כי הוא וגו׳. רצה לומר כי מה שהארץ היא למעלה מן הים נראה מזה שהוא יתברך יסדה על הימים והכינה על הנהרות כי בדרך הטבע היתה הארץ יורדת תחת המים:
פסוק ג:
מי יעלה. ר״ל עם שכולם המה לה׳ מ״מ אין כולם ראויים לבוא בהר ה׳ והוא בית המקדש וכמ״ש מי בקש וכו׳ רמוס חצרי (ישעיהו א׳:י״ב) וכאלו ישאל ומי אם כן ראוי לעלות בהר ה׳:
פסוק ד:
נקי כפים. וכאלו השיב זהו הראוי מי שכפיו נקיים מממון שאינו של יושר ולבו ברור ביראת ה׳ ולא מפחד אדם:
פסוק ד:
אשר לא נשא. עד שלא נשבע בה׳ לשוא ולרמות שהוא דבר המסור ללב ואין מי יכיר בו וא״כ מנע מזה מפחד המקום:
פסוק ה:
ישא ברכה. זהו הנושא ברכה מאת ה׳ ויכול הוא לבוא לבית המקדש להתפלל על הברכה:
פסוק ו:
זה דור. זה הדור שהמה דורשי ה׳ והמה קרואים זרע יעקב הראוים לבקש פניך לעולם ולבא לבית המקדש:
פסוק ז:
שאו. אתם שערי בית המקדש הנה לכם יהיה נשיאה והרמת ראש וגדולה יתירה והנשאו. כפל הדבר לגודל ההתנשאות:
פסוק ז:
פתחי עולם. כן יקרא פתחי בית המקדש כי המשכן לא היה קבוע במקום אחד אבל בית המקדש קבוע במקומו עד עולם וכן נאמר מכון לשבתך עולמים (מ״ב ח׳):
פסוק ז:
ויבוא מלך הכבוד. כי ה׳ שהוא המלך אשר בו כל הכבוד הוא יבוא בכם לבית המקדש לשמוע אל הרנה ואל התפלה מן הבאים בו:
פסוק ח:
מי זה. כאומר ואם תשאלו מי זה מלך הכבוד אשיב לכם שהוא ה׳ החזק הגבור גבור מלחמה מתגבר הוא על הלוחמים עם אוהביו::
פסוק ט:
שאו וגו׳. כפל הדבר כדרך המשוררים ויתכן שהאחד אמור על בית ראשון והאחד על בית העתיד כי בבית השני לא שרתה השכינה: