לדוד מזמור לה׳ חבר זה המזמור שיאמר בעת שיכניסו הארון לבית קדשי הקדשים ואמ׳ לה׳ הארץ ומלואה ר״ל ישובה והוא שפי׳ אח״כ תבל ויושבי בה.
פסוק ב:
כי הוא על ימים ר״ל סמוך לים וסמוך לנהרות ואמ׳ יסדה וכן יכוננה כי לחות המים הכרחי ליושבי הארץ.
פסוק ג:
ואמ׳ שעם היות הכל מעשה האל, הר ה׳ הוא הקדוש ושמעטים הם העולים אליו
פסוק ד:
וכן צריך שיהיה העולה שם נקי כפים ובר לבב כלומ׳ זכאי במעשה ובמחשבה. אשר לא נשא לשוא נפשי זהו דבר האל כלומ׳ שלא נשבע לשקר ובא כדרך נשבע ה׳ בנפשו (ירמ׳ נא יד) ולשוא, כמו בחנם. ולא נשבע למרמה הוא כענין שבועת שקר והכתי׳ נפשו לרמוז שאפי׳ בנפשו של נשבע לא נשבע לשוא.
פסוק ה:
ישא ברכה כמו יקבל
פסוק ו:
ואמ׳ זה דור דרשיו כלומ׳ זה הדור הוא מדורשי האל ויעקב ר״ל כלל ישראל הם מבקשי פניך סלה ר״ל לעולם.
פסוק ז:
שאו שערים ראשיכם דרז״ל שנדבקו השערים זה בזה ולא יפתחו עד שהזכיר את דוד כדכתי׳ בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך (תה׳ קלב). והפשט הוא לרוב שמחה וכבוד כדרך ירעם הים ומלואו יעלוז השדה וכל אשר בו (דה״א טז לב) וקראם פתחי עולם כי עד הנה היה הארון נעתק ממקום למקום מן המדבר לגלגל מן הגלגל לשילה משילה לארץ פלשתים ומשם לבית שמש ומשם לקרית יערים ומשם לבית עובד אדום ומשם לעיר דוד ועכשו הוכן לו מקום שלא יעתק משם אלא א״כ יגרום העון בזמני הגליות והוא שאמר מכון לשבתך עולמים (מ״א ח יג). ויבא מלך הכבוד כאלו אומ׳ דרך צחות כבוד גדלו תקבלו היום כי מלך הכבוד יצא בתוככם.
פסוק ח:
ולביאור הדברים שלא יחשוב אדם שאמ׳ שלמה כן על עצמו אמ׳ מי זה מלך הכבוד והשיב ה׳ עזוז וגבור ואמ׳ זה הלשון לפי שעד הנה היה הארון יוצא עמהם במלחמה
פסוק י:
וכפל הענין במלות שונות דרך שיר ואמ׳ שאו שערים וגו׳ והשיב ה׳ צבאות הוא מלך הכבוד סלה ולא הזכיר בו לשון מלחמה שמאחר שנכנס הארון בבית קדשי הקדשים לא יצא עוד למלחמה. ואמרו ושאו פתחי עולם חסר כלומ׳ ושאו ראשיכם. וי״מ שכפל הענין רמז לימות המשיח ועליו אמ׳ הוא מלך הכבוד סלה כלומ׳ שלא יהא עוד למלכותו הפסק כאמרו ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד.