האם יונה כובש את נבואתו
כאשר אומר לו הקב"ה (בפעם הראשונה) ללכת לנינוה ולמסור שם את דברי ה', מסרב יונה ללכת, האם ברח יונה ממילוי תפקידו? הרי נביא שכבש את נבואתו חייב מיתה, ואם כן כיצד מסרב נביא לקיים דבר ה'? זאת ועוד, האם אדם גדול כיונה בורח מהקב"ה, והרי הקדימו דוד המלך ואמר: "ואנה מפניך אברח" (תהלים קלט ז). האם לא ידע יונה דברי דוד המלך? שאלה נוספת, מדוע זכתה נינוה שנביא ישראל כיונה יגיע אליה וימסור שם דברי נבואה?
המתבונן בכתובים יראה שלא עלה על דעתו של יונה לכבוש את נבואתו ולעבור על דברי ה'. יונה היה אדם צדיק ושרתה עליו נבואה. אם לא היה כזה, בוודאי מיד הייתה מסתלקת ממנו רוח הקודש והופך להיות ככל האדם. אם כן מדוע מסרב לבצע הוראת הקב"ה? הקב"ה ידע שמלך אשור, שבירתו נינוה, צריך להיות המלך המעניש את ישראל בגלל חטאיהם, לכן רצה הקב"ה להחזיר תושבי המקום בתשובה כדי שיהיו מוכנים לקיים גזרת ה' ולענות את ישראל (כידוע אשור הגלה את עשרת השבטים מארצם והובס בקרב על ירושלים).
יונה השתדל להתחמק מביצוע ההוראה, התבונן בדברי ה' וראה כי אין בדבריו נבואה מיוחדת המיועדת לנינוה אלא רק בקשה לדבר בפניהם דברי מוסר ולא חזון נבואה, לכן סרב ללכת, מבלי שייחשב כנביא הכובש את נבואתו.
כך רואים מפשט הדברים. הקב"ה אומר ליונה: "קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני"(יונה א ב). ה' לא אמר לו לומר להם נבואה מוגדרת, מה שאין כן בפעם השנייה אמר לו הקב"ה "קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את הקריאה אשר אני דובר אליך"(יונה ג ב), כאן מדובר בנבואה מוגדרת. כאשר שמע יונה שהמדובר בנבואה מוגדרת מיד חש לקיים את הנבואה ולהעביר את הדברים לידיעת אנשי נינוה.
כעת יש ליישב את השאלה השנייה. בלי ספק ידע יונה את הכתוב בספר תהילים והבין שמן הנמנע לברוח מהקב"ה, ולכך התכוון דוד באומרו "ואנה מפניך אברח". יונה לא בורח מפני ה' אלא מלפני ה'. המלים "לפני י-הוה" רומזות לנבואה ופירושן לברוח מדברי נבואתו ולא מפני השגחתו, כמו שלאחר שדוד חוטא בפרשת בת שבע הוא מבקש מהקב"ה: "אל תשליכני מלפניך" (ולא מפניך) ואחר כך משלים ואומר: "ורוח קדשך אל תקח ממני" (תהלים נא יג), כלומר החלק השני של הפסוק מבאר את המילים: אל תשליכני מלפניך, שה' לא יסיר ממנו את הנבואה. אם כן יונה בורח מלפני ה' ולא מפני ה' והכל מתישב כראוי.
עתה נותר לנו להבין מדוע זכתה נינוה שיבוא אליה נביא ה', מה שלא זכו ערים גדולות אחרות. הסיבה לכך נעוצה בפרשת נח. כאשר נמרוד מתחיל להתריס נגד אברהם ולהסית את העם לעבודה זרה נאמר: "מן הארץ ההיא יצא אשור"(בראשית י יא), אשור לא רצה לקחת חלק בהמרדתו של נמרוד בקב"ה והחליט לנדוד ממקומו ולבנות עיר חדשה שעליה לא פרש נמרוד את חסותו ולא הגיעו אנשיה לכפירה בקב"ה. לכן הזכירה התורה את נינוה בשם "העיר הגדולה"(בראשית י יב). מאחר ואשור שבירתה נינוה לא לקחה חלק בהמרדתו של נמרוד, זכתה ונביא ה' הגיע אליה למסור דברי נבואה.
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי ח"ן – יונה'