פסוק א:זה המזמור נאמ׳ על נסים שארעו במלחמותיו והזכיר בו קצת נפלאות האל ית׳. ואמ׳ על זה רננו צדיקים כלומ׳ שתשמחו ותגילו באל או ענינו שכל שיריהם יהיו בה׳ לא בדבר זולתו ואמ׳ לישרים נאוה תהלה כלומ׳ לחכמים שמכירים נפלאות הבורא ולהם יאות להלל לפניו.
פסוק ב:ואמ׳ הודו לה׳ בכנור ע״ש שהשירים היו נאמרים על כלי שיר ואמרו בנבל עשור הוא כמו בנבל ועשור ע״ד שמש ירח (חבק׳ ג יא) ועשור הוא כלי ניגון בעל עשרה יתרים.
פסוק ג:ואמ׳ שירו לו שיר חדש כלומ׳ מוסף על השירים הרגילים בכל יום שירו לו שיר חדש בפרט כל נס ופלא שהוא עושה לכם, היטיבו נגן בתרועה כלומ׳ בהמיה ובפרסום או הזכיר תרועה כשאר כלי השיר.
פסוק ד:כי ישר דבר ה׳ כלומ׳ כשהאל שולח דברו וגזרתו על האדם הכל ביושר ומשפט וכל מעשהו באמונה אין עול.
פסוק ה:ואמ׳ אוהב צדקה ומשפט עם היות הצדקה מורה על ענין חסד כלומ׳ שהמדה הטובה מרובה לפניו בהעביר מעט בקלות או להקל ענשם ר״ל עם היות אוהב משפט תתערב עמו לטובה ולכף זכות מדת הצדקה תמיד וברוב בני אדם והוא ענין חסד ה׳ מלאה הארץ.
פסוק ו:ואחר שרמז על אמונת גמול ועונש הזכיר אמונת החדוש שהיא יתד שכל האמונות נשענות עליו והוא אמרו בדבר ה׳ שמים נעשו ר״ל ברצונו וכן וברוח פיו כל צבאם רומז על המציאות אשר בתוך הגלגל המקיף.
פסוק ז:ואמ׳ כונס כנד מי הים כלומ׳ אע״פ שמצד הטבע היו המים ראוים להקיף הארץ הנה היה מאמרו ית׳ יקוו המים ותראה היבשה וכנסם ופינה אותם לצד אחד והוא ענין נותן באוצרות תהומות כלומ׳ כדבר שאדם מפנהו במקום נכון.
פסוק ח:ואמ׳ אח״כ ייראו מה׳ כל הארץ כלומ׳ אחר שיאמין בחדוש העולם וגמול ועונש ימשך מזה שייראו מלפניו ויגורו ממנו.
פסוק ט:ויכירו כי כל הבא בעולם הזה הוא אמר ויהי ואפי׳ ראהו נמשך הרבה לא יהיה נבוך בזה אבל יכיר כי הוא צוה ויעמוד.
פסוק י:ומי שירצה לצאת מתחת גזירתו ברוב השתדלות אינו כלום אחר שהוא גזרה מאתו ית׳ והוא אמרו ה׳ הפיר עצת גוים וכו׳. ואיפשר שאמ׳ זה ג״כ על מלכותו שהיה נמשך על פי האל על אף אויביו המשתדלים להעביר נחלתו.
פסוק יא:והוא ענין עצת ה׳ וכו׳ מחשבות לבו וכו׳ ר״ל רצונו וכוונתו ולכן שבח המחזיקים באמונתו.
פסוק יב:ואמר אשרי הגוי אשר ה׳ אלהיו כלומ׳ שאינם עובדים לזולתו ושהאל בחרו לנחלה כענין את ה׳ האמרת היום וה׳ האמירך היום (דברים כו) וכן ואתם תהיו לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים.
פסוק יג:וחזר לספר על אמונת השגחתו ית׳ בתחתונים והוא אמרו משמים הביט ה׳ ראה את כל בני האדם כלומ׳ שהשגיח על כל מעשיהם וכפל הענין במלות שונות.
פסוק יד:והוא אמרו ממכון שבתו השגיח על כל יושבי הארץ.
פסוק טו:וענין היוצר יחד לבם י״מ בו כמו האוצר על דרך ואשליכהו בית ה׳ אל היוצר (זכר׳ יא יג) שהוא כמו האוצר כלומ׳ שהאל גנז עמו באוצרותיו כל מחשבותיהם ומעשיהם ר״ל שהכל ידוע אצלו ידיעה כללית כמו שאז״ל וכלן נסקרים בסקירה אחת (ר״ה יח). וי״מ בו לשון יוצר ממש ואין המכוון במלת יחד בשעה אחת אבל שהוא יצר את כלם אין מהם א׳ שלא יצרו ואחר שהוא יצרם על כל פנים ידע כל מחשבותיהם והוא כדרך היוצר עין הלא יביט הנוטע אזן הלא ישמע (מזמ׳ צד).
פסוק טז:וחזר ג״כ להודות בהאמנה שהכל מאתו וכשיצליח האדם במעשיו כי הכל מאתו ית׳ והוא אמרו אין המלך נושע ברב חיל כמו שנודע למלך אשור וגבור לא ינצל ברב כח כמו שנודע בגלית וכמה כדמות אלו.
פסוק יז:וכפל הענין באמרו שקר הסוס לתשועה אע״פ שרבה גבורתו וענין וברוב חילו פירושו ברוב כחו ושב על הסוס כלומ׳ שהאל לא ימלט הרכבו ברוב כחו.
פסוק יח:וכל זה אמ׳ לעצמו שאינו תולה הצלחותיו והגברתו על אויביו על גבורתו ורוב חילו ובחירת מרכבותיו אבל הכל מאתו ית׳ והוא אמרו הנה עין ה׳ אל יראיו למיחלים לחסדו.
פסוק יט:להציל ממות נפשם במלחמה ולחיותם ברעב ר״ל להצילם משאר המקרים והפגעים והזכיר א׳ מן הגדולים וההכרחיים שבהם.
פסוק כ:ולייחס זאת האמונה לכל העם אמ׳ נפשנו חכתה לה׳ ולכן הוא עזרנו ומגננו הוא.
פסוק כא:ואמ׳ כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו.
פסוק כב:וסיים דבריו דרך תפלה יהי חסדך ה׳ עלינו כאשר יחלנו לך.
