פסוק ב:ואל בחמתך. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ג:חנני. לבל תוסיף עוד לחרות בי כי הלא אומלל אני ודי בזה:
פסוק ג:רפאני. הוסיף לשאול ואמר רפאני מן המכות אשר עברו עלי מאז כי הלא נבהלו עצמי:
פסוק ד:ונפשי. ואף נפשי נבהלה וא״כ עד מתי אהיה עוד נגוע ומוכה הלא עצם הפורעניות בא לגלות אוזן למוסר והנה כבר נבהלתי וקבלתי המוסר:
פסוק ה:שובה ה׳. לזה שובה להוציא נפשי מהצרה והושיעני למען חסדך אף אם עדיין לא נפרעתי כפי חטאי:
פסוק ו:כי אין במות. כי אם אמות מהצרה הבאה שוב לא אזכיר שמך כי מי הוא הנותן הודאה בקבר הלא חי חי הוא יודוך:
פסוק ז:יגעתי. נעשיתי עיף ויגע במה שאני מתאנח בכל עת:
פסוק ז:אשחה. אני משיט את מטתי במי הבכי כדבר השט על פני המים:
פסוק ז:בדמעתי. אני מתיך ומרטיב ערשי בדמעות עיני וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ח:עששה מכעס. מחרון האויב בלו עיני:
פסוק ח:עתקה. בעבור צרותי כהה עיני כאלו נתיישנה בזוקן וא״כ די בכל הצרות אשר כבר עברו עלי:
פסוק ט:סורו. לכו ממני כי לא תוכלו לי מעתה כי נתקבלה תפלתי:
פסוק י:שמע וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יא:יבושו. בראותם הצלחתי:
פסוק יא:ויבהלו. כדרך אדם התמה ונבהל בראות דבר אשר חשב לנמנע:
פסוק יא:ישובו. אז יהיו חוזרים מרעתם לבקש שלומי וברגע ההיא יבושו ולא לאחר זמן כי אמחול להם על מה שעשו בי ולא תזכרנה עוד להיות להם לבושה: