פסוק א:כה אמר ה' למשיחו לכורש. כמו שקראו רועי כן קראו משיחי כלומר מלכי כי אני המלכתיו להחריב את בבל והמלך הוא משוח או לפי שהמלוכה היתה על ידי משיחה נקרא המנוי שממנה האדם על איזה דבר בלשון משיחה, וכן ומשחת את חזאל, תמשח לנביא תחתיך, יען משח ה' אותי, וכן למשיחו לכורש הממונה שלו כי האל מנה אותו למלך:
פסוק א:לרד לפניו. מקור מן הקל בשקל כשך יקושים, והוא מגזרת הרודד עמי תחתי, והוא ענין פרישה ורקיעה כתרגום וירקעו ורדידו:
פסוק א:אפתח. שלא יהיה בהם כח לפני כורש כי האזור חוזק המתנים:
פסוק א:לפתוח. כאלו הם פתוחות, וכן לא יסגרו כאלו לא יסגרו שהרי אמר דלתות נחושה אשבור:
פסוק ב:אני לפניך. כלומר עזרי ילך לפניך:
פסוק ב:והדורים. דרכים עקלקלות אישרם לפניך, והוא על דרך משל שלא יכשלו בבאו לבבל בשום ענין ודומה להדורים בדברי רז"ל הדורא דכנתא:
פסוק ב:אושר. כתוב בוי"ו וקרי אישר ביו"ד, והענין אחד כי אותיות אהו"י מתחלפות:
פסוק ב:אשבר, אגדע. כי בעזרתי תלכד בבל אף על פי שדלתותיה נחושה ובריחיה ברזל:
פסוק ג:ונתתי לך אוצרות חשך. כי מה שאדם אוצר מכסף וזהב ואבנים טובות תחת הקרקע יאצור אדם אותם במקום שהוא חושך ומסתרים ובבבל היו אוצרות רבות כמו שקורא אותה מדהבה, כלומר בעלת הזהב:
פסוק ג:ומטמוני. בשור"ק המ"ם השניה:
פסוק ג:למען תדע כי אני ה'. כי זה הנצוח שאתה עושה בארצות להכניע מלכי הארצות תחתיך לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וברצוני, וכרש הכיר זה בדעתו כי מה' היתה לו, וכן אמר כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים, ולפי שהמלכים אשר לפניו התגאו ולא הכירו האל עד ששלח ידו בהם, כמו מלך אשור שאמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי, ונבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון, לפיכך התבונן כורש בעצמו וראה שהראשונים שנתגאו נפלו ביד האל הכיר כי הכח לאל וידע כי בידו הכל והוא המגביה והוא המשפיל:
פסוק ד:למען עבדי יעקב. זה שאני עושה לא למענך אלא למען עבדי יעקב וכל זה להחריב בבל שהעבידום יותר מדאי והכבידו עולם ולהוציאם מהגלות בעבור זה אני נותן לך הכח הזה:
פסוק ד:אכנך ולא ידעתני. כי כמה שנים לפני כורש ולפני גלות ישראל התנבא הנביא על חרבן בבל, ואמר ואקרא לך בשמך, ואמר אכנך כי פעם היתה בשם כורש כמו בזאת הפרשה ופעם בלא זכר שם כרש וזהו הכנוי:
פסוק ד:ולא ידעתני. ועדין לא היית יודע אותי כשהייתי קורא על ידי נביאי שאתה תחריב בבל:
פסוק ה:אני ה' אאזרך. אתן אזור במתניך עד שלא ידעתני כי כבר דברתי על ידי עבדי הנבאים עליך שאתן לך כח על ממלכות הארץ ועל בבל:
פסוק ו:למען: וממערבה, הה"א רפה ואינה לכנוי אלא הוא שם בלשון נקבה כמו מערב שם בלשון זכר, ויתכן להיות הה"א כנוי לשמש, כי ימצא בלשון נקבה ואם היא רפה ימצא כמוה, וזכר ממזרח ומערב כי ממזרח למערב הוא הישוב השלם ולא כן מצפון לדרום:
פסוק ז:יוצר אור ובורא חשך. מלרע:
פסוק ז:ובורא רע. מלעיל, וזכר אור וחשך ושלום ורע דבר והפכו זכרם למשל כי כן יעשה האל יתן אור ושלום וחשך ורע לבבל ורע הפך שלום כי השלום טוב והמלחמה רע, ואמר על אור ושלום יוצר ועשה כי הם מעשה ועל חשך ורע אמר בורא כי אינה דבר כי הסרת האור היא החשך, והסרת הטוב והשלום הוא רע:
פסוק ז:ובורא. ענין גזירה, כמו ואם בריאה יברא ה' גזר שיהיה, ואאז"ל פירש ובורא חשך הארץ, כי היא הגורמת החשך בעולם כשתשקע השמש הארץ מסך בין השמש ובינינו לפיכך הוא החשך, ופירוש עושה שלום בין התולדות שהם הפוכות בטבעם, ובהסכמת ארבעה תולדות אלה יהיה בריאות הגוף והוא שלום ואם תכבד אחת מהם על חברתה הקרה על החמה או החמה על הקרה או הלחה על היבשה או היבשה על הלחה זהו חלי הגוף שהוא רע וזה יבא ממאכלים רעים לגוף כי אם יהיו חמים ויאכל מהם יותר מדאי תגבר יד תולדות החמה או ההפך כי כל אחת עומדת כנגד חברתה, או יבא החלי מדברים אחרים והבורא ברא הדברים והמאכלים, ואע"פ שאדם גורם לעצמו החלאים שהם על המאכלים הבורא יתברך בראם, זהו ובורא רע, ואע"פ שהוא לא בראם לרע, וכתב רבינו סעדיה יחס הטוב והרע לבריאת האל כנגד מחשבת מי שהוא מאמין בשני אלוהות אחד טוב ואחד רע, לפיכך אמר אני ה' עושה כל אלה:
פסוק ח:הרעיפו שמים ממעל. ענין הזלה, וכן מן הקל ושחקים יערפו טל, והוא כמו הפוך:
פסוק ח:ירעפו. אמר זה על דרך משל על התשועה שתבא לישראל כאלו מלאכי שמים באים לעזרתם, וכן יושבי הארץ:
פסוק ח:ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד, פירוש ויפרו ישע וצדקה שתצמיח הארץ יחד, ואע"פ שהזקף בישע דבק עם וצדקה לפיכך אמר ויפרו לשון רבים:
פסוק ח:בראתיו. כל אחד מהם הישע והצדקה, ויונתן תרגם הפסוק על תחית המתים:
פסוק ט:הוי רב את יוצרו. אמר זה על מלך בבל שהיה מתגאה ומתנשא כנגד האל והוציא כלי בית המקדש לשתות בהם והמשיל משל ואמר אם החומר יריב עם היוצר אותו ויאמר לו מה תעשה אני יודע יותר ממך:
פסוק ט:חרש את חרשי אדמה. כי זה המלך חרש יתחשב עם חרשי אדמה, כי ככלי יוצר נפץ במהרה כמו שכתוב ביה בליליא אתקטיל בלשצר מלכא:
פסוק ט:אין ידים לו. ידמה שלא עשוהו ידים:
פסוק י: וכן המשילו לבן שאמר לאב:
פסוק י:מה תחילין. כי זה דבר שאינו, ואיך יתנשא מלך בבל על האל שהוא בידו כחומר ביד היוצר, וכן אמר על מלך אשור היתפאר הגרזן על החוצב בו:
פסוק יא:כה אמר ה'. האותיות שאלוני, יאמר כנגד העכו"ם שאלו לי העתידות הבאות לישראל אני אגיד לכם לא כאלהיכם שאינם יודעים מאומה:
פסוק יא:על בני. על ישראל שהם בני ופועל ידי תצוו לנביאים בעבורי שיאמרו לכם דברי והם יגידו לכם מה אני עתיד לעשות בעבור בני והכח בידי לעשות כי אני בראתי הכל:
פסוק יב:אנכי. ואדם עליה בראתי. זכר האדם כי הוא ממונה עליה והוא ראש בריאות הארץ וכל הנבראים בה בעבורו, אמר
פסוק יב:ידי נטו שמים, ואמר
פסוק יב:וכל צבאם צויתי, כמו שאמר דוד כי הוא צוה ונבראו, להודיעך כי המעשה והנטיה לא היה אלא מצוה והמצוה אינה בדבור אלא רצון:
פסוק יג:אנכי הערותיהו בצדק. הכנוי על כורש שזכר למעלה, אמר אני הוא שעשיתי כל זה העיר העירותי לכרש שיעשה צדק ויוציא ישראל מהגלות ויחריב שונאיהם ומעבידיהם, וזהו צדק:
פסוק יג:הוא יבנה עירי. כי הוא נתן להם כסף וזהב לבנות הבית והעיר:
פסוק יג:לא במחיר ולא בשחד. כי אם לעשות רצונו כי ידע בלבו כי אני המלכתיו, כמו שאמר נתן לי ה' אלהי השמים, ואמר והוא פקד עלי לבנות לו בית:
פסוק יג:וגלותי ישלח. כמו שאמר מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל, והנה זאת אעשה לישראל ועוד ישועה אחרת טרם זאת וטרם גלותם והוא דבר סנחריב, ועל זה אמר:
פסוק יד:כה אמר ה' יגיע מצרים. וזה הענין כמו שאמר למעלה נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך, ושם פירשנו הענין, וכן פירשנו בפרשת יהיו עוד חמש ערים בארץ מצרים:
פסוק יד:וסבאים אנשי מדה. פירוש מדה גדולה, וכן אנשי מדות:
פסוק יד:עליך יעברו. כי מלך אשור העבירום על ירושלם:
פסוק יד:ולך יהיו. כי לקחו ישראל כל הבזה והם היו בזיקים ובשלשלאות, ועליך
פסוק יד:ואליך אמר לירושלים:
פסוק יד:ואליך ישתחוו. ואליך יתפללו להתירם ממאסרם ויודו לך שאין אל אלא אתה ואין עוזר זולתך ואפס אלהים אלא אלהי ישראל:
פסוק טו:אכן. כן יאמרו הם, או הם דברי הנביא כי כן יודו העכו"ם, וכן הוא באמת שאתה אל מסתתר שאינך נראה ואתה אלהי ישראל כי בהם נראה כחך וגבורתך בתשועה שתושיעם בעת צרתם:
פסוק טו:מסתתר. פירשו יונתן כמו נסתר שתרגם בקושטא את אלהא אשריתא בתקוף רומא שכינתך, והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש כמשפטו שהוא מבנין התפעל אמת כי אתה אל מסתתר מסתתר מהגוי שאין לך חפץ בו ואתה אלהי ישראל מושיע:
פסוק טז:בושו וגם נכלמו. אמר כי הכלימה יותר מן הבשת:
פסוק טז:חרשי צירים. אומני הפסילים, ונקראו צירים שהוא ענין צירים וחבלים יאחזון כמו שנקראו עצבים, והנה הלכו בכלימה אומני הפסילים ועובדיהם כי לא הושיעום בעת צרתם הפסילים שהביאו עמהם, אבל:
פסוק יז:ישראל לא יבושו ולא יכלמו כי הוא נושע בה' תשועת עולמים, ופי' עולמים זמנים ארוכים:
פסוק יז:לא תבשו. דברי הנביא לישראל:
פסוק יז:עד עולמי עד. כל ימי עולם:
פסוק יח:כי כה אמר ה'. אמר כי לפי שזאת הפרשה טעם לאשר עליה שדבר בענין האלילים שלא יושיעו ולא יצילו ואין מושיע אלא האל שהוא ברא הכל:
פסוק יח:בורא שמים. כבר פירשנו כי זה הענין זכר אותו הנביא כמה פעמים מפני האמונות הרעות שהיו בדורו:
פסוק יח:הוא האלהים. וכיון שהוא ברא הכל הוא האלהים ר"ל השופט והמנהיג ולא הגלגלים והככבים כי אף על פי שהם מנהיגים התחתונים במצותי הם עושים ואני אלהים עליהם, כמו שכתוב הוא אלהי האלהים, ואמר זה הענין כנגד עובדי האלילים כי אין ראוי לעבוד אלא למי שהוא אדון על הכל, וכן הוא אומר יוצר הארץ לקבל כח והנהגת העליונים:
פסוק יח:ועושה. מתקנה, כלומר הוא תקנה להיות יושבים עליה כשהקוה המים אל מקום אחד:
פסוק יח:הוא כוננה. כונן אותה להיות הנבראים עליה פרים ורבים, כמו שאמר להם פרו ורבו, ואם הם מתמעטים הוא בפשע בני אדם שיש להם דעת להבין הטוב והרע ובעשותם הרע הם מתמעטים או זה על ידי זה במלחמה או על ידי מגפה מאת האל, כמו שנגף מחנה אשור שזכר ובעונם נגפו ונתמעטו כי האל ברא הארץ לפרות ולרבות לא ברא אותה לתהו להיות תהו מאין אדם ובהמה אלא להיות יושבים עליה ואינם מתמעטים כ"א בעונם:
פסוק יח:אני ה' ואין עוד. מוחץ ורופא ממית ומחיה אלא אני לבדי:
פסוק יט:לא בסתר דברתי. כשדברתי במעמד הר סיני לא היה בסתר ובמקום ארץ חשך שלא ראה ולא שמע אדם כי נגלה נגלתי על הר סיני לזרע יעקב בקולות וברקים וענן כבד וקול שופר חזק מאד ושמעו וראו הקולות המקומות הסמוכים להר סיני ומהם שמעו אחרים ואחרים מאחרים, כי אי אפשר לענין גדול כזה שלא היה נודע בכל העולם וכל זה לא עשיתי לתהו אלא לצורך כדי שידעו כי אני הוא האלהים ואמרתי לזרע יעקב שיבקשוני, כמו שאמר אנכי ה' אלהיך, ולא יבקשו אחר זולתי, כמו שאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ואמרתי לזרע יעקב והוא הדין לכל בני אדם אלא הם ואבותם היו דבקים בי יותר משאר הגוים ולקחתים סגולה מכל העמים והיה להם לשאר העמים ללמוד מהם ולא לבקש אלהים אחרים כי לא יועילום, כמו שזכר כי לא הועילו ולא הושיעו הפסילים שהיו במחנה אשור:
פסוק יט:אני ה' דובר. מה שדברתי והגדתי להם לזרע יעקב צדק ומישרים הוא הכל:
פסוק כ:הקבצו. התנגשו, תהיו נגשים כלכם אלי:
פסוק כ:פליטי הגוים. הפחותים שבגוים והם עובדי הפסילים שאי אפשר שאין בגוים חכמים ומבינים כי הבל הוא עבודת הפסילים ואם הם רבים קורא אותם פליטי, רוצה לומר פחותים, וכן פליטי אפרים אתם פירושו הפחותים שבאפרים לא ידעו אלה הנושאים את עץ פסלם לא ידעו ולא יבינו איך הוא אלוה והוא נושא אותו ומתפלל אליו, ובאמת הוא אל שלא יושיען:
פסוק כא:הגידו. איש לחברו והגישו זה את זה לפני גדוליכם ומנהיגיכם:
פסוק כא:אף יועצו יחדו. הם אם ידעו זה ויאמרו מי מכל אליליהם השמיע זאת מקדם טרם בואה ומי מכל פסיליהם הגידה מאז לפני שתבא זאת הגזרה שהבאתי על מחנה אשור, וכן הגזרה שהבאתי על בבל, ואמר זאת כי על שתיהן דבר בפרשה שלמעלה מזו:
פסוק כא:הלא אני ה'. אני הוא שהגדתי על ידי עבדי הנביאים הגזרה הזאת טרם בואה:
פסוק כא:ואין עוד אלהים מבלעדי. שהגידה אני הוא אל צדיק, כלומר נאמן בדברי ומושיע שהושעתי ירושלם ממלך אשור והושעתי ישראל מגלות בבל:
פסוק כב:פנו אלי. כמו שראיתם ישראל נושעים בי לפי שהם פונים אלי כן אתם כל אפסי הארץ, כלומר כל הגוים מקצות הארץ ועד קצות הארץ פנו אלי גם כן ותהיו נושעים בי גם כן ותדעו כי אני אל ואין עוד:
פסוק כג:בי נשבעתי. השבועה היא הגזירה שלא תשוב, אמר בי נשבעתי שזה יהיה באחרית הימים שיפנו אלי ויושעו כל אפסי ארץ, וזהו שאמר יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב, ר"ל יצא מפי בצדקה ולא ישוב אחור אותו הדבר, ומה הוא כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון, כמו שאמר צפניה הנביא כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד:
פסוק כג:תשבע כל לשון. כמו שאמר ובשמו תשבע, ר"ל שלא יזכירו שם אלהים אחרים ולא יכרעו לפניו אלא לפני האל יכרעו ויתפללו ובשמו ישבעו באמת:
פסוק כד:אך בה' לי אמר צדקות. המפרשים פירשו כי אלה דברי הנביא, ויש מפרשים אמר הנביא אלה העתידות לא ידעתי בדרך החכמה אך בשם שאמר לי אלהי הצדקות והעוז, והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש אך בה' לבדו צדקות ועוז ונכנסה מלת לי, והטעם בשם שדבר עמי, ואאז"ל פי' אמר הנביא אני נשבע בה' כי לי אמר צדקות ועוז:
פסוק כד:עדיו יבא. כלומר בעל צדקות ועוז יקרב אליו ויבשו ויכלמו כל הנחרים בו, ר"ל כל הכועסים והקופצים בו, ויונתן תרגם ברם במימרא וגו', והנכון אצלי בפירוש הפ' הזה כי הוא דבק באשר למעלה ממנו אמר תשבע כל לשון אך בה' לבדו ולא באל אחר, והראיה לפירוש זה כי תשבע אין לו קשר באותו הפסוק, כי לי שזכר איננו לו קשורה כי לא יקשר ענין שבועה בזה הדרך אלא עם בי"ת לא עם למ"ד, כמו בה' נשבעתי, בי נשבעתי, ובשמו תשבע ואשבע לו בה' וכן כולם:
פסוק כד:לי אמר. ה' צדקות ועוז, וכן האל אמר לי צדקות ועוז לתתם לאשר עבדוני, עדיו יבא ויבשו כל הנחרים בו, כל העמים שהיו נחרים בו ומאוסים בו ובעבודתו עד היום ההוא אז יבאו עדיו ויתודו לפניו ויבשו על מה שעשו, ואמר יבא בלשון יחיד ר"ל כל עם ועם, ואמר במסרה כי יבא זה אחד מן דסברין לשון רבים:
פסוק כה:בה' יצדקו. העמים יבשו אבל זרע ישראל יצדקו בעבודתם אותו ויתהללו בו לעיני העמים, כי הם דבקו בו אפילו בגלותם, כמו שאמר אם שכחנו שם אלהינו ונפרוש כפינו לאל זר:
