א מִכְתָּ֥ם לְדָוִ֑ד שָֽׁמְרֵ֥נִי אֵ֝֗ל כִּֽי־חָסִ֥יתִי בָֽךְ׃ ב אָמַ֣רְתְּ לַֽ֭יהוָה אֲדֹנָ֣י אָ֑תָּה ט֝וֹבָתִ֗י בַּל־עָלֶֽיךָ׃ ג לִ֭קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר־בָּאָ֣רֶץ הֵ֑מָּה וְ֝אַדִּירֵ֗י כָּל־חֶפְצִי־בָֽם׃ ד יִרְבּ֥וּ עַצְּבוֹתָם֮ אַחֵ֪ר מָ֫הָ֥רוּ בַּל־אַסִּ֣יךְ נִסְכֵּיהֶ֣ם מִדָּ֑ם וּֽבַל־אֶשָּׂ֥א אֶת־שְׁ֝מוֹתָ֗ם עַל־שְׂפָתָֽי׃ ה יְֽהוָ֗ה מְנָת־חֶלְקִ֥י וְכוֹסִ֑י אַ֝תָּ֗ה תּוֹמִ֥יךְ גּוֹרָלִֽי׃ ו חֲבָלִ֣ים נָֽפְלוּ־לִ֭י בַּנְּעִמִ֑ים אַף־נַ֝חֲלָ֗ת שָֽׁפְרָ֥ה עָלָֽי׃ ז אֲבָרֵ֗ךְ אֶת־יְ֭הוָה אֲשֶׁ֣ר יְעָצָ֑נִי אַף־לֵ֝יל֗וֹת יִסְּר֥וּנִי כִלְיוֹתָֽי׃ ח שִׁוִּ֬יתִי יְהוָ֣ה לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד כִּ֥י מִֽ֝ימִינִ֗י בַּל־אֶמּֽוֹט׃ ט לָכֵ֤ן ׀ שָׂמַ֣ח לִ֭בִּי וַיָּ֣גֶל כְּבוֹדִ֑י אַף־בְּ֝שָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח׃ י כִּ֤י ׀ לֹא־תַעֲזֹ֣ב נַפְשִׁ֣י לִשְׁא֑וֹל לֹֽא־תִתֵּ֥ן חֲ֝סִידְךָ֗ לִרְא֥וֹת שָֽׁחַת׃ יא תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק ב:
אמרת. אתה נפשי אמרת על ה׳‎ שהוא אדון הכל והכנעת לו:
פסוק ב:
טובתי. הטובה שאתה עושה לי אינה מוטלת עליך כי הכל בחסד:
פסוק ג:
לקדושים. הכנעי עוד להאנשים הקדושים אשר המה בארץ ולהאדירים ביראת ה׳‎ כי כל חפצי באה לי בזכותם:
פסוק ד:
אחר מהרו. ר״‎ל אבל האנשים המרבים מוהר להקריב זבחים לגלולים ירבו עצבותם על ידיך כי תרדפם להעציב לבם ולא אכניע להם:
פסוק ד:
בל אסיך. לא אזרוק דם לגלולים כמוהם ואף לא אזכיר שמם בשפתי:
פסוק ה:
ה׳‎ מנת חלקי. הוא המנה הניתן לחלקי ר״‎ל בו אני מאמין:
פסוק ה:
וכוסי. הוא המנה הניתן בתוך כוסי וכפל הדבר במ״‎ש:
פסוק ה:
תומיך. תמכת בידי להניחה על הגורל ההוא ר״‎ל עוררת לבי להאמין בך ואמר במשל כדרך האב התומך יד בנו החביב לו ומניחה על חלק היפה לומר את זה ברור לך:
פסוק ו:
חבלים. המחוזות אשר נפלו בחלקי הם המיוחדים בהדברים הנעימים ר״‎ל האלהים אשר בחרתי בו הוא האל המיוחד:
פסוק ו:
אף נחלת. הנחלה שבחרתי יפה הוא בעיני וכפל הדבר במ״‎ש:
פסוק ז:
אשר יעצני. בעבור שיעץ אותי לקבלו לאלוה:
פסוק ז:
אף לילות. כאשר הוא יעץ אותי כן אף כליותי מוסרות ויועצות אותי ע״‎ז בלילות שהיא עת אשר הלב פנוי ממחשבה הטורדת:
פסוק ח:
שויתי ה׳‎. תמיד אחשב כאלו ה׳‎ עומד נגדי ורואה מעשי:
פסוק ח:
כי מימיני. כי בעבור זה יעמוד מימיני לעזור לי ולא אהיה נוטה לנפול:
פסוק ט:
שמח לבי. כי תשיג תאותה:
פסוק ט:
ויגל כבודי. היא הנשמה שהיא כבוד הגוף:
פסוק ט:
ישכון. אחר המות בקבר:
פסוק י:
כי לא תעזוב נפשי. לא תכלה נפשי בקבר עם הגוף:
פסוק י:
לא תתן וגו׳‎. על הנפש יאמר וכפל הדבר במ״‎ש:
פסוק יא:
תודיעני. תן בי דעה ללכת באורח המביאה החיים הנצחיים להיות שובע בשמחות במה שאראה את פניך וכמ״‎ש רז״‎ל שהצדיקים נהנין מזיו השכינה:
פסוק יא:
נעימות. ולהיות שבע עד נצח מן הנעימות הנתונות בימינך והם תענוגי עוה״‎ב הנאהבים והנעימים: