פסוק א:ויהי אחרי הדברים האלה מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם עוטש וחיה מחליו, אלא בכל מקום שהיה או בדרך או בשוק והיה עוטש היה נפשו יוצאה, עד שבא יעקב ובקש רחמים על זאת אמר לפני הקב״ה רבונו של עולם אל תקח נפשי ממני עד שאצוה אל ביתי את בני ואת בני בני ונעתר לו, שנאמר ויהי אחרי הדברים האלה וגו', שמעו כל מלכי הארץ רגזו וחלו שלא היה כמוה מיום שנברא העולם לפיכך חייב אדם בשעת עטושו להודות להקב״ה שהפכו ממות לחיים שנאמר עטישותיו תהל אור. פרקי דרבי אליעזר. [ויאמר ליוסף המקרא קצר].
פסוק ב:[ויגד ליעקב המקרא קצר]
פסוק ב:ויתחזק ישראל התחזק בחזקו להראות עצמו כבריא לפי שמתנת שכיב מרע אם עמד יכול לחזור בו ועכשיו לפי שרצה לברכם נתכוין להיות מתנתו מתנת בריא שאינו יכול לחזור בו.
פסוק ד:ונתתיך לקהל עמים לשון רבים ואחרי כן לא נולד לי אלא בנימן לכך צריך אני ליתן אותה ברכה לאחד מבני והריני נותנה לך.
פסוק ה:ועתה שני בניך וגו׳ מה שהבטיח יעקב ליוסף להיותו זוכה לשני שבטים מה שלא עשה כן לשבט אחר היינו טעמא כמו ששנו רבותינו בפרק יש נוחלין לפי שכלכל אותו ברעב. ועוד יש לומר לפי שהיה פטר רחם לרחל שהיתה ראשית ועקר מחשבתו מה שאין כן בדן וגד. ד״א לכבודה של רחל נתכוין להיותה יתירה שבט אחד על כל אחת מן הפלגשים.
פסוק ו:ומולדתך אשר הולדת אחריהם מה שאפרים ומנשה יולידו בחייך לך יהיו לקרותם בתי אבות כמו בני יהודה ואשר.
פסוק ו:על שם אחיהם כמו על שדה הארץ יחשב פי׳ על [עם] שם אחיהם יקראו בנחלתם ולכן נאמר וירא יוסף לאפרים בני שלשים וגו', כלומר אע״פ שלא נולדו בארץ כנען מאחר שנולדו בחייו זכו להיות נקראין בתי אבות כמו חצרון וחמול וחבר ומלכיאל שנולדו בארץ כנען. ומולדתך אשר הולדת כי מעיינת שפיר בסוגיא פ׳ יש נוחלין לא תמצא אחר המסקנא מה שפרש״י כאן דבעי התם לשבטים אתפלג או לקרקפי דגברי אתפלג ומסיק דלשבטים אתפלג ודריש התם, לרב תרבה נחלתו בענין אחר.
פסוק ז:ואני בבאי מפדן עדיין לא הייתי מוחזק במערה שהרי עשו מערער עליה לפיכך קברתיה בדרך אבל כשקברתי את לאה כבר הלך לו עשו אל ארצו והניח לי את הכל.
פסוק ז:ואקברה שם כי ידעתי כי אותו גבול יעלה לחלק בניה, וכבוד הוא לה להיות נקברת בחלק בניה וכן הוא אומר ומצאת שם שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח. ואם קברתיה במערה אין זה כבודה שהרי היא בחלק יהודה בן לאה. ד״א לכך קברה שם יעקב לפי שגנות הוא לאשה יולדת מתה להוליכה למרחוק ולהשהותה פן יהיו דמיה מלכלכים תכריכיה. ולפי שרצה להקבר בארץ כנען הזכיר ליוסף זאת שלא יאשימהו על אמו ולא יהיה עצל בדבר. חז״ק על פרש״י שהרי קבורתה של רחל בארץ ישראל.
פסוק ח:ויאמר מי אלה לפי פשוטו לא היה רואה שיוכל להכיר ולהבחין צורתם שהרי כתוב ועיני ישראל כבדו מזוקן ומה שכתוב וירא ישראל את בני יוסף רואה ואינו רואה אבל את יוסף הכיר לקולו שהיה מדבר עמו.
פסוק ט:אשר נתן לי אלקים בזה הם אותן שנולדו לי במקום הזה קודם שבאת שעתיד אתה למנותם שבטים כמו שאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ולכך הביאותים.
פסוק יא:לא פללתי לשון תפלה כמו ויעמוד פנחס ויפלל לא התפללתי לראות פניך שהרי אמרתי טרוף טורף יוסף. ד״א לא דנתי בלבי. כל פלול לשון דין.
פסוק יג:ויקח יוסף וכבר לקח יוסף.
פסוק יד:וישת על ראש אפרים למנותם שבטים דוגמת ויסמוך את ידיו עליו ומזה למדו למנות פרשים כענין זה.
פסוק יד:שכל את ידיו עשה עניינו בהשכל ובחכמה שמן הדין היה לו להפוך הבנים לפי מה שהיה בדעתו לתת אפרים לימינו ומנשה לשמאלו והוא עשה ההשכל והחכמה בידיו שלא רצה לבייש מנשה כי הוא היה הבכור וצריך לחלוק לו כבוד קצת. ד״א כי מנשה הבכור אע״פ שמנשה הבכור לא שת ימינו עליו כי ראה ברוה״ק שאחיו הקטן יגדל ממנו. ויש הרבה כי שפירושם אע״פ, כמו רפאה נפשי כי חטאתי לך. וסלחת לעוני כי רב הוא, דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ועוד הרבה.
פסוק טו:ויברך את יוסף היא ברכת הבנים היא ברכת האב.
פסוק טז:המלאך הגאל פתח הכתוב דבריו של יעקב בשם הקב״ה וסיים במלאך, אלא ה״ק הקב״ה אשר התהלכו אבותי לפניו על ידי המלאך הגאל אתי, הוא יברך את הנערים.
פסוק יח:לא כן אבי אינם סדורים כמו שאתה סבור.
פסוק כ:וישם בברכתו את אפרים לפני מנשה שאמר ישמך אלקים כאפרים וכמנשה. וגם למעלה אמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי.
פסוק כא:[הנה אנכי מת העתיד להיות מת].
פסוק כב:שכם אחד האל״ף בפת״ח.
פסוק כב:אשר לקחתי אשר עתיד אני לקחת בימי יהושע במלחמות חרב וקשת, כמו נתתי כסף השדה שהוא כמו ואתן. ועוד שחשובה היא בעיני יעקב כאילו לקחה כבר מאחר שהבטיחו הקב״ה עליה והא דנקט מיד האמורי ולא אומה אחרת משום שהיה גבור מכולם שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים. ד״א על הקב״ה הוא אומר בחרבי ובקשתי דוגמת נושע בה׳ מגן עזרך ואשר חרב גאותך. כאן פרש״י כשהרגו שמעון ולוי את אנשי העיר נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם וכו׳ אבל לאו נזדווגו כדכתיב ולא רדפו אחרי בני יעקב.
