א מִכְתָּ֥ם לְדָוִ֑ד שָֽׁמְרֵ֥נִי אֵ֝֗ל כִּֽי־חָסִ֥יתִי בָֽךְ׃ ב אָמַ֣רְתְּ לַֽ֭יהוָה אֲדֹנָ֣י אָ֑תָּה ט֝וֹבָתִ֗י בַּל־עָלֶֽיךָ׃ ג לִ֭קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר־בָּאָ֣רֶץ הֵ֑מָּה וְ֝אַדִּירֵ֗י כָּל־חֶפְצִי־בָֽם׃ ד יִרְבּ֥וּ עַצְּבוֹתָם֮ אַחֵ֪ר מָ֫הָ֥רוּ בַּל־אַסִּ֣יךְ נִסְכֵּיהֶ֣ם מִדָּ֑ם וּֽבַל־אֶשָּׂ֥א אֶת־שְׁ֝מוֹתָ֗ם עַל־שְׂפָתָֽי׃ ה יְֽהוָ֗ה מְנָת־חֶלְקִ֥י וְכוֹסִ֑י אַ֝תָּ֗ה תּוֹמִ֥יךְ גּוֹרָלִֽי׃ ו חֲבָלִ֣ים נָֽפְלוּ־לִ֭י בַּנְּעִמִ֑ים אַף־נַ֝חֲלָ֗ת שָֽׁפְרָ֥ה עָלָֽי׃ ז אֲבָרֵ֗ךְ אֶת־יְ֭הוָה אֲשֶׁ֣ר יְעָצָ֑נִי אַף־לֵ֝יל֗וֹת יִסְּר֥וּנִי כִלְיוֹתָֽי׃ ח שִׁוִּ֬יתִי יְהוָ֣ה לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד כִּ֥י מִֽ֝ימִינִ֗י בַּל־אֶמּֽוֹט׃ ט לָכֵ֤ן ׀ שָׂמַ֣ח לִ֭בִּי וַיָּ֣גֶל כְּבוֹדִ֑י אַף־בְּ֝שָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח׃ י כִּ֤י ׀ לֹא־תַעֲזֹ֣ב נַפְשִׁ֣י לִשְׁא֑וֹל לֹֽא־תִתֵּ֥ן חֲ֝סִידְךָ֗ לִרְא֥וֹת שָֽׁחַת׃ יא תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
מכתם לדוד. כבר פירשנו שהוא שם א׳ מכלי הנגון ונראה שניגונו בקול נמוך וענין השם שקולו מך ותם ר״ל שלם בעריבות. וי״מ אותו מזמור נכבד ומעוטר מלשון כתם פז (שה״ש ה יא) וענין המזמור הוא הודאתו לאל ית׳ על הטובות אשר גמלהו ושהוא דבק בעבודתו ומרחיק שאר העבודות כלם והתחיל על זה שמרני אל לעולם כי בך לבד חסיתי ושמרני הנו״ן נמשכת בגעיא.
פסוק ב:
אמרת לה׳ הוא אומר לנפשו כן אמרת לה׳ והורית לה׳ שהוא אדוניך כלומ׳ קבלת אותו עליך באלוה וכן אמרת אליו טובתי בל עליך ר״ל רק מתורת חסד. ואיפשר אצלי לפרש אמרת לה׳ כלומ׳ הגדלת ורוממת אותו מלשון את ה׳ האמרת (דברים כו יז) ומצאנוהו מן הקל לדעת קצת שפירשו כן אמרו צדיק כי טוב (ישע׳ ג י) וכמו שפירשתי ג״כ בענין יאמרוך למזמה (תה׳ קלט) ואח״כ הוא חוזר ואומ׳ לאל דרך קריאה אתה ה׳ טובתי בל עליך כלומ׳ הטובה שעשית לי לא היתה מוטלת עליך לעשותה כי איני כדאי אבל מצד החסד אתה עושה אותה ועוד
פסוק ג:
לקדושים אשר בארץ המה כלומ׳ בעבור הקדושים שכבר מתו והם בארץ אתה עושה אותה לי ורומז אל האבות כמאמ׳ זכור לאברהם וגו׳ (שמות לב יג) וכן רק באבותיך חשק וגו׳ (דברים י טו) וכן משמרו את השבועה (שם ז ח) ואדירי סמוך במקום מוכרת כמו חלוני שקופי׳ אטומים (מ״א ו ד) נטעי נעמנים (ישע׳ יז י) כלומ׳ בשביל אותם הקדושים והאדירים והם שכל חפצי ומעיני בהם להדמות להם כפי יכלתי.
פסוק ד:
ואמ׳ להודעת הרחיקו לכת בדרכי זולתם ירבו עצבותם לאותם אשר אחר מהרו ר״ל שמהרו לעבודת אל אחר או ללכת בדרכי איש אחר והוא לבדו מענין מהירות מבנין קל. או נאמר דרך אחרת מלשון אירוסין מענין מהור ימהרנה לו (שמות כב טז) והעם יקרא במקומות אצל הש״י כלה וארוסה כמו שידעת. בל אסיך נסכיהם מדם כלומ׳ חלילה לי שאסיך נסכיהם שהם מדם כלומ׳ מגזל ומחמס שהוא דם הנגזלים. ובל אשא את שמותם על שפתי ר״ל שמות הע״ז ע״ד והסירותי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם (הושע ב יט)
פסוק ה:
כי ה׳ הוא לבדו מנת חלקי וכוסי וגורלי כלם ענין חלק אלא שכפל ענין אחד במלות שונות. אתה תומיך גורלי כלומ׳ אתה עזרתני להיות זה החלק בא לגורלי ע״ד בא ליטהר מסייעין אותו.
פסוק ו:
חבלים נפלו לי בנעימים כלומ' כשנפל גורלי לעבודתך חבלים ר"ל גורלות נפלו לי בנעימים והוא שם כלומר בדבר נעים וערב אף נחלת שפרה עלי ונחלת כמו נחלה ודרך בני אדם כשחלקו איזה דבר ביניהם שכל אחד הומה על החלק האחר ומתיישב בעצמו שמא היה חשוב יותר משלו אבל בחלוקה זו אינו כן אלא אף הנחלה הבאה לחלקי שפרה עלי ונתחבבה בעיני ואיני מהרהר על שאר המחלוקות אצלם.
פסוק ז:
ואמ׳ אברך את ה׳ אשר יעצני ר״ל שהטה לבבי לבחור בזה החלק. אף לילות שהוא עת ההתבודדות יסרוני כליותי כלומ׳ חקרתי בעצמי ובינותי בספרים ומצאתי דרכי המחקר מסכימים לחלקי כמו שידוע בפנות אמונות האל ית׳ במציאותו ואחדותו והעדר כל גשמות ממנו
פסוק ח:
ולזה אמ׳ שויתי ה׳ לנגדי תמיד כלומר שכל מעשי פונים לתכלית אחת והיא עבודתו ית׳ כי הוא מימיני ובעזרתי בל אמוט מכל מעשי לנטות אחרי רבים להטות רק אחריו ית׳.
פסוק ט:
לכן שמח לבי ר״ל השכל כי הלב על א׳ מעניניו יונח על השכל ויגל כבודי ר״ל הנפש אף בשרי ישכן לבטח בעוד בחיים חייתי להשמר מכל נזק. ובדרש רמזו בו על התחיה כמו ישכון לבטח להחיותו ולהתענג תענוג נצחי.
פסוק י:
ואמ׳ כי ידעתי מהנהגותי ומעשי כי לא תעזב נפשי לשאול. ושאול פירושו הנה גיהנם כלומ׳ לא תעזוב נפשי לרדת שם או בא דרך חוריי נפשי במקום גופי כלומ׳ שלא תעזוב גופי בקבר אבל תוציאני בזמן התחיה. לא תתן חסידך לראות שחת ר״ל גיהנם והוא המקום המיוחד לתכלית העונש
פסוק יא:
אבל תודיעני ארח חיים למעלה למשכיל שבע שמחות ליהנות מזיו חסדך והוא ענין פניך ונעמות בימינך נצח ר״ל לעולם.