רודפי צדק. המחזרים לעשות צדק: אל צור. אל הסלע אשר נחצבתם ממנו: ואל מקבת. אל נקב הבור אשר יצאתם מנקרה:
הביטו אל אברהם. בזה יפרש המקרא שלפניו ור״ל אברהם הוא הצור אשר נחצבתם ממנו והביטו בו לראות מה נעשה עמו: ואל שרה. ר״ל שרה היא נקב הבור וגו׳ כי היא ילדה אתכם: כי אחד קראתיו. עם כי היה יחידי בארץ כנען ולא היה מי שם ממשפחתו להחזיק בידו עכ״ז אני קראתיו וגדלתיו וברכתי אותו וארבה את זרעו וכאומר כמו שעשיתי עם אברהם אעשה עמכם עם שאתם יחידים בין העכו״ם ואין מי יחזיק בידכם:
כי נחם. המקום ינחם את ציון כי תשוב ותכונן כמאז ואמר בלשון עבר כדרך הנבואה בהרבה מן המקומות כי הדבר ברור כאלו כבר נעשתה: כל חרבותיה. כל המקומות החרבות: תודה. קול הודאה על הניסים ועל הנפלאות:
ולאומי וגו׳. כפל הדבר במ״ש: כי תורה. אשר מאתי תצא תורה וכמ״ש כי מציון תצא תורה (לעיל ב) כי מלך המשיח יורה את בני אדם ללכת בדרכי ה׳: ומשפטי לאור עמים. ומשפט משיחי יצא להאיר עיני העמים בדברי רבותם כמ״ש ושפט בין הגוים וגו׳: ארגיע. בזה אמציא מרגוע והשקט לכל אומה ואומה כי לא תוסיף להלחם זו בזו כמ״ש לא ישא גוי אל גוי וגו׳:
קרוב צדקי. הצדק שיבא להם קרוב הוא לבא וכאילו כבר יצא ישעי: ישפוטו. במשפט הראוי להם: איים יקוו. יושבי האיים יקוו אלי לשום בטחונם בי: ואל זרועי. כפל הדבר במ״ש:
שאו לשמים עיניכם. הסתכלו כלפי השמים וראו שרי של צבאות הכשדים כמה הם חזקים ורב ממשלתם והביטו אל שלטוני הכשדים אשר מתחת כמה הם מושפעים בטובה הרבה על ידי שריהם של מעלה: כי שמים. רצה לומר עכ״ז יושחתו שרי מעלה כעשן הכלה והולך לו: ויושביה. שאר העם: וישועתי. לישראל לעולם תהיה ולא תושחת וצדקתי הצדקה שאעשה לישראל לא תשבר ותתקיים לעולם:
יודעי צדק. הנותנים לב לדעת צדקה: חרפת אנוש. מחרפת האומות שמחרפים על איחור הגאולה: ומגדפותם. כפל הדבר במ״ש:
כי כבגד. העש יאכל את העכו״ם כאשר יאכל את הבגד רצה לומר העכו״ם יכלו כבגד הנאכל מהעש ולפי שהמשילם לבגד אמר יאכלם עש כמו לשון הנופל בבגד: וכצמר וכו׳. כפל הדבר במ״ש: וצדקתי. הצדקה שאעשה לישראל תתקיים לעולם: וישועתי. כפל הדבר במ״ש:
עורי עורי. הנביא התפלל ואמר עורי וכו׳ וחוזר ומפרש זרוע ה׳ עורי כבימי קדם וכו׳ ר״ל הראה כח זרועך כמו בימי קדם ומימות עולם: המחצבת רהב. אשר חצבת את מצרים כחוצב באבנים ר״ל שהכה בם מכה רבה: מחוללת תנין. אשר הרעידה את פרעה:
המחרבת ים. אשר עשה את הים לחרבה: מי תהום רבה. המחרבת מי תהום רבה וגדולה וכפל הדבר במ״ש: השמה. אשר שמה עומק הים להיות בה דרך שיעברו בו ישראל אשר גאלת ממצרים:
ופדויי וכו׳. זהו גמר תפלתו שאמר הן ידעתי אשר ישראל שיפדה ה׳ מן הבבליים ישובון לארצם ויבואו לציון ברנה ועל ראשם תהיה השמחה עד עולם כי לא יגלו עוד: ישיגון. כאלו הששון והשמחה רודפת אחריהם וישיגון אותם: נסו. ינוסו ויברחו מהם:
אנכי אנכי. כאלו המקום משיב לומר אנכי הוא המנחם אתכם והם א״כ תנחומין שיש בהם ממש: מי את. ר״ל בת צדיקים כמותך ומלאה זכיות למה תיראי מאנוש אשר סופו למות: חציר ינתן. אשר הוא נתון בעולם כחציר הזה אשר ימול ויבש והוא כפל ענין במ״ש:
ותשכח ה׳ עושך. שכחת השענת ה׳ המגדל והמרומם אותך והכל שלו כי הוא נוטה שמים וגו׳: ותפחד. בכל עת תפחד מפני חמת האויב המציק כאשר הכין מחשבות להשחית: ואיה חמת המציק רצה לומר הלא מחר בא ואיננו כי ימות לשחת ואם כן למה שכחת השענת המקום ותפחד ממנו:
מהר צועה להפתח. הנוע וטלטול הגולה ימהר להפתח וילך לו ואמר בלשון שאלה מן החבוש במאסר ורצה לומר לא יהיה עוד מטולטל בגולה: ולא ימות לשחת. אף עודו בגולה לא ימות להיות נשחת מכל וכל ואף לא יחסר לו די לחמו וספוקו:
ואנכי וגו׳. ר״ל ולמה לא תשען עלי הלא אנכי ה׳ אלהיך והכל בידי פעם בוקע מי הים לבל ילך במהלכו ופעם יצוה שירומו הגלים ויהמו בקול גדול: ה׳ צבאות שמו. לפי שהוא מושל בצבאות מעלה ומטה:
ואשים דברי בפיך. דברי התורה שמתי בפיך לדבר בם: ובצל ידי כסיתיך. מעולם הגנתי עליך מן האויב בזכות התורה: לנטוע שמים. שיהיו נטועים על אדמתם עם ישראל אשר עליהם נאמר ככוכבי השמים כמו שכתוב הבט נא השמימה וספור הכוכבים וכו׳ כה יהיה זרעך (בראשית ט״ו): וליסוד ארץ. שיהיו מיוסדים אלו הנמשלים גם לעפר הארץ כמ״ש ושמתי את זרעך כעפר הארץ (שם יג): ולאמר לציון. כל העכו״ם יאמרו על בני ציון שהמה עמי כי יהיה נראה בהם שפע טובה מרובה:
התעוררי. זהו מאמר הנביא בבשורה הקיצי מתרדמת הצער וקומי: אשר שתית. אשר עד הנה שתית כוס החמה הבא מה׳ ונתמרק א״כ העון: את קובעת. השמרים הקבועים בתחתית כוס התרעלה כבר שתית ומצית את הכל ולא נשאר מאומה ר״ל כל הרעות הכתובות כבר באו עליך ולא תוסיף לבוא עוד:
אין מנהל לה. עודה בגולה לא היה בה מנהיג מי מאנשיה: ואין מחזיק. לא היה מי להחזיק בידה שלא תפול לארץ כי מכולם אפס הכח והממשלה:
שתים. צרה כפולה קרה לך ומי הוא אשר ינודד בראש עליך לנחמך כי כולם קמו עליך: והשוד והשבר. עכשיו יפרש מה הם השתים ואמר שהם השוד והשבר: והרעב והחרב. הוא פי׳ על השוד והשבר כי השבר הוא הרעב וכן נאמר בשברי לכם מטה לחם (ויקרא כ״ו) והשוד הוא שדידת גייסות הבאים בחרב במלחמה: מי אנחמך. תחסר הבי״ת והוא כמו במי אנחמך ר״ל את מי אביא לראיה ולדוגמא לומר שגם לו קרה כמקרך שיהיה לך לתנחומין כי כן דרך בני אדם להתנחם בזה וכאומר הנה באמת לא קרה למי כמקרך:
בניך עלפו. מחסרון לחם ומים: שכבו וגו׳. מתי רעב וחרב שכבו בחוצות ואין קובר להם: כתוא מכמר. ר״ל נשאר שוכב במקום שהומת כשור הבר הנלכד ברשת שהוא שם במקום שנלכד וא״א לו לזוז ממקומו:
לכן. הואיל וקבלת גמול עונך שמעי עתה זאת וכו׳: ושכורת. מבולבלת כשכור לא משתיית יין כ״א מצרה ויגון:
ואלהיך יריב עמו. אשר יריב ריב עמו לקחת נקמתם מיד המריעים להם: הנה לקחתי מידך וגו׳. רצה לומר עוד לא יהיו הצרות פקודות אצלך: את קובעת. השמרים הקבועים בתחתית הכוס והוא כפל ענין במ״ש:
ושמתיה ביד מוגיך. את הכוס התרעלה ההיא אשים ביד הכשדים הממסים אותך במכאוב וצרות הם ישתו הכוס ההוא רצה לומר הם יקבלו הפורעניות: שחי ונעבורה. כפוף עצמך להשתטח בארץ ונעבור עליך: ותשימי. עשית גופך כארץ להיות מדרס להם כי סבלת עולם: וכחוץ לעוברים. ושמת גופך כחוצות העיר להיות מדרך הרגל לעוברים ושבים והוא כפל ענין במ״ש:
