אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אכלך גם עלה. הלשון גם עלה תמוה ולכן נראה כי בכל צרתם לו צר וכאשר אנחנו בגלות גם בגלות וזה המשכון שלנו וזה אמרו ואנכי ארד עמך מצרימה אף שכבר הבטיחו ושמרתיך בכל אשר תלך אך עתה הבטיחו בהבטחה מחודשת שגם השכינה תהי' בגלות וזהו אנכי ארד הכוונה גם לו כביכול תהי' ירידה ח"ו והיינו שהשכינה תהי' בגלות וכאשר אעלך גם עלה פי' כאשר אעלה אותך כביכול גם לו יהי' עליי' ואין לך משכון גדול מזה כי בוודאי יבקש להעלה את שכינתו והבטיחו שלא יעלה את השכינה עד שיעלה את ישראל ועוד אפשר לפרש הא דלא אמר ואנכי אעלה עמך כמ"ש ואנכי ארד עמך לכן נראה שהקב"ה הבטיחו שאף אם ח"ו לא ירצו לדבק בהקב"ה יוציאם הקב"ה בעל כרחם כמ"ש הנביא (ביחזקאל כ') אתם אמרו היה נהי' כגוים וגו' ולזה אמר ואנכי אעלך אפי' לא תרצו לעלות אנכי אעלך: