פסוק א:לאלהי אביו יצחק, חייב אדם בכבוד אביו כו' הרמב"ן הקשה שהיה ראוי לומר לאלהי אבותיו ולא לייחד שום אדם או יאמר ויזבח זבחים לה' עוד יש להקשות ממ"ש בפ' וישלח ה' אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק, וממ"ש בפרשת ויחי אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק. ונראה לתרץ כ"ז דודאי סגי בלה' סתם אלא שצריך להזכיר כאן אבות. כי יעקב נתן כאן שבח על העבר שריחם עליו ועשה לו טובה ואמר שאין הטובה נעשית לו בזכותו כי קטן היה בעיניו אלא תלה הדבר בזכות אבות. וכן בתפלה על העתיד שהיה מתפלל, שיעזרהו לא בשביל זכות עצמו אלא בזכות אבותיו. אלא שיש חילוק בין הודאה על העבר כמו כאן ובין תפלה על העתיד דבוישכח ובויצא, דבתפלה היה ירא שמא הוא אינו הגון כ"כ שאפי' זכות אב אחד לא יועיל לו ולא יבא הדבר שהוא מתפלל עליו ע"כ צירף עוד זכות אב השני, והוא ע"ד שאמר וזכרתי את בריתי יעקוב כו' אבל בהודאה אין לו הפסד בזכירת אב אחד לחוד מפני הכבוד דמה שעבר עבר, וא"כ אדרבה יש ריעותא בהזכרת שניהם דמשמע שאחד מהם אינו כדאי ע"כ לא צריך להזכיר אלא אחד. אלא דקשה שאותו אחד היה לו להיות אברהם כי הוא קודם לו דגם יצחק עצמו חייב בכבוד אביו ע"ד כולכם חייבים בכבודי. ועל זה תירץ דמ"מ בן הבן יש לו להשגיח בכבוד אביו יותר אע"פ שאבי אביו היה גדול יותר:
פסוק ז:ובנות בניו, סרח בת אשר ויוכבד בת לוי. ולא נזכרה ביורדי מצרים מפני שנולדה בין החומות. והקשה הרמב"ן מה יאמר רש"י בפירוש בנותיו מי הם והרא"ם תירץ דבנותיו היינו כלותיו. ויש מקשין על זה דא"כ גם בפירוש בנות בניו היה לו לפרש כלות בניו. ולי נראה דא"א לומר כאן כלותיו דהא כתיב מלבד נשי בניו ותו דא"כ יהיו יותר מע' נפשות ולקמן בפרשה זו פירש"י ולדברי האומר תאומות נולדו עם השבטים צ"ל שמתו כו', משמע דלמ"ד בנותיו דבפ' וישב היינו כלותיו לק"מ, וא"כ אם תאמר דבנותיו דהכא היינו ג"כ כלותיו יהיו בבאי מצרים יותר מע' נפשות. ועל קושית הרמב"ן נראה לתרץ דאפשר לומר דבנותיו היינו דינה ואע"פ שאמר לשון רבים אין בכך כלום דכן מצינו בפ' מי שמת (דף קמג) דעביד אינש דקרי לבן יחיד שלו בניו לשון רבים וראיה מבני פלוא אליאב ובני דן חושים וה"נ קרא לדינה לשון רבים, אבל לעיל בפרשת וישב ע"כ אין לפרש כן מלת ובנותיו דשם כתיב כל בנותיו לשון וכל משמע לשון רבים ממש, כנ"ל נכון:
פסוק ח:הבאים מצרימה, על שם השעה קורא להם כו' פירוש דלשון הבאים הוא לשון הוה ובאמת הוא עבר, אלא דהכתוב מדבר לשון השייך בשעה שהיה באותו ענין ממש. ואין לתמוה למה באמת אמר כן ולא לשון עבר כאשר היה באמת, כי לשון הוה הוא משמש לשון עבר ועתיד כמו שרגיל רש"י לפרש הרבה פעמים:
פסוק י:בן הכנענית, בן דינה שנבעלה לכנעני. דא"ל כפשוטו כנענית מבנות כנען דא"כ קשה שפרסם הכתוב לזו טפי מן שאר שבטים שהיו ג"כ להם נשים כנעניות כמ"ש רש"י על פסוק כאשר צום שלא ישאו את יעקב אחד מבני השבטים לפי שהם מבנות כנען. וג"כ א"ל כאן כנענית תגרית כמו שפירש"י אצל יהודה וירא שם בת איש כנעני תגרא, די"ל דרש"י דייק כאן לשון הכנענית בה"א דמשמע הידועה כבר, וזה אינו אלא דקאי על דינה שנבעלה לכנעני וזה ידוע משא"כ גבי יהודה דכתיב כנעני בלא ה"א. ודברי הרא"ם בזה הם תמוהים:
פסוק טו:אלה וגו' ואת דינה בתו, הזכרים תלה בלאה והנקבות תלה ביעקב ולמדנו הכתוב בזה מ"ש בגמרא שישהא עצמו על הבטן שתזריע היא תחלה ודברי רש"י כאן הם דברי ר' צדוק בפרק, המפלת (דף ל"א). ויש להקשות דבפרק ההוא אמר ר' יצחק דבר זה מפסוק אשה כי תזריע וילדה זכר, וצ"ל דפליגי ר' יצחק ור' צדוק דר' צדוק לא משמע ליה מקרא דכי תזריע דבעינן תזריע לדרשה אחרת דהיינו אפי' ילדה כעין זרע אמו טמאה לידה, ור' יצחק לא משמע ליה מקרא דהכא, די"ל דהא דאמר דינה בתו קמ"ל מה שארז"ל שהיא גרמה שנהפך הולד בבטנה ונעשה נקבה על ידי תפלתה של לאה ע"כ אמר הכתוב אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב, פירוש שמתחלת הריון שלה מיעקב היו בנים, משא"כ בדינה שהיתה בתו ולא בנו, זה היה מכח תפלת לאה שנעשה בה דבר מחודש מה שלא היה משעת הריון מיעקב. והעתיק רש"י דברי ר' צדוק שדרשה לענין מזרעת תחלה כי דרשתו קודמת בתורה לדרשת ר' יצחק מפסוק כי תזריע:
פסוק טו:שלשים ושלש כו' אלא זו יוכבד. דאין לומר דיעקב עצמו הוא ג"כ מן המנין כמ"ש הראב"ע דהא כתיב כל הנפש הבאה לבית יעקב כו' דמשמע דלא חשיב רק בני יעקב ולא אותו עצמו:
פסוק כו:כל הנפש כו' צריכים אנו לומר שמתו כתב הרא"ם לא שמעתי פירושו דכיון דכתיב מלבד נשי בני יעקב הרי הוא כאילו אומר כל הנפש הבאה למצרים ששים וששה ועם נשי בני יעקב ע"ח. גם לא שמעתי טעם נכון על מלבד נשי בני יעקב אליבא דר' נחמיה, דאמר כנעניות היו דמהיכא תיתי לרבויינהו דאיצטריך למעוטינהו והא כל הנפש כו' יוצאי ירכו כתיב וכנעניות לא היו יוצאי ירכו. וע"ק אם מתו לפני ירידתן למצרים מה הוצרך לומר מלבד נשי בניו והלא כל הנפש הבאה כתיב. והמתים אינם מן הבאים ע"כ ונ"ל דקושיא ראשונה ושלישית שהם אליבא דמ"ד תאומות נולדו לק"מ דקושיא ראשונה פשיטא דל"ק דע"כ לומר שמתו דאם לא כן דברי הכתוב סותרים זה את זה דבמשמעות בנותיו נכללו גם התאומות דהא עכ"פ היו בנותיו, ואח"כ אמר מלבד נשי בניו משמע שנשארו נשותיהם שהם בנות יעקב דהיינו התאומות ואינם מן החשבון של בנותיו אלא ע"כ שמתו התאומות ונשאו נשים אחרות ועליהם אומר מלבד נשי בני יעקב. ובזה מתורץ גם קושיא השלישית כיון דנשי בני יעקב קאי על האחרות שנשאו אחר מיתת התאומות וקושיא השניה שהיא למ"ד כנעניות נשאו ג"כ לק"מדהו"א דאותן. כנעניות לא באו כלל למצרים קמ"ל קרא דמלבד כו' דעכ"פ באו כולם אלא שאינם בכלל השבעים נפש:
פסוק לא:ואומרה אליו וכו', ועוד אומר לו כו', לאפוקי דל"ת שמאמר יוסף לפרעה לא היה רק עד והאנשים ופסוק והאנשים הוא לשון הכתוב שמספר ענין זה וז"א דהא אחר פסוק והאנשים כתיב והיה כי יקרא לכם פרעה דהיינו לשונו של יוסף והיאך יפסיק הכתוב בתוך דברי יוסף בפסוק והאנשים כו' אע"כ דגם פסוק והאנשים הוא ממאמר יוסף. וזה פשוט ובחנם טרחו המפרשים בכוונת רש"י בזה: