א וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֹּ֣אמֶר לְיוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָבִ֖יךָ חֹלֶ֑ה וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י בָנָיו֙ עִמּ֔וֹ אֶת־מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶת־אֶפְרָֽיִם׃ ב וַיַּגֵּ֣ד לְיַעֲקֹ֔ב וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה בִּנְךָ֥ יוֹסֵ֖ף בָּ֣א אֵלֶ֑יךָ וַיִּתְחַזֵּק֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖שֶׁב עַל־הַמִּטָּֽה׃ ג וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֵ֥ל שַׁדַּ֛י נִרְאָֽה־אֵלַ֥י בְּל֖וּז בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיְבָ֖רֶךְ אֹתִֽי׃ ד וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הִנְנִ֤י מַפְרְךָ֙ וְהִרְבִּיתִ֔ךָ וּנְתַתִּ֖יךָ לִקְהַ֣ל עַמִּ֑ים וְנָ֨תַתִּ֜י אֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לְזַרְעֲךָ֥ אַחֲרֶ֖יךָ אֲחֻזַּ֥ת עוֹלָֽם׃ ה וְעַתָּ֡ה שְׁנֵֽי־בָנֶיךָ֩ הַנּוֹלָדִ֨ים לְךָ֜ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם עַד־בֹּאִ֥י אֵלֶ֛יךָ מִצְרַ֖יְמָה לִי־הֵ֑ם אֶפְרַ֙יִם֙ וּמְנַשֶּׁ֔ה כִּרְאוּבֵ֥ן וְשִׁמְע֖וֹן יִֽהְיוּ־לִֽי׃ ו וּמוֹלַדְתְּךָ֛ אֲשֶׁר־הוֹלַ֥דְתָּ אַחֲרֵיהֶ֖ם לְךָ֣ יִהְי֑וּ עַ֣ל שֵׁ֧ם אֲחֵיהֶ֛ם יִקָּרְא֖וּ בְּנַחֲלָתָֽם׃ ז וַאֲנִ֣י ׀ בְּבֹאִ֣י מִפַּדָּ֗ן מֵ֩תָה֩ עָלַ֨י רָחֵ֜ל בְּאֶ֤רֶץ כְּנַ֙עַן֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּע֥וֹד כִּבְרַת־אֶ֖רֶץ לָבֹ֣א אֶפְרָ֑תָה וָאֶקְבְּרֶ֤הָ שָּׁם֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔ת הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם׃ ח וַיַּ֥רְא יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־בְּנֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵֽלֶּה׃ ט וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־אָבִ֔יו בָּנַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר־נָֽתַן־לִ֥י אֱלֹהִ֖ים בָּזֶ֑ה וַיֹּאמַ֕ר קָֽחֶם־נָ֥א אֵלַ֖י וַאֲבָרֲכֵֽם׃ י וְעֵינֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כָּבְד֣וּ מִזֹּ֔קֶן לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְא֑וֹת וַיַּגֵּ֤שׁ אֹתָם֙ אֵלָ֔יו וַיִּשַּׁ֥ק לָהֶ֖ם וַיְחַבֵּ֥ק לָהֶֽם׃ יא וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף רְאֹ֥ה פָנֶ֖יךָ לֹ֣א פִלָּ֑לְתִּי וְהִנֵּ֨ה הֶרְאָ֥ה אֹתִ֛י אֱלֹהִ֖ים גַּ֥ם אֶת־זַרְעֶֽךָ׃ יב וַיּוֹצֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֹתָ֖ם מֵעִ֣ם בִּרְכָּ֑יו וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְאַפָּ֖יו אָֽרְצָה׃ יג וַיִּקַּ֣ח יוֹסֵף֮ אֶת־שְׁנֵיהֶם֒ אֶת־אֶפְרַ֤יִם בִּֽימִינוֹ֙ מִשְּׂמֹ֣אל יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־מְנַשֶּׁ֥ה בִשְׂמֹאל֖וֹ מִימִ֣ין יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּגֵּ֖שׁ אֵלָֽיו׃ יד וַיִּשְׁלַח֩ יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־יְמִינ֜וֹ וַיָּ֨שֶׁת עַל־רֹ֤אשׁ אֶפְרַ֙יִם֙ וְה֣וּא הַצָּעִ֔יר וְאֶת־שְׂמֹאל֖וֹ עַל־רֹ֣אשׁ מְנַשֶּׁ֑ה שִׂכֵּל֙ אֶת־יָדָ֔יו כִּ֥י מְנַשֶּׁ֖ה הַבְּכֽוֹר׃ טו וַיְבָ֥רֶךְ אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיֹּאמַ֑ר הָֽאֱלֹהִ֡ים אֲשֶׁר֩ הִתְהַלְּכ֨וּ אֲבֹתַ֤י לְפָנָיו֙ אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֔ק הָֽאֱלֹהִים֙ הָרֹעֶ֣ה אֹתִ֔י מֵעוֹדִ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ טז הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכָּל־רָ֗ע יְבָרֵךְ֮ אֶת־הַנְּעָרִים֒ וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃ יז וַיַּ֣רְא יוֹסֵ֗ף כִּי־יָשִׁ֨ית אָבִ֧יו יַד־יְמִינ֛וֹ עַל־רֹ֥אשׁ אֶפְרַ֖יִם וַיֵּ֣רַע בְּעֵינָ֑יו וַיִּתְמֹ֣ךְ יַד־אָבִ֗יו לְהָסִ֥יר אֹתָ֛הּ מֵעַ֥ל רֹאשׁ־אֶפְרַ֖יִם עַל־רֹ֥אשׁ מְנַשֶּֽׁה׃ יח וַיֹּ֧אמֶר יוֹסֵ֛ף אֶל־אָבִ֖יו לֹא־כֵ֣ן אָבִ֑י כִּי־זֶ֣ה הַבְּכֹ֔ר שִׂ֥ים יְמִינְךָ֖ עַל־רֹאשֽׁוֹ׃ יט וַיְמָאֵ֣ן אָבִ֗יו וַיֹּ֙אמֶר֙ יָדַ֤עְתִּֽי בְנִי֙ יָדַ֔עְתִּי גַּם־ה֥וּא יִֽהְיֶה־לְּעָ֖ם וְגַם־ה֣וּא יִגְדָּ֑ל וְאוּלָ֗ם אָחִ֤יו הַקָּטֹן֙ יִגְדַּ֣ל מִמֶּ֔נּוּ וְזַרְע֖וֹ יִהְיֶ֥ה מְלֹֽא־הַגּוֹיִֽם׃ כ וַיְבָ֨רֲכֵ֜ם בַּיּ֣וֹם הַהוּא֮ לֵאמוֹר֒ בְּךָ֗ יְבָרֵ֤ךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יְשִֽׂמְךָ֣ אֱלֹהִ֔ים כְּאֶפְרַ֖יִם וְכִמְנַשֶּׁ֑ה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־אֶפְרַ֖יִם לִפְנֵ֥י מְנַשֶּֽׁה׃ כא וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָנֹכִ֖י מֵ֑ת וְהָיָ֤ה אֱלֹהִים֙ עִמָּכֶ֔ם וְהֵשִׁ֣יב אֶתְכֶ֔ם אֶל־אֶ֖רֶץ אֲבֹתֵיכֶֽם׃ כב וַאֲנִ֞י נָתַ֧תִּֽי לְךָ֛ שְׁכֶ֥ם אַחַ֖ד עַל־אַחֶ֑יךָ אֲשֶׁ֤ר לָקַ֙חְתִּי֙ מִיַּ֣ד הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

לבוש האורה

ר' מרדכי יפה

פסוק א:
רש"י ויאמר ליוסף וגו' וי"א אפרים היה רגיל כו' פי' ולפי זה לא יהיה מקרא קצר וכן פי' הרא"ם ונ"ל דה"פ דרש"י ס"ל דהא שהמגיד הוא אפרים סמכו זה אמה שכתוב בפסוק השני ג"כ ויגד ליעקב סתם ולא פי' מי המגיד ושם יש לפרש דקאי ויגד על מלת אפרים הסמוך לו בסוף הפסוק שלפניו ששלחו יוסף לפניו להגיד לו שהוא בא אליו ה"נ יש לפרש ויאמר ליוסף שהוא אפרים ולמד סתום מן המפורש אלא מפני שקשה להו אפרים גבי יעקב מאי בעי שיהא הוא המגיד ליוסף בתחלה לכך אמרו שהיה רגיל לפני יעקב בתלמוד כו' ומה שפרש"י בסמוך גבי ויגד ליעקב המגיד ולא פי' מי המגיד היינו גם כן לפי הפי' הראשון שפי' גבי ויאמר ליוסף אחד מן המגידים ועל שניהם סיים רש"י דבריו ואמר והרבה מקראות קצרי לשון דלפי פי' השני לא הוצרך לומר גבי ויגד וי"א שהוא אפרים שכבר כתבו לעיל גבי ויאמר ליוסף וסמך על זה כמו שכתבתי אבל לפי הי"א דויאמר ליוסף הוא אפרים גם ויגד ליעקב הוא אפרים ולא היה רש"י צריך לפרש שם כי פשוט הוא לפי מה שפירש כאן גבי ויאמר ליוסף שסמך עליו מפני פשיטותו נ"ל והרא"ם שכתב גבי ויגד המגיד דלא שייך הכא לומר אפרים היה רגיל כדלעיל שהרי כתוב אחר ויקח את שני בניו עמו ויחוייב מזה בהכרח שהוא מקרא קצר עכ"ל איני יודע מה ר"ל לעיל גבי ויש אומרים אפרים היה רגיל לפני יעקב פירש ואין זה מקרא קצר ולמה אינו מקרא קצר שהרי לא הוזכר שם אפרים ועוד כתב א"נ אינו שב כו' ר"ל מה שאמר רש"י והרבה מקראות קצרי לשון אינו שב אלא על מלת ויגד ולא על מלת ויאמר משום דהתם הוא בספק שמא יהיה כדברי האומר אפרים היה רגיל לפני יעקב שאין זה מקרא קצר עכ"ל משמע דאפי' הי"א שפירשו גבי ויאמר ליוסף הוא אפרים מודים גבי ויגד ליעקב שאינו אפרים ומקרא קצר הוא איני יודע מאי קאמר דהא אפי' אי קאי ויאמר על אפרים למה לא נאמר גם כן ומקרא קצר הוא וסמך על המבין כי היכן מפורסם כל כך שאפרים היה רגיל לפני יעקב בתלמוד או היכן מוזכר אפרים בכתוב שיאמר הכתוב סתם ויאמר ליוסף ולא פירש מי האומר אם כן מקרא קצר הוא אלא מחוורתא כדפרישית:
פסוק ב:
רש"י ויתחזק ישראל אמר אעפ"י שהוא בני מלך הוא אחלוק לו כבוד כו' ולעיל גבי וישתחו ישראל וגו' לא שייך משום דחלק כבוד למלכות דא"כ מיד כשבא אליו היה לו להשתחות לו אלא כיון שהמתין עד שנשבע ש"מ משום תעלה בעדני' סגיד ליה וכאן לא שייך לומר משום תעלה בעדני' סגיד ליה שאין טעם תעלה בעדני' שייך לומר אלא כשהוא החניף לו בפניו ומראה לו הכנעת כדי שיעשה בקשתו שצריך לו אבל הכא יעקב התחזק לישב על המטה טרם בא יוסף החדרה ששכב שם יעקב כדי שכשיבא יוסף ימצאהו יושב כי אמר לא יהיה זה כבוד ליוסף שהוא מלך שיבא לחדרה והוא שוכב ולכך התחזק בעצמו וישב על המיטה משום כבודו אבל תעלה בעדני' סגיד ליה ליכא הכא שהרי כשבא יוסף ומצאו יושב לא ידע שבשבילו התחזק וישב דשמא מקרה קרה כך שהיה יושב בשעה שבא ואין זה הכנעה ותעלה בעדניה סגיד ליה ליוסף שלא הרגיש בזה אלא ע"כ ההתחזקות שעשה אשר לא ידע בו המלך לא היה אלא לחלוק לו כבוד:
פסוק ו:
רש"י ומולדתך וגו' ואעפ"י שנחלקה הארץ למנין גלגלותם כו' פירש וא"כ מה הפרש יש בין אפרים ומנשה לשאר בנים של יוסף הנולדים אחריהם לא יהיה לאפרים ומנשה חלק יותר בארץ מלשאר הבנים ומתרץ מ"מ לא נקראו שבטים אלא אלו כלומר לא נקראו שבטים לנחלה לקחת תחומין לעצמן אלא אלו ר"ל אפרים ומנשה הם יקראו ראשי שבטים להיות נקרא כל אותו התחום שיפול בגורלם על שמם דהיינו שנתנו להם ע"פ הגורל שני תחומין מן י"ב תחומין שנחלק הארץ לי"ב שבטים האחד היה נקרא על שם אפרים והשני על שם מנשה כמו שהיו שאר התחומין נקרא כל אחד על שם ראש שבטו ראובן שמעון וכו' אבל מ"מ אותן התחומין לא הי' שוים אלא כל תחום ותחום היו נותנין לכל שבט ושבט לפי מנין גלגלות האכלוסין שבו לשבט המרובה באוכלוסין נתנו תחום גדול ורב ולמעט באוכלוסין נתנו חלק תחום מועט ולפיכך כשנתנו התחומין לאפרים ומנשה והיו מחשבין אוכלוסי מניין הגלגלת שבתוכם אם היו ליוסף עוד בנים אחרים הנולדים אחרי מנשה ואפרים היו צריכין לחשוב גם אותן הבנים בתוך מנין גלגולת של שבטי מנשה או אפרים ולפיהן היו צריכים ג"כ להרבות תחומי ארצות נחלתם של מנשה ואפרים כדי שיכלו לתת חלק גם לאחיהם הנולדים אחריהם בתוך נחלתם ויקראו על שמם ואין להקשות אם כן הדר קושיא לדוכתה מה הרויחו מנשה ואפרים במתנתם זו יותר משאר אחיהם הנולדים אחריהם או מה היתה להם הנא' בשם זה יותר משאר בתי אבות של בני כל השבטי' דודאי מתנה מרובה היתה זאת כי יתר על הכבוד שהגיע להם מזה היה להם הרוחה ותועלת במה שהיו עומדים בריוח נפילה להם בגורלם שתי עירות וכן שהיו צריכים לתת להם שתי פעמים בהר ובשפלה שכן היו צריכים לתת לכל שבט ושבט מה שלא היה כן אם היו נחשבין שניהם לשבט אחד כמו שתראה הכל מבואר בדברי רא"ם והרג"א והנה הקשה הרא"ם על דברי רש"י וז"ל אבל יש לתמוה שאחר שפי' לא נקראו שבטים אלא אלו פי' הוא שלא נקראו הנולדים אחרי אפרים ומנשה בשם שבטים לנחלה אלא אפרים ומנשה בלבד על כרחך לומר שהקושיא של ואעפ"י שנחלקה הארץ למנין גלגלותם היא על אפרים ומנשה עם הנולדים אחריהם פי' שאין לומר שהקושיא היא על מנשה ואפרים עם שאר השבטים דאם כן מאי משני מ"מ לא נקראו שבטים אלא אלו מ"מ נקראו שבטים מבעי ליה לא שלא נקראו שבטים אלא אלו דמשמע שבא להודיע שחוץ ממנשה ואפרים אינם קרויים שבטים וא"כ מאי קושי' והא לא נחלקה הארץ אלא לגלגלות השבטים ולגלגלו' אפרים ומנשה בלבד אבל לא לגלגלות הנולדים ליוסף אחר אפרים ומנשה כנראה ממאמר לאלה תחלק הארץ אבל הנולדים ליוסף אחר אפרים ומנשה אינם מכלל השבטים לעניין הנחלה ופי' על שם אחיהם יקראו בנחלתם שיתנו להם חלק מנחלתם לא שיטלו חלק בארץ למנין גלגלותם כראובן ושמעין ושאר השבטים עכ"ל ואני תמיהני מאד על דברי הרא"ם ז"ל כי היאך יעלה על הדעת שעכשיו בעת שהיתה עת רצון לפני יעקב אבינו להרבות נחלה וגדולה וכבוד למנשה ואפרים משום כבודו ומעלתו של יוסף ואהבתו יחזור בו בתוך כדי דיבור ולומר ומולדתך אשר הולדתך אחריהם על שם אחיהם יקראו בנחלתם ויהיה כוונתו לומר שיתנו להם אפרים ומנשה חלק מנחלתם לא שיטלו חלק בארץ למניין גלגלותם כראובן ושמעון ושאר השבטים והרי ח"ו שתים רעות עשה אחת עם יוסף שהעביר נחלת הארץ משאר בניו הנולדים אחרי אפרים ומנשה והשני' למנשה ואפרים שמיעט נחלת גלגלות בניהם אחריהם ונתנם לאחיהם הנולדים אחריהם ויהיו א"כ גלגלות בתי אבות של מנשה ואפרים פחותים וגרועים מכל גלגולת בתי אבות של שאר השבטים ואיה אם כן מעלת מתנת מנשה ואפרים ואהבת וברכת יוסף באמת נפלאתי מאד מאד על רבינו הרא"ם ז"ל שהוא נאמן ביתו של רש"י ז"ל בכל מקום ויפרוש כאן דבריו באופן שיש לבא לידי תמיה גדולה כזו שאם היה מפרש אותו כמו שפרשתי שכך היתה ברכתה שהיו צריכין לחשוב גם אותם הבנים הנולדים אחריהם בתוך מניין גולגלת של שבטי מנשה ואפרים ולפיכך היו צריכין ג"כ להרבות תחומי ארצות נחלתם של מנשה ואפרים כדי שיוכלו לתת חלק גם לאחיהם הנולדים אחריהם בתוך נחלתם ויקראו על שמם לא שיגרעו בשבילם נחלתם גלגלות בני מטות אפרים ומנשה אז אין מקום לתמיהתו זאת ומה שהביא מאמר לאלה תחלק הארץ שפירושו לאלה הנזכרים באותה פרשה ולא הוזכרו שם מבני יוסף רק מנשה ואפרים ולא בניו הנולדים ליוסף אחריהם מי יכריחני לומר כן שבא הכתוב לאפוקי הנולדים ליוסף אחר אפרים ומנשה אפי' אם היו לו שמא משום שכך היה האמת בשעה שנאמר לאלה וגו' שלא היו ליוסף עוד בנים אחריהם לפיכך כתב לאלה ולא למעוטי ולגרוע חלק מנשה ואפרים ומיעוטה דלאלה מבואר שם דלשאר דברים אתא ואין לומר שאין זה שום גירעון לחלקם של מנשה ואפרים הואיל ונתן להם כנגדו הכבוד והתועלת מן העירי' ושפלה והר שאמרנו שאין זה שום סברא לומר כן דשמא יהיו ליוסף כל כך בנים אחריהם עד שימעטו חלקם שלא יעמוד כנגד כל הכבוד והתועלת הנאמרים דהא ע"כ לא ידע עכשיו יעקב כמה בנים יהיו ליוסף אעפ"י שנביא היה זה לא הודיעו לו בנבואה ואין הנביא יודע רק מה שיגלו לו מן השמים תדע שהרי לפי רוב דברי הפרשנים לא היו עוד בנים כלל ליוסף ואם כן מ"ש יעקב ומולדתך אשר הולדת וגו' היו דברים בשמא ולא דברי נבואה אלא דברי אומדנא באם יהיה כך ומספק אמר כן:
פסוק ט:
רש"י ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלקים בזה הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה מקשין לפי זה מה השיב יוסף ליעקב תאמר אעפ"י שבכתובה וקידושין לקחה לא היו ראויין לברכה מכח פסול אחר ושמא חשב יעקב שיוסף לקח אשה מבנות המצריים או משאר אומות ע"כ גם בכאן נ"ל שאינה קושיא חדא כיון שאמר הראה לו שטר אירוסין הרי השיב לו בפירש שאינה משאר אומות שהרי אין קידושין תופסין לו בהם וא"כ על כרחך רמז לו שהיא מזרעו של יעקב שתפסו לו בה קידושין ומה שלא היה ראויין לברכה חשב שהוא מצד עבירה אחרת ולכך התפלל עליהם ואם היתה מצד פגם ייחוס לא היתה התפילה מועלת שאין השכינה שורה אלא על מיוחסים ועוד נ"ל שבמה שהזכיר עליהם שם שמים ואמר בני אשר נתן לי אלקים השיב לו בגזירת אלקים ובדעתו נתנו לו אשה מיוחסת ולא בפגומה כלומר לא לקחתי אשה בשילוח רסן התאוה או העושר וכה"ג אלא חקרתי בדת אלקים ונשאתיה וע"ד שאמר הכתוב ומה' אשה לאיש ואין הש"י גוזר בעבירה ואין כאן פגם ייחוס כלל ואחר כך אמר בזה כלומר ולא תאמר אף על פי שהיא מיוחסת מצד עצמה שמא הבנים אינם מיוחסים מפני שהם כבני הזונה מחמת שלקחתיה לפילגש בלא אירוסין ובלא כתובה לכך אמר לו בזה בשטר אירוסין וכתובה ועל זה אמר לו יעקב קחם נא אלי וגו' אחר שהתפלל עליהם יוסף כו':
פסוק טז:
ויקרא בהם שמי וגו' שמעתי מקשין שהרי אין מדרך המוסר שיקדים יעקב שמו לשם אבותיו והיה לו לומר ויקרא בהם שם אבותי ושמי ול"נ שאין זה קושיא כי אדרבה בזה הראה גודל מעלות אבותיו וכן היתה הברכה ויקרא בהם שמי וגו' כלומ' שהכל יתברכו בהם במעלתם מחמת שיאמרו הכל מעלה גדולה יש להם מחמת שהם בני יעקב וזהו שמי ואחר כך אמר ולא תחשוב שזהו עיקר מעלתם כי גם מעלתי אינה נחשבת לכלום מצד מעלתי אבל גודל המעלה באה לי מאבותי שהיו גדולים ממני וה"פ כלומר יקרא בהם שמי וכ"ת מה שבח הוא להם שיקרא בהם שמי אין עיקר השבח בי אלא שבי נקראו שם אבותי שיאמרו הכל שאני בן יצחק בן אברהם והם בני יעקב בן יצחק בן אברהם:
פסוק טז:
בא"ד רש"י המלאך הרגיל להשתלח אלי כו' אף על פי דהגואל הוא בינוני משמע עכשיו היא גואלו הוסיף רש"י הרגיל להשתלח אלי כו' דאל"כ לא יפול אחריו לומר מכל רע שאין גאולת פעם אחת גאולה מכל רע אם לא שהורגל לגאלו בכל פעם מצרתו:
פסוק כ:
רש"י וישם את אפרים וגו' להקדימו בדגלים ובחנוכת הנשיאות לא להזכירו קודם בברכה מפני חשיבותו דודאי אין לנו לשנות לשון הנביא והוא הזכירו ראשונה ופשיטא שמוטל גם עלינו להזכירו ראשונה אם כן וישם את אפרים לפני מנשה למה לי אלא ע"כ להקדימו בדגלים כו':