פסוק א:רודפי צדק. המחזרים לעשות צדק:
פסוק א:אל צור. אל הסלע אשר נחצבתם ממנו:
פסוק א:ואל מקבת. אל נקב הבור אשר יצאתם מנקרה:
פסוק ב:הביטו אל אברהם. בזה יפרש המקרא שלפניו ור״ל אברהם הוא הצור אשר נחצבתם ממנו והביטו בו לראות מה נעשה עמו:
פסוק ב:ואל שרה. ר״ל שרה היא נקב הבור וגו׳ כי היא ילדה אתכם:
פסוק ב:כי אחד קראתיו. עם כי היה יחידי בארץ כנען ולא היה מי שם ממשפחתו להחזיק בידו עכ״ז אני קראתיו וגדלתיו וברכתי אותו וארבה את זרעו וכאומר כמו שעשיתי עם אברהם אעשה עמכם עם שאתם יחידים בין העכו״ם ואין מי יחזיק בידכם:
פסוק ג:כי נחם. המקום ינחם את ציון כי תשוב ותכונן כמאז ואמר בלשון עבר כדרך הנבואה בהרבה מן המקומות כי הדבר ברור כאלו כבר נעשתה:
פסוק ג:כל חרבותיה. כל המקומות החרבות:
פסוק ג:תודה. קול הודאה על הניסים ועל הנפלאות:
פסוק ד:ולאומי וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ד:כי תורה. אשר מאתי תצא תורה וכמ״ש כי מציון תצא תורה (לעיל ב) כי מלך המשיח יורה את בני אדם ללכת בדרכי ה׳:
פסוק ד:ומשפטי לאור עמים. ומשפט משיחי יצא להאיר עיני העמים בדברי רבותם כמ״ש ושפט בין הגוים וגו׳:
פסוק ד:ארגיע. בזה אמציא מרגוע והשקט לכל אומה ואומה כי לא תוסיף להלחם זו בזו כמ״ש לא ישא גוי אל גוי וגו׳:
פסוק ה:קרוב צדקי. הצדק שיבא להם קרוב הוא לבא וכאילו כבר יצא ישעי:
פסוק ה:ישפוטו. במשפט הראוי להם:
פסוק ה:איים יקוו. יושבי האיים יקוו אלי לשום בטחונם בי:
פסוק ה:ואל זרועי. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ו:שאו לשמים עיניכם. הסתכלו כלפי השמים וראו שרי של צבאות הכשדים כמה הם חזקים ורב ממשלתם והביטו אל שלטוני הכשדים אשר מתחת כמה הם מושפעים בטובה הרבה על ידי שריהם של מעלה:
פסוק ו:כי שמים. רצה לומר עכ״ז יושחתו שרי מעלה כעשן הכלה והולך לו:
פסוק ו:וישועתי. לישראל לעולם תהיה ולא תושחת
פסוק ו:וצדקתי הצדקה שאעשה לישראל לא תשבר ותתקיים לעולם:
פסוק ז:יודעי צדק. הנותנים לב לדעת צדקה:
פסוק ז:חרפת אנוש. מחרפת האומות שמחרפים על איחור הגאולה:
פסוק ז:ומגדפותם. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ח:כי כבגד. העש יאכל את העכו״ם כאשר יאכל את הבגד רצה לומר העכו״ם יכלו כבגד הנאכל מהעש ולפי שהמשילם לבגד אמר יאכלם עש כמו לשון הנופל בבגד:
פסוק ח:וכצמר וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ח:וצדקתי. הצדקה שאעשה לישראל תתקיים לעולם:
פסוק ח:וישועתי. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ט:עורי עורי. הנביא התפלל ואמר עורי וכו׳ וחוזר ומפרש זרוע ה׳ עורי כבימי קדם וכו׳ ר״ל הראה כח זרועך כמו בימי קדם ומימות עולם:
פסוק ט:המחצבת רהב. אשר חצבת את מצרים כחוצב באבנים ר״ל שהכה בם מכה רבה:
פסוק ט:מחוללת תנין. אשר הרעידה את פרעה:
פסוק י:המחרבת ים. אשר עשה את הים לחרבה:
פסוק י:מי תהום רבה. המחרבת מי תהום רבה וגדולה וכפל הדבר במ״ש:
פסוק י:השמה. אשר שמה עומק הים להיות בה דרך שיעברו בו ישראל אשר גאלת ממצרים:
פסוק יא:ופדויי וכו׳. זהו גמר תפלתו שאמר הן ידעתי אשר ישראל שיפדה ה׳ מן הבבליים ישובון לארצם ויבואו לציון ברנה ועל ראשם תהיה השמחה עד עולם כי לא יגלו עוד:
פסוק יא:ישיגון. כאלו הששון והשמחה רודפת אחריהם וישיגון אותם:
פסוק יא:נסו. ינוסו ויברחו מהם:
פסוק יב:אנכי אנכי. כאלו המקום משיב לומר אנכי הוא המנחם אתכם והם א״כ תנחומין שיש בהם ממש:
פסוק יב:מי את. ר״ל בת צדיקים כמותך ומלאה זכיות למה תיראי מאנוש אשר סופו למות:
פסוק יב:חציר ינתן. אשר הוא נתון בעולם כחציר הזה אשר ימול ויבש והוא כפל ענין במ״ש:
פסוק יג:ותשכח ה׳ עושך. שכחת השענת ה׳ המגדל והמרומם אותך והכל שלו כי הוא נוטה שמים וגו׳:
פסוק יג:ותפחד. בכל עת תפחד מפני חמת האויב המציק כאשר הכין מחשבות להשחית:
פסוק יג:ואיה חמת המציק רצה לומר הלא מחר בא ואיננו כי ימות לשחת ואם כן למה שכחת השענת המקום ותפחד ממנו:
פסוק יד:מהר צועה להפתח. הנוע וטלטול הגולה ימהר להפתח וילך לו ואמר בלשון שאלה מן החבוש במאסר ורצה לומר לא יהיה עוד מטולטל בגולה:
פסוק יד:ולא ימות לשחת. אף עודו בגולה לא ימות להיות נשחת מכל וכל ואף לא יחסר לו די לחמו וספוקו:
פסוק טו:ואנכי וגו׳. ר״ל ולמה לא תשען עלי הלא אנכי ה׳ אלהיך והכל בידי פעם בוקע מי הים לבל ילך במהלכו ופעם יצוה שירומו הגלים ויהמו בקול גדול:
פסוק טו:ה׳ צבאות שמו. לפי שהוא מושל בצבאות מעלה ומטה:
פסוק טז:ואשים דברי בפיך. דברי התורה שמתי בפיך לדבר בם:
פסוק טז:ובצל ידי כסיתיך. מעולם הגנתי עליך מן האויב בזכות התורה:
פסוק טז:לנטוע שמים. שיהיו נטועים על אדמתם עם ישראל אשר עליהם נאמר ככוכבי השמים כמו שכתוב הבט נא השמימה וספור הכוכבים וכו׳ כה יהיה זרעך (בראשית ט״ו:ה׳):
פסוק טז:וליסוד ארץ. שיהיו מיוסדים אלו הנמשלים גם לעפר הארץ כמ״ש ושמתי את זרעך כעפר הארץ (שם יג):
פסוק טז:ולאמר לציון. כל העכו״ם יאמרו על בני ציון שהמה עמי כי יהיה נראה בהם שפע טובה מרובה:
פסוק יז:התעוררי. זהו מאמר הנביא בבשורה הקיצי מתרדמת הצער וקומי:
פסוק יז:אשר שתית. אשר עד הנה שתית כוס החמה הבא מה׳ ונתמרק א״כ העון:
פסוק יז:את קובעת. השמרים הקבועים בתחתית כוס התרעלה כבר שתית ומצית את הכל ולא נשאר מאומה ר״ל כל הרעות הכתובות כבר באו עליך ולא תוסיף לבוא עוד:
פסוק יח:אין מנהל לה. עודה בגולה לא היה בה מנהיג מי מאנשיה:
פסוק יח:ואין מחזיק. לא היה מי להחזיק בידה שלא תפול לארץ כי מכולם אפס הכח והממשלה:
פסוק יט:שתים. צרה כפולה קרה לך ומי הוא אשר ינודד בראש עליך לנחמך כי כולם קמו עליך:
פסוק יט:והשוד והשבר. עכשיו יפרש מה הם השתים ואמר שהם השוד והשבר:
פסוק יט:והרעב והחרב. הוא פי׳ על השוד והשבר כי השבר הוא הרעב וכן נאמר בשברי לכם מטה לחם (ויקרא כ״ו:כ״ו) והשוד הוא שדידת גייסות הבאים בחרב במלחמה:
פסוק יט:מי אנחמך. תחסר הבי״ת והוא כמו במי אנחמך ר״ל את מי אביא לראיה ולדוגמא לומר שגם לו קרה כמקרך שיהיה לך לתנחומין כי כן דרך בני אדם להתנחם בזה וכאומר הנה באמת לא קרה למי כמקרך:
פסוק כ:בניך עלפו. מחסרון לחם ומים:
פסוק כ:שכבו וגו׳. מתי רעב וחרב שכבו בחוצות ואין קובר להם:
פסוק כ:כתוא מכמר. ר״ל נשאר שוכב במקום שהומת כשור הבר הנלכד ברשת שהוא שם במקום שנלכד וא״א לו לזוז ממקומו:
פסוק כא:לכן. הואיל וקבלת גמול עונך שמעי עתה זאת וכו׳:
פסוק כא:ושכורת. מבולבלת כשכור לא משתיית יין כ״א מצרה ויגון:
פסוק כב:ואלהיך יריב עמו. אשר יריב ריב עמו לקחת נקמתם מיד המריעים להם:
פסוק כב:הנה לקחתי מידך וגו׳. רצה לומר עוד לא יהיו הצרות פקודות אצלך:
פסוק כב:את קובעת. השמרים הקבועים בתחתית הכוס והוא כפל ענין במ״ש:
פסוק כג:ושמתיה ביד מוגיך. את הכוס התרעלה ההיא אשים ביד הכשדים הממסים אותך במכאוב וצרות הם ישתו הכוס ההוא רצה לומר הם יקבלו הפורעניות:
פסוק כג:שחי ונעבורה. כפוף עצמך להשתטח בארץ ונעבור עליך:
פסוק כג:ותשימי. עשית גופך כארץ להיות מדרס להם כי סבלת עולם:
פסוק כג:וכחוץ לעוברים. ושמת גופך כחוצות העיר להיות מדרך הרגל לעוברים ושבים והוא כפל ענין במ״ש: