עֲוֺנֹתֵיכֶם וַעֲוֺנֹת אֲבוֹתֵיכֶם יַחְדָּו... אֶעֱשֶׂה לְמַעַן עֲבָדַי

עניינו של פרק ס"ה הוא תשובת ה' על תרעומות בני הגלות.

בקשת בני הגלות הייתה: "שׁ֚וּב לְמַ֣עַן עֲבָדֶ֔יךָ שִׁבְטֵ֖י נַחֲלָתֶֽךָ"(ישעיה סג יז), שישוב וירחם עליהם למען אבותיהם שעבדוהו באמת ובלב שלם בעוד ששכנו לשבטיהם בארץ נחלתו (כמו שפירשתי לעיל).

ועכשיו ה' משיב כי דווקא בארץ נחלתו מרדו ופשעו אבותיהם בו למרות מה שנדרש מהם. עד שעל בניהם עתה לרצות לא רק עוונותיהם הם, כי אם גם עוון אבותיהם.

ובהתאם לזה מפרט הנביא עד פסוק ו' את חטאות האבות בארץ הקודש, שמהם העלו חמתו בייחוד, ולמרות עשותם כל תועבה לא הרגישו בפגם נשמתם ועוד היו מסלסלים בעצמם קדושה: "הָאֹֽמְרִים֙ קְרַ֣ב אֵלֶ֔יךָ אַל־תִּגַּשׁ־בִּ֖י כִּ֣י קְדַשְׁתִּ֑יךָ".

הִנֵּ֥ה כְתוּבָ֖ה לְפָנָ֑י לֹ֤א אֶחֱשֶׂה֙ כִּ֣י אִם־שִׁלַּ֔מְתִּי וְשִׁלַּמְתִּ֖י עַל־חֵיקָֽם׃
(ישעיה סה ו)

וְשִׁלַּמְתִּ֖י עַל־חֵיקָֽם של בני בניהם בגלות. ולכך אמר "הִנֵּ֥ה כְתוּבָ֖ה לְפָנָ֑י", לפי שמופלג הזמן משעת החוב עד שעת פרעונו.

עֲ֠וֺנֹתֵיכֶם וַעֲוֺנֹ֨ת אֲבוֹתֵיכֶ֤ם יַחְדָּו֙ אָמַ֣ר יְ-הוָ֔ה אֲשֶׁ֤ר קִטְּרוּ֙ עַל־הֶ֣הָרִ֔ים וְעַל־הַגְּבָע֖וֹת חֵרְפ֑וּנִי וּמַדֹּתִ֧י פְעֻלָּתָ֛ם רִֽאשֹׁנָ֖ה על־(אֶל־)חֵיקָֽם׃
(ישעיה סה ז)

עֲ֠וֺנֹתֵיכֶם וַעֲוֺנֹ֨ת אֲבוֹתֵיכֶ֤ם יַחְדָּו֙ אָמַ֣ר יְ-הוָ֔ה – כלומר הפך מחשבתכם, יש עליכם חוב לא רק שלכם אלא גם של אבותיכם.

וּמַדֹּתִ֧י פְעֻלָּתָ֛ם רִֽאשֹׁנָ֖ה אֶל־חֵיקָֽם – זאת היא החלטת ה' שנאמרה לעצמו, שלא תגיע הגאולה עד שיפרע תחילה מהבנים כל חובו על האבות ועליהם גם יחד.

כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְ-הוָ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֤א הַתִּירוֹשׁ֙ בָּֽאֶשְׁכּ֔וֹל וְאָמַר֙ אַל־תַּשְׁחִיתֵ֔הוּ כִּ֥י בְרָכָ֖ה בּ֑וֹ כֵּ֤ן אֶֽעֱשֶׂה֙ לְמַ֣עַן עֲבָדַ֔י לְבִלְתִּ֖י הַֽשְׁחִ֥ית הַכֹּֽל׃
(ישעיה סה ח)

בניגוד לבקשתם המוטעית להחיש להם גאולה בזכות אבותיהם בארץ ישראל, ה' מודיע כי לא יביא הגאולה אלא דווקא בזכות בניהם וצאצאיהם שיצאו מהם, כתירוש היוצא מן האשכול, שאלו יהיו לו עבדים נאמנים בעת שישיבם לגבולם.

וכדי להבליט כוונת הניגוד תפס כאן בכוונה אותו הכינוי ואופן הלשון שתפסו הם למעלה, הם אמרו: "שׁ֚וּב לְמַ֣עַן עֲבָדֶ֔יךָ שִׁבְטֵ֖י נַחֲלָתֶֽךָ"(ישעיה סג יז), ואף הוא אומר: "כֵּ֤ן אֶֽעֱשֶׂה֙ לְמַ֣עַן עֲבָדַ֔י".

וְהוֹצֵאתִ֤י מִֽיַּעֲקֹב֙ זֶ֔רַע וּמִיהוּדָ֖ה יוֹרֵ֣שׁ הָרָ֑י וִירֵשׁ֣וּהָ בְחִירַ֔י וַעֲבָדַ֖י יִשְׁכְּנוּ־שָֽׁמָּה׃
(ישעיה סה ט)

דבק למעלה, לפרש שהזרע שיצא מהם, יורשיהם, רק הם יהיו במעלת בחירים ועבדים.

הַשָּׁרוֹן֙ לִנְוֵה־צֹ֔אן וְעֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְרֵ֣בֶץ בָּקָ֑ר לְעַמִּ֖י אֲשֶׁ֥ר דְּרָשֽׁוּנִי׃
(ישעיה סה י)

הברכה תחול לְעַמִּ֖י אֲשֶׁ֥ר דְּרָשֽׁוּנִי, בניגוד לאבותם עליהם אמר הנביא: "נִדְרַ֙שְׁתִּי֙ לְל֣וֹא שָׁאָ֔לוּ נִמְצֵ֖אתִי לְלֹ֣א בִקְשֻׁ֑נִי"(ישעיה סה א).

וְאַתֶּם֙ עֹזְבֵ֣י יְהוָ֔ה הַשְּׁכֵחִ֖ים אֶת־הַ֣ר קָדְשִׁ֑י הַֽעֹרְכִ֤ים לַגַּד֙ שֻׁלְחָ֔ן וְהַֽמְמַלְאִ֖ים לַמְנִ֥י מִמְסָֽךְ׃
(ישעיה סה יא)

עכשיו פונה הנביא ישעיה אל אלו בני הגלות שבדורות האחרונים, המתבוללים בעמים לרצונם ומפנים עורף לקודשי האומה. והראיה מלשונו: "הַשְּׁכֵחִ֖ים אֶת־הַ֣ר קָדְשִׁ֑י", שאינו שייך אלא על הנמצאים בחו"ל, המתרחקים מחיבת ארץ ישראל. ואף על פי שהזכיר כאן עבודה זרה הנהוגה בזמנו אין זו תימה, כי הנביא משתמש בתארים השגורים לבני דורו. ואמנם בכללות האומה ודאי אינה מצויה עבודה זרה, אבל בפרטות האומה ובפרטות הזמן עינינו רואות בדורות הללו כת מתבוללים שתאוות החיקוי גוררתם גם לחקות מנהגי עבודה זרה של הגויים.