קריאת יונה ביום הכיפורים
הטעם שקוראים את ספר יונה ביום הכיפורים, כתב רד"ק, שהוא מוסר לישראל, שהרי עם נכרי שאינם מישראל היה קרוב לתשובה. ובפעם הראשונה שהוכיחם הנביא שבו בתשובה שלמה מרעתם.
ונראה לי שללמדנו:
א. גודל רצון בוראנו בתשובתנו. שהרי שלח נביא ישראל לעם נכרי להחזירו בתשובה. ואפילו כאשר ברח, גלגל עליו עד שנאלץ ללכת בשליחותו, לקרוא להם לתשובה. קל וחומר אנחנו, נחלתו עמו ישראל, אשר בחר בנו מכל העמים, שחפץ בתשובתנו אליו.
ב. שנלמד מהתעוררות המלחים, גויים פשוטים, אשר אמרו "קום קרא אל א-להיך אולי יתעשת הא-להים לנו ולא נאבד"(יונה א ו); "ויאמרו איש אל רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו"(יונה א ז). וכאשר גילה להם יונה, "את ה' אלהי השמים אני ירא"(יונה א ט), חרדו מפני ה' "ויראו האנשים יראה גדולה"(יונה א י). ואחרי שהטילוהו לים כפי רצונו נאמר "ויראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח לה' וידרו נדרים"(יונה א טז). קל וחומר לנו.
ג. מהות התשובה: תענית והכנעה - "ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם"(יונה ג ה), "ויזעק... לאמר האדם והבהמה, הבקר והצאן אל יטעמו מאומה, אל ירעו ומים אל ישתו"(יונה ג ז). תפילה – "ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה"(יונה ג ח). ממה לשוב: "וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם"(יונה ג ד).
ד. נישען בתפלתנו ונפנה למידת הרחמים, כמו שאמר יונה "כי ידעתי, כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה"(יונה ד א). וכן נלמד מעניין הקיקיון; כאשר יבש, ויונה רצה למות מצערו, אמר לו הקב"ה: "אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו... ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה..." - וכל שכן וקל וחומר, בן בנו של קל וחומר, שיחוס עלינו, אנחנו בניו בני רחומיו, ויקבל תפילותנו ותשובתנו אמן כן יהי רצון.