אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. ירדו במצרים נמנה הקב"ה עמם בכבודו ובעצמו שהרי לא תמצא בפרטן רק ס"ט. וכתיב בשבעים נפש וכו' הרי שנמנה הקב"ה עמהם והיו ע' ובעלייתם עלו ס' רבוא חסר אחד. והקב"ה בכבודו ובעצמו נמנה עמהם ויהיו שלמים. ד"א ואנכי אעלך גם עלה. כלומר לא יעלה על לבך שתהיה שם יחיד אלא גדול ומעולה תהיה בעיני האומות:
פסוק ד:
ויוסף ישית ידו על עיניך. פי' לאחר מיתה כמו שאנחנו עושים למתים שסוגרים להם העיניים.
פסוק כז:
הבאים מצרימה ע'. פי' עם יעקב עצמו וראש הענין מוכיח דכתיב אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב ובניו להודיעך שיעקב ובניו מן המנין נכלל עם בני לאה שאין פרטן כי אם ל"ב והכתוב מנה ל"ג והיינו עם יעקב לפי שהוא מן מנין ראשון וממנו החל למנות סך השבעים. והכי פשטיה דקרא כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרים. אם תרצה לדעת מניינם מנם עם יעקב ותמצאם ע' ולפי מה שפי' לעיל אין צ"ל שיעקב מן המנין כי אם הקב"ה:
פסוק כז:
כל הנפש לבית יעקב. וגבי עשו הרשע לא היו כי אם ששה וקראם נפשות לשון רבים. י"ל לפי שעובדים אלוהות הרבה. ובני יעקב היו ע' וקראם נפש לשון יחיד שכולם עובדים אל אחד:
פסוק כט:
ויעל לקראת ישראל אביו. לכך נאמר ויעל לפי שארץ גושן גבוה מכל ארץ מצרים כי עומדת בגבול ארץ ישראל שגבוה מכל הארצות:
פסוק כט:
אעלה ואגידה לפרעה. וכי ארץ מצרים עומדת בהר שאמר אעלה. אלא ש"מ שעד עכשיו שהיה מדבר אל אביו לא נהג עצמו בטכסיסי מלכות אלא ירד ממרכבה שלו והיה מדבר עמו ועכשיו נטל רשות לעלות על מרכבתו:
פסוק לד:
כי תועבת מצרים כל רועה צאן. כן הפשט כי מאוסים להם כל רועי צאן לפי שאין אוכלין מהם. אכן קשה דהא צאן היו תועבה שלהם והיאך היו מאוסים בעיניהם. וי"ל דה"ק כל רועי צאן דאכלי מן הצאן ומצינו נמי רועה שר"ל מזון כלומר האלהים הרועה אותי דמתרגמינן דזן יתי. עוד י"ל רועה כמו תרועם בשבט ברזל מנהגם של רועים להכות בהמתם במקלות והצאן שלהם לא היו מוסרין אותם לרועים אלא שמים אותם ברפת ובמכלה: