יונה לא העריך את תכונת הגוים
חז"ל אומרים שיש לאומות העולם תכונות שונות מאלו של עם ישראל. אדם מאומות העולם אינו יכול לעשות מעשה חסד לשם חסד ללא כל נגיעה ואינטרס, עדין או גס. מצאנו בספר עץ חיים "וכל טיבו דעבדין האומות עובדי גלולים לגרמייהו עבדי (=כל הטובות שעושים הגויים לטובת עצמם הם עושים), וכדאיתא בגמרא (=וכמובא בגמרא) על פסוק 'וחסד לאומים חטאת' שכל צדקה וחסד שאומות עובדי גלולים עושים אינם אלא להתייהר"(עץ חיים שער מט פרק פג; מובא גם בלקוטי אמרים תניא סוף פרק א). מאידך יכול יהודי לעשות מעשה טוב ללא כל בקשת שכר וללא כל טובת הנאה, אלא לשם שמים בלבד. זאת ועוד, היהודי בטבעו טוב, ואם הוא חוטא זה בגלל היצר הרע שמסית אותו לחטוא. גם כאשר עושה היהודי מעשה טוב ואינו מקבל תמורה, איננו מתחרט על המעשה שעשה, מה שאין כן אומות העולם תוהים על הראשונות, אם אינם מקבלים את השכר או את הכבוד שהם ציפו לקבל על פעולתם החיובית שעשו (דוגמאות רבות לכך ולא נפרט).
דניאל ויונה לא העריכו נכונה את אומות העולם. דניאל הציע לנבוכדנאצר לזון את עניי ישראל כדי שהחלום שחלם לא יתבצע. נבוכדנאצר עמד בהתחייבות שנה שלמה אך לא יכול היה לעמוד עוד בהתחייבויותיו. דניאל חשב שבמשך השנה שהתרגל להטיב יוכל להמשיך במעשיו, אך טעה; נבוכדנאצר הסכים לסבול אך לא להמשיך במעשי החסד. גם יונה חשב שאנשי נינוה ישובו בתשובה שלימה ומעשיהם יהוו קטרוג על ישראל, אך גם יונה לא העריך נכונה את אנשי נינוה. אמנם בתחילה שבו בתשובה, אך לאחר זמן מועט חזרו לסורם וביתר קיצוניות. פחדו של יונה לא היה מבוסס.
את השאלה מדוע הגויים לא מתמידים בתשובתם, מצד אחד קלים להשתכנע ומאידך גיסא קל להם לחזור מהר לסורם, ואילו בני ישראל קשה מאד לשכנעם לשוב בתשובה אך כאשר מחליטים לשוב, לא יעזבו את דרכם החדשה, הסברנו במקום אחר בספר, ונסכם בקצרה על פי דברי המהר"ל: היהודי הוא אדם בעל מהות ואילו הנכרי טבעו רך ואין לו את העקשנות שיש ליהודי. משל למה הדבר דומה? לדבר שחרטו על מתכת. כדי למחוק דבר חרוט צריכים לשייף את המתכת עליה חרוטה אותה חריטה, ואילו אדם המצייר על פלסטלינה, בנקל אפשר למעוך את הפלסטלינה ולצור עליה צורה חדשה. היהודי בעל התכונה העקשנית, קשה מאד לשכנעו לנטוש את דרכו הקודמת ולעבור לדרך חדשה, אך כאשר משתכנע נשאר נאמן לדרכו החדשה עד שנאמר עליו: "יהודי או צלוב"(מדרש). מה שאין כן הנכרים שאינם נמנים על עם קשה עורף, לאחר שהחליטו לחזור בתשובה נטשו את דרכם ושבו לסורם. אם כן פחדו של יונה היה בלתי מבוסס.
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי ח"ן – יונה'