פסוק ב:אמרת. אתה נפשי אמרת על ה׳ שהוא אדון הכל והכנעת לו:
פסוק ב:טובתי. הטובה שאתה עושה לי אינה מוטלת עליך כי הכל בחסד:
פסוק ג:לקדושים. הכנעי עוד להאנשים הקדושים אשר המה בארץ ולהאדירים ביראת ה׳ כי כל חפצי באה לי בזכותם:
פסוק ד:אחר מהרו. ר״ל אבל האנשים המרבים מוהר להקריב זבחים לגלולים ירבו עצבותם על ידיך כי תרדפם להעציב לבם ולא אכניע להם:
פסוק ד:בל אסיך. לא אזרוק דם לגלולים כמוהם ואף לא אזכיר שמם בשפתי:
פסוק ה:ה׳ מנת חלקי. הוא המנה הניתן לחלקי ר״ל בו אני מאמין:
פסוק ה:וכוסי. הוא המנה הניתן בתוך כוסי וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ה:תומיך. תמכת בידי להניחה על הגורל ההוא ר״ל עוררת לבי להאמין בך ואמר במשל כדרך האב התומך יד בנו החביב לו ומניחה על חלק היפה לומר את זה ברור לך:
פסוק ו:חבלים. המחוזות אשר נפלו בחלקי הם המיוחדים בהדברים הנעימים ר״ל האלהים אשר בחרתי בו הוא האל המיוחד:
פסוק ו:אף נחלת. הנחלה שבחרתי יפה הוא בעיני וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ז:אשר יעצני. בעבור שיעץ אותי לקבלו לאלוה:
פסוק ז:אף לילות. כאשר הוא יעץ אותי כן אף כליותי מוסרות ויועצות אותי ע״ז בלילות שהיא עת אשר הלב פנוי ממחשבה הטורדת:
פסוק ח:שויתי ה׳. תמיד אחשב כאלו ה׳ עומד נגדי ורואה מעשי:
פסוק ח:כי מימיני. כי בעבור זה יעמוד מימיני לעזור לי ולא אהיה נוטה לנפול:
פסוק ט:שמח לבי. כי תשיג תאותה:
פסוק ט:ויגל כבודי. היא הנשמה שהיא כבוד הגוף:
פסוק ט:ישכון. אחר המות בקבר:
פסוק י:כי לא תעזוב נפשי. לא תכלה נפשי בקבר עם הגוף:
פסוק י:לא תתן וגו׳. על הנפש יאמר וכפל הדבר במ״ש:
פסוק יא:תודיעני. תן בי דעה ללכת באורח המביאה החיים הנצחיים להיות שובע בשמחות במה שאראה את פניך וכמ״ש רז״ל שהצדיקים נהנין מזיו השכינה:
פסוק יא:נעימות. ולהיות שבע עד נצח מן הנעימות הנתונות בימינך והם תענוגי עוה״ב הנאהבים והנעימים: