פסוק א:אל צור חוצבתם. ממנו:
פסוק א:ואל מקבת בור. שנוקבין וחוצבין בה את הבורות אשר נוקרתם בה:
פסוק א:נוקרתם. ל' נקרת הצור (שמות ל״ג:כ״ב) יקרוה עורבי נחל (משלי ל׳:י״ז) ומי הוא הצור הוא אברהם אביכם ומי היא המקבת היא שרה אשר חוללתכם אשר ילדתכם ל' כי חלה גם ילדה (לקמן סו):
פסוק ב:תחוללכם. אשר תלד אתכ':
פסוק ב:כי אחד קראתיו. כי אחד היה יחידי בארץ כנען אשר הגליתיו שם מארצו וממולדתו, קראתיו רביתיו וגדלתיו לשון קריאי העדה (במדבר א) וכשם שהוא היה יחיד וגדלתיו כן אגדל אתכם שאתם יחידים לי:
פסוק ג:וערבתה. אף הוא ל' מדבר כמו בארץ ערבה ושוחה (ירמיהו ב׳:ו׳) אלא שהערבה כבר היה בה ישוב והוחרבה:
פסוק ד:כי תורה מאתי תצא. דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני:
פסוק ה:ישפוטו. ייסרו יושטיצ"א בלע"ז:
פסוק ו:שמים כעשן נמלחו. שרי צבאות האומות שבשמים:
פסוק ו:נמלחו. נתבלו כמו (ירמיהו ל״ח:י״א) בלויי הסחבות והמלחי', בגד הנשחת, ל"א נמלחו נתבלבלו ל' מלחי הים שמבלבלין המים במשוטות מנהיגי הספינה וכן ממולח טהור קדש (שמות לה):
פסוק ו:והארץ. שלטוני הארץ:
פסוק ו:וישועתי. לעמי לעולם תהיה ד"א שמים וארץ ממש וכן פתרונו שאו עיניכם והביטו אל השמים ואל הארץ וראו כמה הם חזקים ובריאים ואע"פ כן יבלו וצדקתי וישועתי יהיו לעולם הרי שצדקתי בריאה וחזקה יותר מהם:
פסוק ח:עש. וסס מיני תולעים הם:
פסוק ט:עורי עורי. תפילת הנביא היא:
פסוק ט:רהב. מצרים שכתוב בה רהב הם שבת (לעיל ל):
פסוק ט:מחוללת. לשון הרג חלל:
פסוק יא:ופדויי ה' ישובון. לשון תפלה ומוסב על עורי עורי:
פסוק יב:מי את. בת צדיקים כמותך מלאה זכיו' למה תיראי מאנוש אשר סופו למות:
פסוק יג:ותשכח ה' עושך. ולא נשענת עליו:
פסוק יג:המציק. מושלי אומות העולם המשעבדים בכם:
פסוק יג:כאשר כונן. נזדמן:
פסוק יג:ואיה חמת המציק. מחר בא ואיננו:
פסוק יד:מהר צועה להפתח. אפי' נקבין קשין עליו וצריך הוא להפתח בהילוך המעים כדי שלא ימות לשחת וכיון שמיהר להפתח צריך הוא למזונות רבים שאם יחסר לחמו אף הוא ימות:
פסוק יד:צועה. ל' דבר העומד להיו' נירוק כמו שאומר במואב שדימהו הנבי' ליין (ירמיהו מ״ח:י״א) השקט אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ונא' שם ושלחתי לו צועים וצעהו וכליו יריקו, ד"א מהר צועה אותו האויב המציק שהוא עכשיו חגור מתני' חלוץ כח ימהר להפתח ולהיות חלש:
פסוק יד:צועה. חוגר כמו (לקמן סג) צועה ברוב כחו
פסוק יד:ולא ימות המסור בידו לשחת אבל הלשון ראשון מדר' אגד' הוא בפסיקת' רבתי:
פסוק טו:רוגע הים. לשון עורי רגע (איוב ז׳:ה׳) פרונצ"א בלע"ז:
פסוק טז:לנטוע שמים. לקיימא עמא דאמיר עליהון דיסגון ככוכבי שמיא:
פסוק טז:וליסוד ארץ. ולשכללא כנישתא דאמיר עליהון דיסגון כעפרא דארעא:
פסוק יז:קבעת. ת"י פילי והוא שם כוס ולי נראה קבעת אלו השמרים הקבועים בתחתית הכלי ומצית יורה עליו כמה שנאמר שמריה ימצו (תהלים עה):
פסוק יז:התרעלה. הוא משקה המטמטם ומתיש כח האדם כאסור וקשור ומעוטף כמו הברושים הרעלו (נחום ב׳:ד׳) והשרות והרעלות שהוא לשון עיטוף ובמס' שבת מדיות רעולו' מין סרבל נאה להתעטף בו
פסוק יז:תרעלה אינטומישמנ"ט בלע"ז:
פסוק יז:מצית. אגושטי"ר בלע"ז:
פסוק יט:שתים הנה קראתיך. צרות כפולות שתים שתים:
פסוק יט:מי אנחמך. מי אביא לך לנחמך ולומר אף אומה פלונית היא לקתה דוגמתך:
פסוק כ:עולפו. לשון עייפות כמו (עמוס ח׳:י״ג) תתעלפנה הבתולות בצמא פשמי"ר בלע"ז:
פסוק כ:כתוא מכמר. הפקר כתוא זה שנפל למכמר, תוא כמו ותאו וזמר (דברי' יד):
פסוק כא:ושכורת ולא מיין. שכורת מדבר אחר שלא מיין:
פסוק כב:יריב עמו. אשר ידין דין עמו:
פסוק כג:מוגיך. מניעיך ומטלטליך כמו והנה ההמון נמוג (שמואל א י״ד:ט״ז) קרושלי"ר בלע"ז
פסוק כג:שחי ונעבורה על גביך: