תנ"ך על הפרק - יונה א - יונה לא העריך את תכונת הגוים / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

יונה א

529 / 929
היום

הפרק

וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־יוֹנָ֥ה בֶן־אֲמִתַּ֖י לֵאמֹֽר׃ק֠וּם לֵ֧ךְ אֶל־נִֽינְוֵ֛ה הָעִ֥יר הַגְּדוֹלָ֖ה וּקְרָ֣א עָלֶ֑יהָ כִּֽי־עָלְתָ֥ה רָעָתָ֖ם לְפָנָֽי׃וַיָּ֤קָם יוֹנָה֙ לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהוָ֑ה וַיֵּ֨רֶד יָפ֜וֹ וַיִּמְצָ֥א אָנִיָּ֣ה ׀ בָּאָ֣ה תַרְשִׁ֗ישׁ וַיִּתֵּ֨ן שְׂכָרָ֜הּ וַיֵּ֤רֶד בָּהּ֙ לָב֤וֹא עִמָּהֶם֙ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהוָֽה׃וַֽיהוָ֗ה הֵטִ֤יל רֽוּחַ־גְּדוֹלָה֙ אֶל־הַיָּ֔ם וַיְהִ֥י סַֽעַר־גָּד֖וֹל בַּיָּ֑ם וְהָ֣אֳנִיָּ֔ה חִשְּׁבָ֖ה לְהִשָּׁבֵֽר׃וַיִּֽירְא֣וּ הַמַּלָּחִ֗ים וַֽיִּזְעֲקוּ֮ אִ֣ישׁ אֶל־אֱלֹהָיו֒ וַיָּטִ֨לוּ אֶת־הַכֵּלִ֜ים אֲשֶׁ֤ר בָּֽאֳנִיָּה֙ אֶל־הַיָּ֔ם לְהָקֵ֖ל מֵֽעֲלֵיהֶ֑ם וְיוֹנָ֗ה יָרַד֙ אֶל־יַרְכְּתֵ֣י הַסְּפִינָ֔ה וַיִּשְׁכַּ֖ב וַיֵּרָדַֽם׃וַיִּקְרַ֤ב אֵלָיו֙ רַ֣ב הַחֹבֵ֔ל וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ מַה־לְּךָ֣ נִרְדָּ֑ם ק֚וּם קְרָ֣א אֶל־אֱלֹהֶ֔יךָ אוּלַ֞י יִתְעַשֵּׁ֧ת הָאֱלֹהִ֛ים לָ֖נוּ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד׃וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ לְכוּ֙ וְנַפִּ֣ילָה גֽוֹרָל֔וֹת וְנֵ֣דְעָ֔ה בְּשֶׁלְּמִ֛י הָרָעָ֥ה הַזֹּ֖את לָ֑נוּ וַיַּפִּ֙לוּ֙ גּֽוֹרָל֔וֹת וַיִּפֹּ֥ל הַגּוֹרָ֖ל עַל־יוֹנָֽה׃וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו הַגִּידָה־נָּ֣א לָ֔נוּ בַּאֲשֶׁ֛ר לְמִי־הָרָעָ֥ה הַזֹּ֖את לָ֑נוּ מַה־מְּלַאכְתְּךָ֙ וּמֵאַ֣יִן תָּב֔וֹא מָ֣ה אַרְצֶ֔ךָ וְאֵֽי־מִזֶּ֥ה עַ֖ם אָֽתָּה׃וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם עִבְרִ֣י אָנֹ֑כִי וְאֶת־יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֲנִ֣י יָרֵ֔א אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה אֶת־הַיָּ֖ם וְאֶת־הַיַּבָּשָֽׁה׃וַיִּֽירְא֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ יִרְאָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַיֹּאמְר֥וּ אֵלָ֖יו מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֑יתָ כִּֽי־יָדְע֣וּ הָאֲנָשִׁ֗ים כִּֽי־מִלִּפְנֵ֤י יְהוָה֙ ה֣וּא בֹרֵ֔חַ כִּ֥י הִגִּ֖יד לָהֶֽם׃וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ מַה־נַּ֣עֲשֶׂה לָּ֔ךְ וְיִשְׁתֹּ֥ק הַיָּ֖ם מֵֽעָלֵ֑ינוּ כִּ֥י הַיָּ֖ם הוֹלֵ֥ךְ וְסֹעֵֽר׃וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם שָׂא֙וּנִי֙ וַהֲטִילֻ֣נִי אֶל־הַיָּ֔ם וְיִשְׁתֹּ֥ק הַיָּ֖ם מֵֽעֲלֵיכֶ֑ם כִּ֚י יוֹדֵ֣עַ אָ֔נִי כִּ֣י בְשֶׁלִּ֔י הַסַּ֧עַר הַגָּד֛וֹל הַזֶּ֖ה עֲלֵיכֶֽם׃וַיַּחְתְּר֣וּ הָאֲנָשִׁ֗ים לְהָשִׁ֛יב אֶל־הַיַּבָּשָׁ֖ה וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ כִּ֣י הַיָּ֔ם הוֹלֵ֥ךְ וְסֹעֵ֖ר עֲלֵיהֶֽם׃וַיִּקְרְא֨וּ אֶל־יְהוָ֜ה וַיֹּאמְר֗וּ אָנָּ֤ה יְהוָה֙ אַל־נָ֣א נֹאבְדָ֗ה בְּנֶ֙פֶשׁ֙ הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֔ה וְאַל־תִּתֵּ֥ן עָלֵ֖ינוּ דָּ֣ם נָקִ֑יא כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר חָפַ֖צְתָּ עָשִֽׂיתָ׃וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת־יוֹנָ֔ה וַיְטִלֻ֖הוּ אֶל־הַיָּ֑ם וַיַּעֲמֹ֥ד הַיָּ֖ם מִזַּעְפּֽוֹ׃וַיִּֽירְא֧וּ הָאֲנָשִׁ֛ים יִרְאָ֥ה גְדוֹלָ֖ה אֶת־יְהוָ֑ה וַיִּֽזְבְּחוּ־זֶ֙בַח֙ לַֽיהוָ֔ה וַֽיִּדְּר֖וּ נְדָרִֽים׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט

יונה לא העריך את תכונת הגוים

חז"ל אומרים שיש לאומות העולם תכונות שונות מאלו של עם ישראל. אדם מאומות העולם אינו יכול לעשות מעשה חסד לשם חסד ללא כל נגיעה ואינטרס, עדין או גס. מצאנו בספר עץ חיים "וכל טיבו דעבדין האומות עובדי גלולים לגרמייהו עבדי (=כל הטובות שעושים הגויים לטובת עצמם הם עושים), וכדאיתא בגמרא (=וכמובא בגמרא) על פסוק 'וחסד לאומים חטאת' שכל צדקה וחסד שאומות עובדי גלולים עושים אינם אלא להתייהר"(עץ חיים שער מט פרק פג; מובא גם בלקוטי אמרים תניא סוף פרק א). מאידך יכול יהודי לעשות מעשה טוב ללא כל בקשת שכר וללא כל טובת הנאה, אלא לשם שמים בלבד. זאת ועוד, היהודי בטבעו טוב, ואם הוא חוטא זה בגלל היצר הרע שמסית אותו לחטוא. גם כאשר עושה היהודי מעשה טוב ואינו מקבל תמורה, איננו מתחרט על המעשה שעשה, מה שאין כן אומות העולם תוהים על הראשונות, אם אינם מקבלים את השכר או את הכבוד שהם ציפו לקבל על פעולתם החיובית שעשו (דוגמאות רבות לכך ולא נפרט).

דניאל ויונה לא העריכו נכונה את אומות העולם. דניאל הציע לנבוכדנאצר לזון את עניי ישראל כדי שהחלום שחלם לא יתבצע. נבוכדנאצר עמד בהתחייבות שנה שלמה אך לא יכול היה לעמוד עוד בהתחייבויותיו. דניאל חשב שבמשך השנה שהתרגל להטיב יוכל להמשיך במעשיו, אך טעה; נבוכדנאצר הסכים לסבול אך לא להמשיך במעשי החסד. גם יונה חשב שאנשי נינוה ישובו בתשובה שלימה ומעשיהם יהוו קטרוג על ישראל, אך גם יונה לא העריך נכונה את אנשי נינוה. אמנם בתחילה שבו בתשובה, אך לאחר זמן מועט חזרו לסורם וביתר קיצוניות. פחדו של יונה לא היה מבוסס.

את השאלה מדוע הגויים לא מתמידים בתשובתם, מצד אחד קלים להשתכנע ומאידך גיסא קל להם לחזור מהר לסורם, ואילו בני ישראל קשה מאד לשכנעם לשוב בתשובה אך כאשר מחליטים לשוב, לא יעזבו את דרכם החדשה, הסברנו במקום אחר בספר, ונסכם בקצרה על פי דברי המהר"ל: היהודי הוא אדם בעל מהות ואילו הנכרי טבעו רך ואין לו את העקשנות שיש ליהודי. משל למה הדבר דומה? לדבר שחרטו על מתכת. כדי למחוק דבר חרוט צריכים לשייף את המתכת עליה חרוטה אותה חריטה, ואילו אדם המצייר על פלסטלינה, בנקל אפשר למעוך את הפלסטלינה ולצור עליה צורה חדשה. היהודי בעל התכונה העקשנית, קשה מאד לשכנעו לנטוש את דרכו הקודמת ולעבור לדרך חדשה, אך כאשר משתכנע נשאר נאמן לדרכו החדשה עד שנאמר עליו: "יהודי או צלוב"(מדרש). מה שאין כן הנכרים שאינם נמנים על עם קשה עורף, לאחר שהחליטו לחזור בתשובה נטשו את דרכם ושבו לסורם. אם כן פחדו של יונה היה בלתי מבוסס.

  באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי ח"ן – יונה'

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך