־גּוֹיִ֑ם הֵ֝נִ֗יא מַחְשְׁב֥וֹת עַמִּֽים׃ יא עֲצַ֣ת יְ֭הוָה לְעוֹלָ֣ם תַּעֲמֹ֑ד מַחְשְׁב֥וֹת לִ֝בּ֗וֹ לְדֹ֣ר וָדֹֽר׃ יב אַשְׁרֵ֣י הַ֭גּוֹי אֲשֶׁר־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו הָעָ֓ם ׀ בָּחַ֖ר לְנַחֲלָ֣ה לֽוֹ׃ יג מִ֭שָּׁמַיִם הִבִּ֣יט יְהוָ֑ה רָ֝אָ֗ה אֶֽת־כָּל־בְּנֵ֥י הָאָדָֽם׃ יד מִֽמְּכוֹן־שִׁבְתּ֥וֹ הִשְׁגִּ֑יחַ אֶ֖ל כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָֽרֶץ׃ טו הַיֹּצֵ֣ר יַ֣חַד לִבָּ֑ם הַ֝מֵּבִ֗ין אֶל־כָּל־מַעֲשֵׂיהֶֽם׃ טז אֵֽין־הַ֭מֶּלֶךְ נוֹשָׁ֣ע בְּרָב־חָ֑יִל גִּ֝בּ֗וֹר לֹֽא־יִנָּצֵ֥ל בְּרָב־כֹּֽחַ׃ יז שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס לִתְשׁוּעָ֑ה וּבְרֹ֥ב חֵ֝יל֗וֹ לֹ֣א יְמַלֵּֽט׃ יח הִנֵּ֤ה עֵ֣ין יְ֭הוָה אֶל־יְרֵאָ֑יו לַֽמְיַחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ׃ יט לְהַצִּ֣יל מִמָּ֣וֶת נַפְשָׁ֑ם וּ֝לְחַיּוֹתָ֗ם בָּרָעָֽב׃ כ נַ֭פְשֵׁנוּ חִכְּתָ֣ה לַֽיהוָ֑ה עֶזְרֵ֖נוּ וּמָגִנֵּ֣נוּ הֽוּא׃ כא כִּי־ב֭וֹ יִשְׂמַ֣ח לִבֵּ֑נוּ כִּ֤י בְשֵׁ֖ם קָדְשׁ֣וֹ בָטָֽחְנוּ׃ כב יְהִֽי־חַסְדְּךָ֣ יְהוָ֣ה עָלֵ֑ינוּ כַּ֝אֲשֶׁ֗ר יִחַ֥לְנוּ לָֽךְ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
בה׳‎. במהללי ה׳‎:
פסוק א:
נאוה תהלה. להם נאה להלל לה׳‎ כי המה ישכילו מה מכבוד גדלו:
פסוק ג:
היטיבו. שירו בנגון טוב ויפה בקול תרועה:
פסוק ד:
כי ישר. ומהראוי א״‎כ לספר הלולו:
פסוק ה:
מלאה הארץ. עושה חסד עם כל הבריות:
פסוק ו:
צבאם. הם המלאכים והגלגלים:
פסוק ז:
כונס. אוסף מי ים אוקינוס להיות כמו נד וצבור גבוה מן הארץ ולא תרד למטה כדרך המים:
פסוק ז:
נותן. כלא את התהומות באוצרות לבל יצאו לשטוף הארץ:
פסוק ט:
ויהי. כאשר אמר כן היה:
פסוק ט:
ויעמוד. כן יעמוד עד עולם:
פסוק יא:
לעולם תעמוד. ואין מי לבטל עצתו:
פסוק יא:
לדור ודור. תתקיים בכל ימי הדורות:
פסוק יב:
אשרי הגוי. אשרי להגוי:
פסוק יב:
העם. מלת אשרי משמשת לשנים כאלו אמר אשרי העם שה׳‎ בחר לנחלה לו:
פסוק יג:
משמים. עם שהיא בשמים מביט לראות בארץ מעשה בני אדם:
פסוק יד:
ממכון. מהשמים המכון לשבתו וכפל הדבר במ״‎ש:
פסוק טו:
היוצר. ולפי שהוא הוא היוצר לבם יחד זה כזה איש לא נעדר אף הוא מבין אל כל מעשיהם לזאת ישגיח על הכל:
פסוק טז:
אין המלך. מביא ראיה שהכל בהשגחה ואמר הלא ראינו שאין המלך נושע במלחמה עם רוב החיל אשר עמו ואם היה הכל לפי הטבע היה ראוי להיות נושע בהם:
פסוק יז:
שקר הסוס. מרוצת הסוס הוא שקר להביא תשועה לבעליו:
פסוק יז:
וברוב חילו. עם רוב כחו לא ימלט נפשו:
פסוק יח:
עין ה׳‎. השגחת ה׳‎ הוא על יראיו אשר יקוו לחסדו:
פסוק יט:
להציל. ואף אם הטבע ינגד:
פסוק יט:
ברעב. בהיות רעב בעולם:
פסוק כ:
נפשנו. ולזה תחכם נפשנו אל ה׳‎ כי הוא מעולם עוזר לנו:
פסוק כא:
כי בו. בישועתו ישמח לבנו כי בו בטחנו ודרכו להושיע להבוטחים בו:
פסוק כב:
כאשר. כפי התקוה כן יהיה החסד: