פסוק א:נדרשתי ללא שאלו. הקב"ה משיבו א"א שלא להנקם מהם כי נדרשתי מהם להוכיחם על ידי נביאי והם לא היו שואלים:
פסוק א:אמרתי הנני הנני. שובו אלי והנני מוכן לקבל:
פסוק א:אל גוי לא קורא בשמי. אשר לא היה חפץ להיות נקרא על שמי:
פסוק ב:פרשתי ידי. כדי לקבלם בתשובה:
פסוק ג:זובחים בגנות. מעמידים עכו"ם בגנותיהן ושם מקטרין בשמים על הלבנים:
פסוק ד:היושבים בקברים. שתשרה עליהם רוח טומאה של שדים:
פסוק ד:ובנצורים. הם פגרי המתים שהם כנתונים במצור שאינם יכולים לצאת:
פסוק ד:ומרק פגולים. רוטב נתעב כמו ואת המרק שפך (שופטים ו׳:כ׳):
פסוק ה:האומרים. אל הצדיקים קרב אליך עמוד בעצמך ואל תגש בי:
פסוק ה:כי קדשתיך. כי קדשתי וטהרתי יותר ממך כן ת"י:
פסוק ה:אלה. התועבה אשר עשו הנה לעשן חמה באפי:
פסוק ו:הנה כתובה. חטאתם לפני כבר נגזר דינם ונחתם:
פסוק ז:עונותיכם. שלכם ושל אבותיכם יחדיו אשלם לכם:
פסוק ח:כאשר ימצא התירוש באשכול. ת"י כמה דאשתכח נח זכאי בדרא דטופנא:
פסוק ח:התירוש. זה נח שהיה מתוק:
פסוק ח:באשכול. בדור המשוכל ויש לפתור כמשמעו:
פסוק ח:למען עבדי. למען כל צדיק וצדיק הנמצא בם:
פסוק י:השרון. שם מחוז שהיה בארץ ישראל:
פסוק י:ועמק עכור. כמשמעו:
פסוק יא:עוזבי ה'. רשעי ישראל שהחזיקו בעכו"ם ומתו ברשעם:
פסוק יא:העורכים לגד. שם עכו"ם העשוים על שם המזל ובלשון משנה יש גד גדי וסינוק לא:
פסוק יא:למני. למניין חשבון הכומרים היו ממלאים אגנות מזג יין:
פסוק יא:ממסך. יין מזוג במים כמשפטו כמו לחקור ממסך (משלי כ״ג:ל׳) מסכה יינה (שם ט) ויש פותרים למני לע"ז שמניתם עליכם אבל ומניתי אתכם שלא נקוד ומניתי דגש יורה שהוא לשון מניין:
פסוק יג:עבדי. הצדיקים (של ישראל):
פסוק יג:ואתם. הפושעים בי:
פסוק טו:שמכם לשבועה. לוקח משמכם קללה ושבועה לדורות אם לא יקרינו כאשר אירע לפלוני:
פסוק טו:והמיתך. מיתת עולם:
פסוק טו:ולעבדיו יקרא שם אחר. שם טוב וזכר לברכה:
פסוק טז:אשר המתברך בארץ. כי תהיה יראתי על כולם ומלא' הארץ דעה והמתהלל ומשתבח בארץ יתברך באלהי אמן יתהלל שהוא עבד לאלהי אמן אלהי האמת שאימן ושמר הבטחתו זאת:
פסוק טז:כי נשכחו הצרות. לכך יקראוני אלהי אמן:
פסוק יז:שמים חדשים. יתחדשו השרים של מעלה ויהיו שרי ישראל שרי עליונים ושרי האומות תחתונים, וכן בארץ ; ויש אומרים שמים חדשים ממש וכן עיקר כי מקרא מוכיח כי כאשר השמים החדשים וגו' (לקמן סו):
פסוק כ:עול ימים. נער כמו עולל (איכה ב) עול ימים קטן בשנים:
פסוק כ:בן מאה שנה ימות. יהא בן עונשין להתחייב מיתה בעבירה שיש בה מיתה כך מפרש בב"ר:
פסוק כ:יקולל. בעבירה שהיא צריכה נדוי:
פסוק כב:כימי העץ. ת"י עץ החיים:
פסוק כה:יאכל תבן. ולא יצטרך להשחית בבהמה:
פסוק כה:ונחש. הרי עפר לחמו מצוי לו תדיר, ומדרש אגדה ואריה כבקר יאכל תבן לפי שמצינו שעשו נופל ביד בני יוסף שנאמר בית עשו לקש ובית יוסף להבה וגו' (עובדיה א׳:י״ח) אבל ביד בני שאר השבטים שנמשלו לחיות לא מצינו לכך נאמר ואריה כבקר יאכל תבן אותם השבטים שנמשלו כאריה כגון יהודה ודן כיוסף שנמשל כשור יאכלו אותו שנמשל כתבן: