פסוק ב:ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישראל וישב על המטה משום דנאמר לו ויוסף ישית ידו וגו' דקאי על שעת מיתה. והבין דהגיע עת האסף על עמו לכך ויתחזק לעשות צואה לפניו:
פסוק ג:ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי נראה אלי בלוז. הא דהזכיר השם הזה כאן נראה שרמז לו משם דנקרא שדי על שאמר לעולמו די והפירוש הוא שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל דהעולם נחלק לי"ב חלקים כידוע לכל בעלי התכונים וע"כ רצה העולם להתרחב עוד נגד י"ג שבטים כי שבטו של יוסף נתחלק לשני שבטים ואמר הקב"ה די ומזה מוכח שיהא י"ג שבטים ע"כ כאן שרצה יעקב להודיע ליוסף שיתחלק שבטו לשני שבטים רמז לזאת בשם שדי והא דאמר הקב"ה די שי"ג שבטים הם כנגד י"ג מידות אלא ששם אדני נכלל בכל המידות וכנגדו שבט לוי. ולכך נאמר עליהם אחלקם ביעקב. והא דהזכיר לוז ולא הזכיר בית אל. י"ל משום דירבעם העמיד עגלים בבית אל ומשום שדימה שלא שב הרפואה למקומה ויהיה לו צער להזכירו ולכך לא הזכיר כאן בית אל:
פסוק ד:ויאמר אלי הנני מפרך והרבתיך ונתתיך לקהל עמים וגו' ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה לי הם. פירש"י גוי אמר לי על בנימין קהל גוים הרי שנים לבד מבנימין למדני שעתיד אחד משבטי לחלק ואותה מתנה אני נותן לך ואיתא במדרש פרשת וישלח על פסוק גוי וקהל גוים עתידין בניך לעשות כמעשי הגוים. ויש לפרש שהמדרש מדייק כן ממה דכתב כאן פרשת ויחי הנולדים לך עד בואי אליך אם כן בודאי קאי עליהם כי בבני נח הולכין אחר משפחת האם שהיתה מכנענים אלא שהי' לאביהם דין ישראל ולא דין ב"נ וזה דוקא בא"י ולא בח"ל אבל כשבא יעקב למצרים בא המרכבה לשם וחזרו להיות להם דין ישראל כדאיתא במדרש לוי היה ראש ישיבה במצרים וזה שדקדק עד בואי אליך:
פסוק ט:ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלקים בזה. פי' י"ב שבטים היה ראוי יוסף להעמיד כמנין זה ונאבד ממנו עשרה כידוע:
פסוק י:ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות. נראה לפרש שלא תאמר דלכך לא הכירם וכהו עיניו כמו ביצחק שכהו עיניו לבל יראה שעשו יוצא לתרבות רעה כן הדבר אצל יעקב שלא ירגיש ח"ו ברעת בני יוסף ולכך אמר הכתוב דלא כן הוא שצדיקים היו רק הזקנה גרמה שעיניו כבדו מראות:
פסוק יא:ויאמר ישראל אל יוסף ראה פניך לא פללתי והנה הראה אותי אלקים גם את זרעך. נראה לבאר כי כבר כתבתי מה שאמר יעקב אראה פני יוסף היינו להסתכל בצלמו אם עדיין צלם אלקים עליו כי יעקב דאג שיהיה נכשל ח"ו בחטא וסר צלו. ולכך דאג כי חיה רעה אכלתהו כי כל זמן שצלם האלקים על האדם אין לו פחד מחיה רעה ואמרו חז"ל הבועל ארמית לא לא יהיה לו ער ועונה בתלמידים. והנה אפרים ומנשה שהיו ת"ח וצדיקים גדולים. וזהו מופת חותך שלא נטמא יוסף והוא עומד בצדקתו וזה אמרו ראה פניך לא פללתי כי חשבתי שנכשלת בחטא ולא יהיה לך צלם אלקים והנה הראה לי גם את זרעך צדיקים ות"ח ומזה ראיה שלא חטאת כלל ונצלת מעבירה. גם יש לפרש שחשב היותו חוטא כי ראה כי עלול הוא לחטוא וחיה רעה אכלתהו אשת פוטיפר. אמנם ניצל שראה יוסף דיוקנו של אביו ואמר לו עתידים אחיך להבהיק אבנים שלהם באפוד ואבן שלך לא יבהיק והא דהזכיר לו האפוד משום דבעת ששאלו ישראל באורים ותומים שאלו אוה"ע גם כן בתרפים אלא שלא השיבו להם רק מחצית הדברים ולכך נקראו אורים ותומים שמשלימין את דבריהם ויוסף ראה באצטרלוגין שאשת פוטיפר תוליד צדיקים ממנו ובאמת היה זה על בתה והוא לא ראה שפיר. ולפיכך רצה תחלה להתפתות לה עד שאמר לו דיוקנו של אביו שטעה וע"כ הזכיר לו האפוד. וז"ש הנה הראה אותי אלקים היינו שהראה לך אלקים אותי היינו דיוקני גם את זרעך היינו שאמרתי לך שזרעך יהיה מבת אשת פוטיפרע ולא מאשת פוטיפרע. וזאת גרם לראות פניך בצלם אלקים ולא באת לידי חטא:
פסוק יב:ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו. נראה כי ביעקב נאמר ויגע בכף יריכו. היינו דורות הבאים יוצאי ירך יעקב יש לס"ם אחיזה הואיל ונולדים מסיועת גיד הנשה דבו אחיזה לס"ם. אמנם יוסף דישב באיתן קשתו לא יש לס"ם אחיזה. ואינם בכלל יריכו. ולכך ויוצא אותם מעם ברכיו כי שם בברכים יש לחיצונים אחיזה. ולכך אמרו הנהו ברכי דרבנן דשלהי מנייהו הוא דשם יש להם אחיזה אצל ת"ח מחמת הלידה ולכך שדרו של אדם נעשה נחש מאן דלא כרע במודים:
פסוק יד:וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה שכל את ידיו כי מנשה הבכור. ענין הבדל הדעת שבין יעקב ויוסף בשימת מנשה ואפרים מימין ושמאל הוא זאת כי יוסף חשב כהן העובד הוא בצד ימין כנודע והעבודה היה אז בבכורים ולכך הציב מנשה לימין. אבל יעקב שכל ידיו כי ידע שלא יקום העבודה בבכורים והתורה בימין כנודע והתורה לעולם בין כתפיו שכן ולא במקום גבוה. ולכך גרשון שהיה בכור לא זכה לשאת את הארון רק קהת ועליו נאמר יקרה היא מפנינים. וגם הקדים בתורה קהת לגרשון להורות כי התורה ניתנה באנשים פחותי מעלה ולכך אמרו חז"ל הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה וזהו עוז בידך היינו התורה שנקרא עוז היא בידך כי ידך גימטריא דל ולכך נקרא ידכה יד כהה. ומציון תצא תורה. ולכך אף שאפרים היה הצעיר עליו נתנה הימין ויהושע היה תיכף אחר משה ראש המקבלין גם שכל ידיו להורות בזה שאין נ"מ בימין ושמאל כי יעמדו מהם צדיקים שמהפכין הדין לרחמים. וגם רשעים שמהפכין רחמים לדין וגם שכל ידיו כי מצד יוסף מנשה שהוא הבכור כולו קדוש הוא וראשית אונו לו משפט הבכורה וקדושה ולכך העמידו יוסף לימין אבל מצד אסנת אמת שהיה בה שמץ סיגים משכם בן חמור מנשה שהוא הראשון קלטו. ולכך יותר יתכן אצל אפרים הימין ולכך שכל ידו. גם שכל ידו כי זרוע שהוא לשון חוזק מורה על זכר ועל יוסף ויפוזו זרועי ידיו היה בצד מנשה. אמנם ידו שהוא מורה על כלי מעשה שהוא נוקבא שכל כי ראוי ימין לאפרים גם שכל ידיו כי ידוע כי בכור שורו הדר לו ושור הוא משמאל למרכבה. ולכך הושם שמאל למנשה. שור נשתנה לכרוב ואמרינן אפי רברבי ואפי זוטרי וחשב יוסף כי מנשה הוא אפי רברבי והוא אדם בימין המרכבה ואפרים אפי זוטרי בשמאל המרכבה ויעקב אמר אולם הוא יגדל והוא אפי רברבי אדם שבמרכבה ולכך שכל ידיו:
פסוק טו:ויברך את יוסף ויאמר האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק האלקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. נראה לבאר כי הצדיקים גמורים עובדים השם בלי עזר וסעד מן השמים ואח"כ בא להם רוח טהרה להוסיף להם אורה וטהרה משא"כ בינונים שצריכין תיכף עזר מן השמים לנהלם בדרך טוב. ולכך יעקב על אבותיו אמר שהתהלכו לפני ה' הרצון בזה שמעצמן עבדו ה' טרם הגיע להם עזר אלקים אבל על עצמו נהג ענוה ואמר שהיה צריך תיכף עזר אלקי ע"כ אמר האלקים הרועה אותי מעודי:
פסוק טז:המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ. נראה לבאר על דרך שאמר במדרש פרשת וישלח שאמר הקב"ה למיכאל עשית ליעקב בעל מום והשיב לטובתו עשיתי. וכבר פירשתי שתשובת מיכאל היה מפני שבגיד הנשה היה לס"ם בו אחיזה אבל עכשיו שנעתק ממקומו אין לו בו אחיזה ומשמע במדרש שמיכאל הוא הנראה ליהושע וגדעון. ובזה היה מברך להם כמו שגואל אותי בזה יברך להם שיהיו צדיקים גמורים ועי"ז ויקרא בהם שמי משא"כ במעשה זמרי ובמחלוקת קרח לא יקרא שמי עליהם כמו שביקש בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי ואף שלא יהיה בהן יצה"ר כלל ואפ"ה וידגו לרוב כדגים שבים שאין טבעם להוליד ע"י חימום היצר הרע:
פסוק יז:וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וגו' ויתמוך יד אביו וגו'. הא דהמתין עד אחר הברכה. נראה דמתחלה היה סבר דיעקב רצה לברכם בעניני עסקי עוה"ז שבא מצד שמאל מצד צפון ע"כ שם שמאלו על הבכור ע"ד הרוצה להעשיר יצפין אבל השתא דאמר המלאך הגואל והיה מברך להם שיהיו צדיקים רצה לתמוך יד ימינו על ראש מנשה ע"ד הרוצה להחכים ידרים. או נראה מתחלה היה סבר דשמאל הוא משובח שהוא כנגד ימין של שכינה אבל עכשיו שראה שמברך ע"י מלאך הממוצע ביניהם א"כ הימין משובח דשמאל המלאך הוא נגד ימינו של הקב"ה וימינו הוא נגד שמאל המלאך:
פסוק יט:וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו היינו שיצא ממנו יהושע. נראה לבאר ע"פ מש"כ לעיל שקהת היה קודם לגרשון שהיה נושא הארון והטעם מפני שדרכו של הקב"ה להתחיל בקטן רמז שמי שמקטין עצמו זוכה לתורה משה היה קטן מאהרן וע"י ניתנה התורה ולכך מסרה ליהושע שיצא מאפרים עוד טעם וזרעו יהיה מלא הגוים דצריך שיהיה הימין מקרבת ומרחב הזונה שהיתה גיורת יצאו ממנה נביאים:
פסוק כ:ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה איתא בתרגום יונתן ויברכם ביום ההוא בך יוסף ברי יברכון בית ישראל ית ינוקא ביומא דמהולתא למימר ישימך ה' כאפרים וכמנשה. נראה הטעם דביום המילה הוא סכנה מעין הרעה כמו שרצה לעשות בלעם על כן יברכם ביום המילה שיהיו כאפרים ומנשה שאין עין הרע שולט בהם או יש לפרש ביום ההוא אחר שיעמיד יהושע השמש והירח אז יהיה ניכר גדולת הקטן או יש לומר מפני שעתיד ירבעם לצאת ממנו לא היו ראוים לברכה אלא שאין הקב"ה דן רק לפי מעשיו של אותו שעה ולכך נאמר ביום ההוא דייקא:
פסוק כב:ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי. היינו הבכורה שלקחתי מיד עשו שעשה מעשה האמורי ואין עשו נופל אלא ביד זרעו של יוסף או נראה משום דעשו לקח מבנות החוי ושכם היה שייך לחמור נשיא החוי ולכך מגיע באמת לזרעך מנשה ואפרים שהם בני אסנת בת דינה שהולידה משכם כדאיתא במדרש:
