ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה'

הברייתא העוסקת בקריאת התורה ובהפטרות, מלמדת על יום כיפור: "במנחה קורין בעריות ומפטירין ביונה"(מגילה לא.). גם רש"י וגם תוספות טרחו להסביר מדוע קורין בעריות, אך לא נימקו מדוע מפטירים ביונה. כנראה סברו שהטעם ידוע. אף שנאמרו מספר טעמים (ראה למשל משנה ברורה או"ח תרכב סק"ז), נראה שהפשוט והרווח ביותר הוא "לפי שיש בו גודל כח התשובה"(טור או"ח תרכב; ספר התודעה בשם מחזור ויטרי ומטה אשר; רד"ק). כח זה עולה מהפסוק "וירא הא-להים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם הא-להים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה". אכן גדול כוח התשובה.

רעיון זה הוא שעמד בבסיס בריחתו של יונה. "ומה ראה יונה שלא רצה לילך אל נינוה? אמר, הגויים קרובי תשובה הם, אם אומר להם ויעשו תשובה, נמצאתי מחייב את ישראל שאין שומעין לדברי הנביאים"(רש"י א ג, ע"פ ילקוט שמעוני רמז תקמט). הקטרוג ותוספת החיוב על ישראל מחזרתם בתשובה של אנשי נינוה, אינו תאורטי ועקיף, יש כאן חיוב מעשי וממשי מאוד; שהרי נינוה היא עיר בירתה של אשור, "ולפי שנינוה היא ראש ממלכת אשור שבט אפו של המקום ברוך הוא, רצה להחזירם למוטב למען יעמדו להיות רצועת מרדות על ישראל"(מצודת דוד). יונה אינו מוכן לקחת חלק בתכנית א-להית שתכליתה הענשת ישראל. ועל זה דרשו חז"ל "יונה תבע כבוד הבן [=עם ישראל] ולא תבע כבוד האב [=הקב"ה]"(מכילתא בא פתיחה אות ד).

לשיטה זו קשה להסביר מדוע רדף ה' את יונה ומדוע נשללה ממנו הנבואה (ראה יבמות צח.), הרי ה' משבח מידה זו של מסירות גוף ונפש עבור כלל ישראל? חז"ל השוו את יונה לגדולת משה ודוד. "אמר ר' יונתן לא הלך יונה אלא לאבד עצמו בים, וכן אתה מוצא באבות ובנביאים שנתנו נפשם על ישראל כמו שאמר במשה 'ואם אין מחני נא מספרך'(שמות לב לב), ובדוד מה הוא אומר 'ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי'(שמואל ב כד יז)"(מכילתא בא פתיחה אות ד; ילקוט שמעוני רמז תקן; והשווה תנא דבי אליהו זוטא ח וילקוט שמעוני רמז תקטו).

לכן נראה שיש לתת הסבר אחר לשאלה מדוע ברח יונה מה'. זו אכן מפורשת לנו מפי יונה עצמו: "על כן קדמתי לברוח תרשישה כי ידעתי כי אתה א-ל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה"(יונה ד ב). יונה משמיט בדבריו את מידת ה'אמת' ממידות הבורא, וייתכן שבאן נעוץ שורש סירובו לילך בשליחות המקום, שכן הוא קורא 'תיגר' על הנהגת החסד המופלגת של הקב"ה עם העולם, הנהגה שקשה לנביאי האמת והצדק להולמה.

ראשון לשואלים הוא משה רבנו: "כשעלה משה למרום מצאו לקב"ה שיושב וכותב 'ארך אפים'. אמר לפניו, ריבונו של עולם ארך אפים לצדיקים. אמר לו אף לרשעים. אמר לו רשעים יאבדו"(סנהדרין קיא.; ועיין בספר 'יונה בן אמיתי ואליהו' לרב בכרך עמ' 75). וכך נאמר בירושלמי "שאלו לחכמה חוטא מה עונשו? אמרה להם 'חטאים תרדוף רעה'; שאלו לנבואה חוטא מה עונשו? אמרה להם 'הנפש החוטאת היא תמות'; שאלו לקודשא בריך הוא (=לקדוש ברוך הוא) אמר להם 'יעשה תשובה ויתכפר' "(מכות ב ו). ובאמת אם גם לרשע יש תקווה מדוע "להשקיע" ולהיות צדיק? " 'ורב חסד ואמת' - אילפא (=שם של אמורא) רמי (=הקשה בין שני כתובים) כתיב (=כתוב) 'ורב חסד' וכתיב (=וכתוב) 'ואמת'. הא כיצד?"(ראש השנה יז:)

יונה בורח מפני שאין לו תשובה על קושייתו של אילפא. מפני שהוא מ"נביאי האמת והצדק" סובר שעובדת היות ה' "חנון ורחום ארך אפים ורב חסד" היא סותרת למידת ה"אמת" שנעלמה ממידות ה'. השילוב של "ורב חסד ואמת" נשגב מבינתו "משמע שדרכיו אינם כדרכי בני אדם שמי שהוא רב חסד אינו רב אמת להעניש כמו שמגיע. אבל הקב"ה אף על גב שהוא רב חסד מכל מקום הוא רב אמת, וגבהו דרכי ה' מדרכינו"(העמק דבר שמות לד ו).

וכך פירש ר' יהושע אבן שועיב את עיקר המסר של ספר יונה "באה נבואת יונה בן אמיתי להורות כי ה' יתעלה רחמיו על כל מעשיו ואפילו על אומות העולם, כל שכן בישראל... למדנו מזה העניין כי ה' מלא רחמים ואפילו שהיו הגויים עושין חמס גדול קיבל ה' תשובתם, כל שכן אנו עם מרעיתו וצאן ידו"(מספר מקורות וביניהם הספר של הרב בכרך שנזכר לעיל). על כן לא התשובה היא מרכז הספר, אלא הנהגת החסד של הקב"ה את העולם, שהתשובה היא אחד מסממניה.

ההבדל בין שתי ההשקפות על ספר יונה בא לידי ביטוי לא רק בשאלה מדוע ברח יונה מה', אלא גם בשאלה מדוע לא נחרבה נינוה. התשובה הפשוטה לשאלה זו מפורשת בספר: "וירא הא-להים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם הא-להים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה"(יונה ג י). בספר יונה ישנה תשובה נוספת לשאלה זו שלא שמנו לב אליה. כך עונה הקב"ה ליונה בסופו של הספר: "ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה..."(יונה ד יא). אנו מצפים שה' יאמר לו 'אשר עשתה תשובה', 'אשר יושבת בשק ותענית ומחזירה חמס', או משהו בדומה לזה, ולא זה מה שנאמר בפסוק. בעוד הפסוק שבסוף פרק ג' תולה את הישרדותה של נינוה, בתשובת האנשים מלמטה, סוף פרק ד' מפנה את האצבע למושיעם של אנשי נינוה, כלפי שמיא, לקב"ה שרחמיו על כל מעשיו. ה' ריחם על נינוה כי הוא רחום וחנון בלא קשר לעובדה שחזרו או לא חזרו בתשובה.

לפי השיטה הרגילה אנו קוראים את ספר יונה במנחת יום כיפור כדי לזרז את האנשים לעשות תשובה ברגעים האחרונים של היום, לפני נעילת השער. "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב"(ישעיהו נה ו) ואין לך שעה שבה ה' נמצא קרוב משעה זו. אולם לפי דעת ר' יהושע אבן שועיב הקריאה אינה מופנית לקהל, אלא לה'! אנו מזכירים לו שגם אם תשובתנו אינה מספקת ואינה ראויה (כתשובת אנשי נינוה שהייתה "תשובה של רמיות", ראה ירושלמי תענית ב א) יחוס וירחם עלינו כי "רחמיו על כל מעשיו".

אם אנחנו נלמד את ספר יונה כשיטה הראשונה ונדע שהכל תלוי במעשה התשובה שלנו, נוכל לקוות שהקב"ה "ילמד" את ספר יונה כשיטה השניה, וירחם עלינו ועל כל מעשיו.