פסוק א:לָמָה, ה', תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק, ממרחק, כאילו אינך בתוכנו, תַּעְלִים את נוכחותך לְעִתּוֹת בַּצָּרָה, בזמני מצוקתנו?!
פסוק ב:בְּגַאֲוַת רָשָׁע, בגסות רוחו יִדְלַק, ירדוף אחר עָנִי, יִתָּפְשׂוּ העניים בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ, אשר חושבים עליהם הרשעים.
פסוק ג:כִּי הִלֵּל, כאשר מהלל, כביכול, הרָשָׁע אותך, ה', הרי זה רק עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ הרעה, וּבֹצֵעַ, הגזלן כשבֵּרֵךְ אותך, בעצם נִאֵץ ה', שהרי באמת אין בתפיסת עולמו אלוקים.
פסוק ד:הרָשָׁע, כְּגֹבַהּ אַפּוֹ, כגודל כעסו, או: כפי המידה שהוא מגביה את עצמו, בַּל יִדְרֹשׁ, איננו מחפש וגם לא ימצא את הקדוש ברוך הוא, שהרי אֵין אֱלֹהִים בכָל מְזִמּוֹתָיו. בכל תכניותיו של הרשע אין אף מחשבה על נוכחותו של ה' בעולם ועל השגחתו ומשפטו.
פסוק ה:יָחִילוּ, יעשו חיל, יצליחו דְרָכָו של הרשע בְּכָל עֵת, זה שמָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ, משפטיך שבמרום הם מִנֶּגְדּוֹ ואינם נוגעים בו כלל, הוא זוכה אף בדין שמים ואת כָּל צוֹרְרָיו – יָפִיחַ, ישיב רוח בָּהֶם. הרשע ברוח פיו מפיץ את כל אויביו.
פסוק ו:ולאור הצלחתו אָמַר הרשע בְּלִבּוֹ: "בַּל אֶמּוֹט. דבר לא ימוטט אותי. אתקיים לְדֹר וָדֹר, לדורי דורות אֲשֶׁר לֹא, שלא בְרָע".
פסוק ז:אָלָה, בקללות פִּיהוּ מָלֵא, וּמִרְמוֹת וָתֹךְ, תככים תַּחַת לְשׁוֹנוֹ, דברי פיו הם עָמָל וָאָוֶן, חטאים ועוולות, כזב ושקר. וזוהי דרך פעולתו של הרשע:
פסוק ח:יֵשֵׁב בְּמַאְרַב בחֲצֵרִים, מקומות בלתי מוגנים, בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי, עֵינָיו לְחֵלְכָה, למסכן יִצְפֹּנוּ, אורבות, שכן הוא מנסה לתפוס אותו כדי להשמידו.
פסוק ט:יֶאֱרֹב הרשע בַּמִּסְתָּר, כְּאַרְיֵה האורב לטרפו בְסֻכֹּה, בתוך הסבך שלו, יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי, ויַחְטֹף עָנִי בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ, על ידי משיכה ברשת הציידים. הרשע מרמה ויוצר מכשולים להפיל בהם את החלשים שבסביבתו.
פסוק י:יִדְכֶּה, יישבר יָשֹׁחַ, ישקע, וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו, ונפל בעצמתו של הרשע חֵל כָּאִים, ממון העניים, או – לפי הכתיב: תתכופף קומתם ונפלו האומללים.
פסוק יא:אָמַר הרשע בְּלִבּוֹ: "שָׁכַח אֵל את המציאות שלנו, הִסְתִּיר פָּנָיו, אין הוא מתגלה בעולמו, בַּל רָאָה לָנֶצַח, הוא לעולם לא יראה אותי, ואוכל לפעול בעולם כרצוני".
פסוק יב:וכאן מבקש המשורר: קוּמָה, ה'; אֵל, נְשָׂא יָדֶךָ, גלה את כוחך; אַל תִּשְׁכַּח עֲנָוִים.
פסוק יג:כי עַל מֶה, למה נִאֵץ רָשָׁע אֱלֹהִים?! – משום שאָמַר בְּלִבּוֹ: "לֹא תִדְרֹשׁ. אתה, ה', אינך מחפש, אין אתה מתעניין בבני האדם". העולם נראה לו כהפקר.
פסוק יד:לאמתו של דבר רָאִתָה זאת. כִּי אכן, אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט. אתה מתבונן ורואה את העוולות והכעס שבעולם כדי לָתֵת גמול בְּיָדֶךָ, בעצמך. עָלֶיךָ יַעֲזֹב, יישען החֵלֵכָה, המסכן, את היָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר מאז.
פסוק טו:ולכן – שְׁבֹר זְרוֹעַ, כוחו של הרָשָׁע, ובכך האיש הרָע אם תִּדְרוֹשׁ, תחפש את רִשְׁעוֹ – בַל תִּמְצָא.
פסוק טז:ומסיים בדבר טוב: ה' הוא מֶלֶךְ לעוֹלָם וָעֶד, וכאשר יגלה ה' את מלכותו, אָבְדוּ גוֹיִם, עמים רשעים מֵאַרְצוֹ.
פסוק יז:אז את תַּאֲוַת, משאלתם של עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ ה', תָּכִין, תחזק, או: תכוון את לִבָּם, ותַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ לתפילתם,
פסוק יח:לִשְׁפֹּט יָתוֹם וָדָךְ, מדוכא, בַּל יוֹסִיף עוֹד הרע שבעולם לַעֲרֹץ, לשבור ולהשמיד אֱנוֹשׁ, אנשים, בעיקר חלשים מִן הָאָרֶץ.