מתי נקרא יעקב אבינו בשם "יעקב" ומתי בשם "ישראל"?
הקדמה
בפרקנו אנו מוצאים מספר פעמים את השם "יעקב", ומספר פעמים את השם "ישראל".
יש לציין שגם בסוף הפרק הקודם כבר מופיע השינוי בשמות.
כך נאמר בסוף הפרק הקודם:
כה. "ויעלו ממצרים, ויבאו ארץ כנען אל יעקב אביהם.
כו. ויגדו לו לאמר: עוד יוסף חי, וכי הוא מֹשֵל בכל ארץ מצרים, ויפג לבו, כי לא האמין להם.
כז. וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אֱלֵהֶם, וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אֹתו, ותחי רוח יעקב אביהם.
כח. ויאמר ישראל: רב, עוד יוסף בני חי, אלכה ואראנו בטרם אמות".
כך נאמר בפרקנו:
א. "ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע, ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק.
ב. ויאמר אלקים לישראל במראֹת הלילה, ויאמר: יעקב, יעקב, ויאמר: הנני.
ג. ויאמר אנכי הא-ל אלקי אביך, אל תירא מרדה מצרימה, כי לגוי גדול אשימך שם.
ד. אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, ויוסף ישית ידו על עיניך.
ה. ויקם יעקב מבאר שבע, וישאו בני ישראל את יעקב אביהם ואת טפם ואת נשיהם, בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אתו.
ו. ויקחו את מקניהם ואת רכושם אשר רכשו בארץ כנען ויבאו מצרימה, יעקב וכל זרעו אתו.
ז. בניו ובני בניו אתו, בנתיו ובנות בניו וכל זרעו, הביא אתו מצרימה.
ח. ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, יעקב ובניו, בכר יעקב ראובן.
טו. אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם, ואת דינה בתו, כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש.
יח. אלה בני זלפה אשר נתן לבן ללאה בתו ותלד את אלה ליעקב שש עשרה נפש.
יט. בני רחל אשת יעקב יוסף ובנימן.
כב. אלה בני רחל אשר ילד ליעקב כל נפש ארבעה עשר.
כה. אלה בני בלהה אשר נתן לבן לרחל בתו ותלד את אלה ליעקב כל נפש שבעה.
כו. כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו מלבד נשי בני יעקב כל נפש ששים ושש:
כז. ובני יוסף אשר ילד לו במצרים נפש שנים כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים.
כט. ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גשנה, וירא אליו ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד.
ל. ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי".
מה הסיבה לשינויים אלו?
א. הסבר הרמב"ן לפסוקים הראשונים בפרקנו
כתב הרמב"ן (בפסוק ב): "ויאמר יעקב יעקב - אחר שאמר לו ד': 'לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך' (לה, י), היה ראוי שיקראנו בשם הנכבד ההוא! וכן הוא נזכר בפרשה הזאת שלש פעמים! אבל קראו 'יעקב' לרמוז כי עתה לא ישור עם אלקים ועם אנשים ויוכל, אבל יהיה בבית עבדים, עד שיעלנו גם עלה, כי מעתה הגלות תתחיל בו".
כלומר: ד' רמז ליעקב שכעת תתחיל גלות מצרים, וממילא יעקב לא יהיה בדרגה של "ישראל", שפירושו שהוא שר עם אלקים ועם אנשים, אלא בדרגת "יעקב", מלשון עקב ונמיכות.
בכך הסביר הרמב"ן את הפסוקים הראשונים בפרקנו, וכן את הפסוק האחרון בפרק הקודם.
המשיך הרמב"ן וכתב: "וזה טעם: 'ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, יעקב ובניו' (פסוק ח), כי בשם בני ישראל יבאו שמה, כי יפרו הבנים וירבו ויגדל שמם וכבודם, אבל יעקב הוא עתה ברדתו שם". כלומר: בני ישראל יגדלו במצרים ויהיו לעם גדול, ולכן הם נקראים "בני ישראל", אבל יעקב מצד עצמו נקרא "יעקב", כיון שהוא בגלות.
ב. הסבר "אור החיים הקדוש" לכל הפסוקים בפרקנו ובסוף הפרק הקודם
הסבר אחר כתב "אור החיים הקדוש" (בראשית מז, כח):
...יש לנו לחקור זאת: במה יבחר ד' לזמנים יקרא לו 'יעקב', ולזמנים 'ישראל'.
הן אמת כי בעדת ישראל מצינו שישתנה להם השם כפי מעשיהם: כשעושים רצונו של מקום - בשם 'ישראל' יכנה אותם, ולהפך - יקרא שמם 'יעקב', וכן הוא רמוז בדבריהם (זהר בלק רי ע"ב), וטעם זה לא יוצדק ביעקב, כי ישר פעלו בתמידות.
אכן להיות שענף המושכל אשר נתעצם יעקב להשיגו, שבאמצעותו בשם 'ישראל' יתכנה, הוא בחינת קדושה עליונה, ותמצא כי המין המאושר ההוא ימאס לבחינת הדאגה והעצבון והשפלות, כי ממקום השמחה והמנוחה והגדולה באה. והיה לאות בין עיניך יום שבת למנוחה אשר צוה ד' את בני ישראל, והוא לטעם נשמה יתירה. ולצד שממקום עליון באה, יצו ד' להרחיק היגון והכעס, ולקרא לשבת עונג. והן הדברים עצמם נאמרים ביעקב בהשגתו שם עליון, השם יגיד כי צוה ד' אתו את הנשמה העליונה בעלת שם זה של 'ישראל', ומשכנה בו הוא כל זמן שאין שם עצבון וענף הנגדי קצת לשמחה ולשלמות הקדושה והטהרה. ובהעדר כן 'וינפש' - יוצאה ממנו, כיציאת נשמה יתירה של יום שבת, ובאותו זמן לא יקרא לו 'ישראל', כי בעלת השם הלכה לה, ואינה אז, ויקרא שמו 'יעקב'. ותשוב עוד הנשמה ההיא באמצעות הכנת והצעת המוכן, כהשבת נשמה יתירה בכל שבת ושבת באמצעות הכנת יום המקודש. ובזה תלך לבטח להשכיל טעם בכל מקום אשר בשם 'יעקב' יתכנה, הוא לסיבה אשר יארע שם דבר מבחינת העצב והיגון.
כלומר: כאשר יעקב היה בעצב הוא נקרא בשם "יעקב", וכאשר הוא היה בשמחה הוא נקרא בשם "ישראל".
המשיך "אור החיים הקדוש" וכתב על הפסוקים בסוף הפרק הקודם ובפרקנו:
מעת התבשרו ביוסף 'ותחי רוח יעקב' (מה, כז), ונחה עליו רוח ד', ותיכף אמר הכתוב: 'ויאמר ישראל' (שם, כח), 'ויסע ישראל', 'ויאמר אלקים לישראל' (מו, א). עד שנתבשר בגלות, וקבל עליו השבר, חזר ליקרא 'יעקב'. זולת בעת אשר נגלה אליו יוסף, לרוב השמחה הגדולה כינה ד' אותו בשם 'ישראל', דכתיב: 'ויעל לקראת ישראל אביו' (שם, כט), 'ויאמר ישראל אמותה הפעם' (שם, ל). ומשם ואילך לא נקרא עוד שם 'ישראל' כל ימי היותו בארץ מצרים, עד יום שהגיע עת לכתו לעולמו.
סיום
כאשר קרא ד' ליעקב בשם "ישראל" בפעם הראשונה נאמר:
ויאמר לו אלקים: שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך. ויקרא את שמו ישראל.
ויאמר לו אלקים: אני א-ל ש-די, פרה ורבה, גוי וקהל גוים יהיה ממך, ומלכים מחלציך יצאו.
ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה, ולזרעך אחריך אתן את הארץ.
(בראשית לה, י-יב)
בהתגלות זו הבטיח ד' ליעקב שלש הבטחות: פריה ורביה, מלכות וארץ ישראל.
יהי רצון שנזכה לראות בהתגשמות שלושת ההבטחות האלו במהרה בימינו.