פסוק יח:חתמך וגו׳, דלא מושלי אינשי, כמבואר ב״מ דף כ״ז, ע״ב.
פסוק כד:ויהי כמשלש חדשים וגו׳. נדה דף ח׳, ע״ב, ובירושלמי פ״ד דיבמות.
פסוק כד:ויאמר יהודה וגו׳. ב״ד של שם, ע״ז דף ל״ו ע״ש בזה, דזה הו׳ תקנה אז [נכרי] על בת ישראל, דהיא היתה כמו בת ישראל, נתגיירה בב״ד של שם ושל יעקב אבינו, עיין סוטה דף י״ב, ע״ב ע״ש בזה.
פסוק כד:הוציאוה ותשרף. סנהדרין דף נ״ו ע״ש בתוס׳, וע״ז דף ל״ו, ע״ב ב״ד של שם, ותוס׳ קדושין ע״ה, ע״ב.
פסוק כו:צדקה ממני וגו׳. עיין מכות דף כ״ג, ע״ב הופיע כו׳, ובירושלמי סוף ברכות. והנה גבי יבום ס״ל להרמב״ם דלא מהני כה״ג לפטור, וכן מחלק בין אם אמר על עובר בין אם אמר על ילד, דס״ל דזה רק דין, וכל שאין דבר ברור במציאות א״א לפטור מיבום היכי דאין נ״מ רק גבה, ועיין תוספ׳ נדה פ״ג ע״ש.
פסוק כח:ויתן יד ותקח המילדת ותקשור וגו׳. ירושלמי פ״ד דקדושין נאמנת חי׳ כו׳, אך ס״ל דכיון דעבדה מעשה שאני, עיין סוף יבמות מ״ש שם.
פסוק כח:ותקשור. נדה דף כ״ח ע״ש, ועיין חולין דף ל״ח אם יש לידה לאברים.