פסוק א:לאלהי אביו יצחק. לאלהי אביו אברהם לא נאמר, אמר רבי יוחנן, מלמד שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו [מ"ר], ולפי דרכנו למדנו, שחייב אדם גם בכבוד אבי אביו, אלא שבכבוד אביו חייב יותר [הגהות רמ"א ליו"ד סי' ר"מ סכ"ד].
פסוק ב:יעקב יעקב. לשון חבה לשון זירוז .
(תו"כ ר"פ ויקרא)
פסוק ד:אנכי ארד עמך. מלמד שכשירדו ישראל למצרים ירדה שכינה עמהם [מכילתא בשלח]
פסוק ד:ואנכי אעלך. מלמד שכשעלו ישראל ממצרים עלתה שכינה עמהם [מכילתא וישלח].
פסוק ד:גם עלה. ת"ר, הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה לו מן השמים והצילוהו ממנה, א"ר חמא ב"ר חנינא, מאי קרא, ואנכי אעלך גם עלה .
(ברכות נ"ו ב')
פסוק ד:גם עלה. מה ת"ל גם עלה, אלא אותך אני מעלה ושאר כל השבטים אני מעלה, מלמד שכל שבט ושבט העלה עצמות ראש שבטו עמו .
(ירושלמי סוטה פ"א ה"י)
פסוק ז:בניו ובני בניו. מלמד דבכלל בני בנים גם בני בני בנים, שהרי בכלל השבעים נפש היו חצרון וחמול בני פרץ בן יהודה וכללן הכתוב בשם בני בניו [שו"ת מבי"ט חו"מ סי' כ'].
פסוק טו:אלה בני לאה וגו'. אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב וגו' ואת דינה בתו, תלה הזכרים בנקבות ונקבות בזכרים, מכאן אמרו, איש מזריע תחלה יולדת נקבה, אשה מזרעת תחלה – יולדת זכר .
(נדה ל"א א')
פסוק כא:ובני בנימן וגו'. תני, כולם נקראו על שמו של יוסף , בלע – שנבלע בין האומות, בכר – שהיה בכור לאמו, אשבל – ששבאו אל, גרא – שגר באכסניות, נעמן – שנעים ביותר, אחי וראש – אחי הוא וראשי הוא, מופים וחופים – הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו , ארד – שירד לבין אומות העולם, ויש אומרים – שפניו דומין לורד .
(סוטה ל"ו ב')
פסוק כג:ובני דן חושים. תנא דבי חזקיה, ובני דן חושים – שהיו מרובים כחושים של קנה .
(ב"ב קמ"ג ב')
פסוק כו:יוצאי ירכו. מכאן שהאומר נכסי ליוצאי ירכי או ליוצאי חלצי – גם הבנות בכלל, שהרי דינה בכלל שבעים נפש היתה וכללה הכתוב ביוצאי ירכו [פסקי מהרי"ו].
פסוק כז:כל הנפש וגו' שבעים. בעי מיניה אבא חליפא מרבי חייא בר אבא, בכללן אתה מוצא שבעים ובפרטן אתה מוצא שבעים חסר אחת , אמר ליה, הכי אמר רבי חמא ב"ר חנינא, זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות, שנאמר (פ' פינחס) אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים ואין הורתה במצרים .
(ב"ב קכ"ג א' ב')