פסוק א:הן לא קצרה. את אשר לא נושעתם לא מקוצר ידו הוא:
פסוק ב:הסתירו פנים. גרמו לכם שהסתיר פניו מכם:
פסוק ג:נגאלו. לשון טינוף וכן לחם מגואל (מלאכי א):
פסוק ה:צפעוני. מין נחש רע:
פסוק ה:בקעו. אישקלורש"ט בלע"ז כלומר מעשים מכוערי' שאינם לטובתם עשו:
פסוק ה:וקורי עכביש. איריניי"ש בלע"ז וקורי אורטור"ש בלע"ז, קורי הם כלי האורג שהשתי מוסך בהן, ומנחם חברו במחברת קורות ע"ש שהעכביש מיסך אריגותיו בקורות:
פסוק ה:והזורה. ת"י משחנן לשון חימום שקורין בלע"ז קובי"ר המחממן יוצא מהן כשהוא מבקע הקליפה, ועיקר לשון והזורה לשון עיצור הוא להוציא הבלוע בתוכו כמו ויזר את הגזה (שופטים ו׳:ל״ח) ועיצורו של זה הוא חימומו:
פסוק ה:אפעה. מין נחש שהוא רע כך לא ישתלמו במעשיהם אלא רעה:
פסוק ח:ואין משפט במעגלותם. כלומר אין במעגל דרכיהם דבר נשפט באמת כמשפטו:
פסוק ח:נתיבותיהם עקשו להם. הם העוו את דרכם לעצמם:
פסוק ט:רחק משפט ממנו. שהיינו צועקים חמס מאויבינו ואין הקב"ה שופט לנקום נקמה:
פסוק ט:ולא תשיגנו צדקה. הנחמות הטובות שהבטיחנו אין משיגות אותנו לבוא:
פסוק ט:לנגוהות. נקוה ובאפלות נהלך:
פסוק י:באשמנים. מנחם פתר לשון מחשכים, ורוב הפותרי' מודים לו אבל דונש פתר בו לשון שומן והאל"ף נוסף בו כמו אל"ף שבאחותי (איוב יג) ושבאכזב (ירמיה טו) ודרך האתרים (במדבר כא) אף כאן בין האשמני' בין החיים השמני' אנחנו כמתים וי"ת לשון מסגר איתאחד באפנא כמה דאחידין קבריא באפי מיתיא:
פסוק יא:הגה נהגה. לשון יללה:
פסוק יג:דבר עשק. כמו לדבר עשק:
פסוק יג:הורו והוגו. לירות ולהוציא הורו לשון ירה בים (שמות ט״ו:ד׳) ד"א הורו והוגו הרב והתלמיד שם המקור (סא"א) והוגו כאשר הוגה מן המסילה (שמואל ב כ׳:י״ג) הגו סיגים מכסף (משלי כ״ה:ד׳):
פסוק יד:והוסג אחור משפט. נקמתינו מאויבינו שהיא תלויה בהקב"ה וצדקתו עומדת מרחוק למה כי כשלה אמת ברחובותינו וכיון שהאמת כשלה מארץ אף משמי' אין הצדק והמשפט באין:
פסוק טו:משתולל. מוחזק שוטה על הבריות כמו (מיכה א) אלכה שולל והוא מגזרת שוגג דמתרגמינן שלו וכן (ש"ב י) על השל:
פסוק טו:וירע בעיניו כי אין משפט. לפיכך הביא עליהם הפורענות:
פסוק טז:וירא כי אין איש. ועתה בהנחמו על הרעה לעמו רואה כי אין איש צדיק לעמוד בפרץ:
פסוק טז:וישתומם. ויחרש לראות אם יש מפגיע בעדם ואין מפגיע וישתומם ל' אדם העומד ותוהא ושותק בתמהונו ותי"ו וישתומם כתי"ו של משתולל ושניהם כאן משמשות לשון מתפעל וכן דרך התיבה שיסודה הראשון שי"ן או סמ"ך כשהיא נהפכת ללשון מתפעל נתפעל ויתפעל בא התי"ו באמצע אותיות שרש התיבה נמצא וישתומם לשון שמו שמים (ירמיהו ב׳:י״ב) משמים בתוכם (יחזקאל ג׳:ט״ו) נשמו אחרונים (איוב י״ח:כ׳) ל' תמהון:
פסוק טז:ותושע לו זרועו. וינקם מאויביו:
פסוק טז:וצדקתו. סמכתהו הוא להשיאו ולאמץ ידיו בנקמתו ואע"פ שאין אנחנו הגונים להושיע:
פסוק יז:קנאה. אינפרימנ"ט בלע"ז לקנאות לשמו הגדול:
פסוק יח:כעל גמולות. כדת להשיב על גמולות האויבים:
פסוק יח:כעל ישלם. כדת להשיב עליהם ישלם:
פסוק יט:כי יבא כנהר. צרה על אויביו:
פסוק יט:נוססה בו. נפלאות בו ל' נס, ד"א נוססה בו אוכלת בו כתולעת בעץ כמו (לעיל י) והיה כמסוס נוסס:
פסוק כ:ובא לציון גואל. כל זמן שציון חריבה עדיין לא בא הגואל סא"א:
פסוק כא:זאת בריתי אותם. בדבר זה כרתי בריתי להם ואקיים כי אף בגלותם לא תשכח תורתי מהם: