תנ"ך על הפרק - יונה א - האם יונה כובש את נבואתו / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

יונה א

529 / 929
היום

הפרק

וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־יוֹנָ֥ה בֶן־אֲמִתַּ֖י לֵאמֹֽר׃ק֠וּם לֵ֧ךְ אֶל־נִֽינְוֵ֛ה הָעִ֥יר הַגְּדוֹלָ֖ה וּקְרָ֣א עָלֶ֑יהָ כִּֽי־עָלְתָ֥ה רָעָתָ֖ם לְפָנָֽי׃וַיָּ֤קָם יוֹנָה֙ לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהוָ֑ה וַיֵּ֨רֶד יָפ֜וֹ וַיִּמְצָ֥א אָנִיָּ֣ה ׀ בָּאָ֣ה תַרְשִׁ֗ישׁ וַיִּתֵּ֨ן שְׂכָרָ֜הּ וַיֵּ֤רֶד בָּהּ֙ לָב֤וֹא עִמָּהֶם֙ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהוָֽה׃וַֽיהוָ֗ה הֵטִ֤יל רֽוּחַ־גְּדוֹלָה֙ אֶל־הַיָּ֔ם וַיְהִ֥י סַֽעַר־גָּד֖וֹל בַּיָּ֑ם וְהָ֣אֳנִיָּ֔ה חִשְּׁבָ֖ה לְהִשָּׁבֵֽר׃וַיִּֽירְא֣וּ הַמַּלָּחִ֗ים וַֽיִּזְעֲקוּ֮ אִ֣ישׁ אֶל־אֱלֹהָיו֒ וַיָּטִ֨לוּ אֶת־הַכֵּלִ֜ים אֲשֶׁ֤ר בָּֽאֳנִיָּה֙ אֶל־הַיָּ֔ם לְהָקֵ֖ל מֵֽעֲלֵיהֶ֑ם וְיוֹנָ֗ה יָרַד֙ אֶל־יַרְכְּתֵ֣י הַסְּפִינָ֔ה וַיִּשְׁכַּ֖ב וַיֵּרָדַֽם׃וַיִּקְרַ֤ב אֵלָיו֙ רַ֣ב הַחֹבֵ֔ל וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ מַה־לְּךָ֣ נִרְדָּ֑ם ק֚וּם קְרָ֣א אֶל־אֱלֹהֶ֔יךָ אוּלַ֞י יִתְעַשֵּׁ֧ת הָאֱלֹהִ֛ים לָ֖נוּ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד׃וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ לְכוּ֙ וְנַפִּ֣ילָה גֽוֹרָל֔וֹת וְנֵ֣דְעָ֔ה בְּשֶׁלְּמִ֛י הָרָעָ֥ה הַזֹּ֖את לָ֑נוּ וַיַּפִּ֙לוּ֙ גּֽוֹרָל֔וֹת וַיִּפֹּ֥ל הַגּוֹרָ֖ל עַל־יוֹנָֽה׃וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו הַגִּידָה־נָּ֣א לָ֔נוּ בַּאֲשֶׁ֛ר לְמִי־הָרָעָ֥ה הַזֹּ֖את לָ֑נוּ מַה־מְּלַאכְתְּךָ֙ וּמֵאַ֣יִן תָּב֔וֹא מָ֣ה אַרְצֶ֔ךָ וְאֵֽי־מִזֶּ֥ה עַ֖ם אָֽתָּה׃וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם עִבְרִ֣י אָנֹ֑כִי וְאֶת־יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֲנִ֣י יָרֵ֔א אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה אֶת־הַיָּ֖ם וְאֶת־הַיַּבָּשָֽׁה׃וַיִּֽירְא֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ יִרְאָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַיֹּאמְר֥וּ אֵלָ֖יו מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֑יתָ כִּֽי־יָדְע֣וּ הָאֲנָשִׁ֗ים כִּֽי־מִלִּפְנֵ֤י יְהוָה֙ ה֣וּא בֹרֵ֔חַ כִּ֥י הִגִּ֖יד לָהֶֽם׃וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ מַה־נַּ֣עֲשֶׂה לָּ֔ךְ וְיִשְׁתֹּ֥ק הַיָּ֖ם מֵֽעָלֵ֑ינוּ כִּ֥י הַיָּ֖ם הוֹלֵ֥ךְ וְסֹעֵֽר׃וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם שָׂא֙וּנִי֙ וַהֲטִילֻ֣נִי אֶל־הַיָּ֔ם וְיִשְׁתֹּ֥ק הַיָּ֖ם מֵֽעֲלֵיכֶ֑ם כִּ֚י יוֹדֵ֣עַ אָ֔נִי כִּ֣י בְשֶׁלִּ֔י הַסַּ֧עַר הַגָּד֛וֹל הַזֶּ֖ה עֲלֵיכֶֽם׃וַיַּחְתְּר֣וּ הָאֲנָשִׁ֗ים לְהָשִׁ֛יב אֶל־הַיַּבָּשָׁ֖ה וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ כִּ֣י הַיָּ֔ם הוֹלֵ֥ךְ וְסֹעֵ֖ר עֲלֵיהֶֽם׃וַיִּקְרְא֨וּ אֶל־יְהוָ֜ה וַיֹּאמְר֗וּ אָנָּ֤ה יְהוָה֙ אַל־נָ֣א נֹאבְדָ֗ה בְּנֶ֙פֶשׁ֙ הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֔ה וְאַל־תִּתֵּ֥ן עָלֵ֖ינוּ דָּ֣ם נָקִ֑יא כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר חָפַ֖צְתָּ עָשִֽׂיתָ׃וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת־יוֹנָ֔ה וַיְטִלֻ֖הוּ אֶל־הַיָּ֑ם וַיַּעֲמֹ֥ד הַיָּ֖ם מִזַּעְפּֽוֹ׃וַיִּֽירְא֧וּ הָאֲנָשִׁ֛ים יִרְאָ֥ה גְדוֹלָ֖ה אֶת־יְהוָ֑ה וַיִּֽזְבְּחוּ־זֶ֙בַח֙ לַֽיהוָ֔ה וַֽיִּדְּר֖וּ נְדָרִֽים׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט

האם יונה כובש את נבואתו

כאשר אומר לו הקב"ה (בפעם הראשונה) ללכת לנינוה ולמסור שם את דברי ה', מסרב יונה ללכת, האם ברח יונה ממילוי תפקידו? הרי נביא שכבש את נבואתו חייב מיתה, ואם כן כיצד מסרב נביא לקיים דבר ה'? זאת ועוד, האם אדם גדול כיונה בורח מהקב"ה, והרי הקדימו דוד המלך ואמר: "ואנה מפניך אברח" (תהלים קלט ז). האם לא ידע יונה דברי דוד המלך? שאלה נוספת, מדוע זכתה נינוה שנביא ישראל כיונה יגיע אליה וימסור שם דברי נבואה?

המתבונן בכתובים יראה שלא עלה על דעתו של יונה לכבוש את נבואתו ולעבור על דברי ה'. יונה היה אדם צדיק ושרתה עליו נבואה. אם לא היה כזה, בוודאי מיד הייתה מסתלקת ממנו רוח הקודש והופך להיות ככל האדם. אם כן מדוע מסרב לבצע הוראת הקב"ה? הקב"ה ידע שמלך אשור, שבירתו נינוה, צריך להיות המלך המעניש את ישראל בגלל חטאיהם, לכן רצה הקב"ה להחזיר תושבי המקום בתשובה כדי שיהיו מוכנים לקיים גזרת ה' ולענות את ישראל (כידוע אשור הגלה את עשרת השבטים מארצם והובס בקרב על ירושלים).

יונה השתדל להתחמק מביצוע ההוראה, התבונן בדברי ה' וראה כי אין בדבריו נבואה מיוחדת המיועדת לנינוה אלא רק בקשה לדבר בפניהם דברי מוסר ולא חזון נבואה, לכן סרב ללכת, מבלי שייחשב כנביא הכובש את נבואתו.

כך רואים מפשט הדברים. הקב"ה אומר ליונה: "קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני"(יונה א ב). ה' לא אמר לו לומר להם נבואה מוגדרת, מה שאין כן בפעם השנייה אמר לו הקב"ה "קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את הקריאה אשר אני דובר אליך"(יונה ג ב), כאן מדובר בנבואה מוגדרת. כאשר שמע יונה שהמדובר בנבואה מוגדרת מיד חש לקיים את הנבואה ולהעביר את הדברים לידיעת אנשי נינוה.

כעת יש ליישב את השאלה השנייה. בלי ספק ידע יונה את הכתוב בספר תהילים והבין שמן הנמנע לברוח מהקב"ה, ולכך התכוון דוד באומרו "ואנה מפניך אברח". יונה לא בורח מפני ה' אלא מלפני ה'. המלים "לפני י-הוה" רומזות לנבואה ופירושן לברוח מדברי נבואתו ולא מפני השגחתו, כמו שלאחר שדוד חוטא בפרשת בת שבע הוא מבקש מהקב"ה: "אל תשליכני מלפניך" (ולא מפניך) ואחר כך משלים ואומר: "ורוח קדשך אל תקח ממני" (תהלים נא יג), כלומר החלק השני של הפסוק מבאר את המילים: אל תשליכני מלפניך, שה' לא יסיר ממנו את הנבואה. אם כן יונה בורח מלפני ה' ולא מפני ה' והכל מתישב כראוי.

עתה נותר לנו להבין מדוע זכתה נינוה שיבוא אליה נביא ה', מה שלא זכו ערים גדולות אחרות. הסיבה לכך נעוצה בפרשת נח. כאשר נמרוד מתחיל להתריס נגד אברהם ולהסית את העם לעבודה זרה נאמר: "מן הארץ ההיא יצא אשור"(בראשית י יא), אשור לא רצה לקחת חלק בהמרדתו של נמרוד בקב"ה והחליט לנדוד ממקומו ולבנות עיר חדשה שעליה לא פרש נמרוד את חסותו ולא הגיעו אנשיה לכפירה בקב"ה. לכן הזכירה התורה את נינוה בשם "העיר הגדולה"(בראשית י יב). מאחר ואשור שבירתה נינוה לא לקחה חלק בהמרדתו של נמרוד, זכתה ונביא ה' הגיע אליה למסור דברי נבואה.

  באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי ח"ן – יונה'

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך