יונה ושמחה של מצווה
הנביא יונה היה בנה של האישה האלמנה אשר פרנסה את אליהו בשנות הרעב שלא ירדו בהם גשמים על פי גזירת אליהו. יונה הצליח להגיע לבית המקדש שבירושלים למרות מחסומי הדרכים שהיו קיימים באזורים שונים על פי הוראת ירבעם בן נבט, אשר הייתה בתוקף במשך כל שנות מלכותם של מלכי ישראל עד המלך האחרון הושע בן אלה. יונה השתתף בשמחת בית השואבה ומשם זכה לרוח הקודש וממנה עלה לדרגת נבואה. הירושלמי אומר: "אמר רבי יונה: יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת(ה) עליו רוח הקודש, ללמדך שאין רוח הקודש שורה אלא על לב שמח. מאי טעמא? והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלוקים"(ירושלמי סוכה פרק ה הלכה א). הרי לנו הוכחה מה גדול ערכה של השמחה הרוחנית הקדושה ששרתה במקדש כאשר עמד על תלו.
הרמב"ם אומר: "השמחה שישמח האדם בעשית המצוה ובאהבת הא-ל שציווה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר: 'תחת אשר לא עבדת את י-הוה א-להיך בשמחה ובטוב לבב'. וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה. ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר: 'והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני י-הוה"(משנה תורה הלכות לולב פרק ח הלכה טו). אומר הרב מגיד משנה על ההלכה הזאת: "ועיקר הדבר הוא שאין ראוי לו לאדם לעשות המצוות מצד שהן חובה עליו והוא מוכרח ואנוס בעשייתן. אלא חייב לעשותן והוא שמח בעשייתן ויעשה הטוב מצד שהוא טוב ויבחר באמת מצד שהיא אמת, ויקל בעיניו טרחן (לא יתקשה לקיימן), ויבין כי לכך נוצר לשמש את קונו. וכשהוא עושה מה שנברא בשבילו ישמח ויגיל. לפי ששמחת שאר דברים תלויים בדברים בטלים שאינם קיימים, אבל השמחה בעשיית המצוות ובלמידת (בלימוד) התורה והחכמה היא השמחה האמיתית. וזה ששלמה, בדרכי מוסרו, שיבח שמחת החכמה ואמר: 'בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני' ". השמחה בעשיית המצווה מזכה את האדם בשכר נוסף על קיום המצווה. יתרה מזו, אומרים חכמים, שרבינו האר"י זכה למדרגותיו הרוחניות הגבוהות אליהן הגיע אך ורק בגלל שמחתו העצומה בלימוד התורה ובקיום המצוות, ואם כך הדבר בתקופת החורבן, קל וחומר בבית המקדש ובפרט בבית הראשון שאפשר לזכות על ידי השמחה לרוח הקודש, כשם שיונה זכה לכך כשהשתתף בשמחת בית השואבה.
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי ח"ן – יונה'