פסוק א:כֹּה אָמַר ה' לִמְשִׁיחוֹ, על מלכו אשר משח, לְכוֹרֶשׁ, אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ, נתתי לו כוח ותוקף, ואמרתי לְרַד, לרדד, להכניע לְפָנָיו גּוֹיִם, וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ, המלכים ייכנעו לפניו. הלוחמים יוצאים לקרב חגורים; פתיחת החגור מעל המותניים – משמעה הפסקת המלחמה. לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם, וּשְׁעָרִים של ערים ומדינות לֹא יִסָּגֵרוּ לפניו.
פסוק ב:אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ, וַהֲדוּרִים, הרים, גבשושיות, מכשולים וסיבובים אֲיַשֵּׁר. כל הדרכים ייפתחו לפניך. דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה, נחושת אֲשַׁבֵּר, וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ.
פסוק ג:וְנָתַתִּי לְךָ, כורש, אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ הקבורים באדמה, וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים, לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. עליך להכיר ששליחותי היא שהפכה אותך למלך כה גדול. בלעדיה לא היית מולך על בבל.
פסוק ד:ואת כל זאת אני עושה לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי, וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ, אֲכַנְּךָ, אתן לך שם וְזאת אף על פי שלֹא יְדַעְתָּנִי. עד כה אינך יודע עלי דבר.
פסוק ה:אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד, זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים. אֲאַזֶּרְךָ, אחזק אותך, וְלֹא יְדַעְתָּנִי.
פסוק ו:לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי, אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד.
פסוק ז:אני יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע. אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה. אני אחראי למפלות ולניצחונות, לנפילה ולתקומה.
פסוק ח:אני ה' האומר: הַרְעִיפוּ, הורידו גשם, שָׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁחָקִים, שמים יִזְּלוּ צֶדֶק, תִּפְתַּח אֶרֶץ, וְיִפְרוּ הצמחים יֶשַׁע, ישועה, וּצְדָקָה תַצְמִיחַ הארץ יַחַד עם השמים. אֲנִי ה' בְּרָאתִיו – את הטובה הזאת, הבאה מכל הצדדים, מלמעלה ומלמטה. על פי דברי יוצרים השמים והארץ יצירה חדשה.
פסוק ט:הנביא ממשיך בדברים העוסקים בגדולת ה' בכלל: הוֹי, למי שרָב אֶת, עם יֹצְרוֹ, עושהו. הוי, לאדם שאינו עשוי אלא מחֶרֶשׂ אֶת, חרס אחד מתוך חַרְשֵׂי אֲדָמָה. הֲיֹאמַר חֹמֶר לְיֹצְרוֹ, הקדר: מַה תַּעֲשֶׂה?! האם יכול החומר להתקומם כנגד הקדר ולבקרו ולומר לו: פָעָלְךָ – אֵין יָדַיִם לוֹ. מעשיך נראים כאילו לא נעשו בידיים.
פסוק י:הוֹי, לבן האֹמֵר לְאָב: מַה תּוֹלִיד? אל תוליד, וּלְאִשָּׁה, לאמו: מַה תְּחִילִין? אל תחוללי, אל תהרי או אל תלדי.
פסוק יא:כֹּה אָמַר ה', קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְיֹצְרוֹ: על הָאֹתִיּוֹת, המאורעות העתידים לבוא, שְׁאָלוּנִי, שאלו אותי. ומכיוון שאני יודע את העתיד, ואני הוא שמביאו – עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי?! אינכם יכולים להורות לי כיצד לנהוג.
פסוק יב:אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ, וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי. אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם, וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי שייבראו – ונבראו.
פסוק יג:הנביא שב לעסוק בכורש: אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ, הערתי את כורש בְצֶדֶק, לעשות צדק, וְכָל דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר. הוּא יִבְנֶה עִירִי, וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד, אָמַר ה' צְבָאוֹת. בדרך כלל נגבה מחיר בעבור מחוות מדיניות גדולות, אך במקרה זה, היהודים לא היו חשובים מספיק כדי שכורש ירוויח דבר מן הצעד הפוליטי שעשה. ההצהרה ניתנה לגמרי מרצונו.
פסוק יד:כֹּה אָמַר ה': יְגִיעַ מִצְרַיִם, תוצרי התעשייה המצרית וּסְחַר, המסחר של כּוּשׁ וּסְבָאִים, שהיו כנראה חיילים באותם צבאות והיו אַנְשֵׁי מִדָּה, גדולי גוף – כל אלה בסופו של דבר עָלַיִךְ יַעֲבֹרוּ וְלָךְ יִהְיוּ, יהיו תחת מרותם של ישראל. אַחֲרַיִךְ יֵלֵכוּ, בַּזִּקִּים, באזיקים יַעֲבֹרוּ, וְאֵלַיִךְ יִשְׁתַּחֲווּ, אֵלַיִךְ יִתְפַּלָּלוּ. גם העמים השוכנים בדרום יכירו בגדולת ה' ויכבדו את יהודה. מרצון או שלא מרצון יבואו, מתוך ההכרה שאַךְ בָּךְ שוכן האֵל וְאֵין עוֹד, אֶפֶס אֱלֹהִים מלבדו. וכך הם יאמרו, או שאלו הם דברי הנביא מעצמו:
פסוק טו:אָכֵן, שלא כשאר האלים, שיש להם דמות ופסל מוחשים, אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר, האל הנסתר, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ.
פסוק טז:בּוֹשׁוּ וְגַם נִכְלְמוּ כֻּלָּם, יַחְדָּו הָלְכוּ בַכְּלִמָּה חָרָשֵׁי צִירִים, אמני ציורים וצורות. כל בעלי המלאכה המייצרים את האלילים עתידים להתבייש כשיתברר שה' אלוקי ישראל – שאין לו צורה – הוא בעל הכוח האמתי.
פסוק יז:יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה' תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים. לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד, לנצח.
פסוק יח:כִּי כֹה אָמַר ה', בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים, יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ. הוא לא ברא את העולם באופן דאיסטי ועזבוֹ, אלא ממשיך להעמידו. לֹא לתֹהוּ בְרָאָהּ – את הארץ, אלא לָשֶׁבֶת עליה יְצָרָהּ: אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד.
פסוק יט:לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, בִּמְקוֹם אֶרֶץ חֹשֶׁךְ. איני מדבר בסוד. דברי גלויים. לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב: תֹּהוּ, לריק, לשווא בַקְּשׁוּנִי. אֲנִי ה' דֹּבֵר צֶדֶק, מַגִּיד מֵישָׁרִים. איני מעלים או מכסה דברים מפני איש. דברי כנים וישירים.
פסוק כ:הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ, הִתְנַגְּשׁוּ, גשו יַחְדָּו, פְּלִיטֵי הַגּוֹיִם, הנשארים מהמלחמות, לֹא יָדְעוּ, שאין בהם דעה, הַנֹּשְׂאִים עמם אֶת עֵץ פִּסְלָם וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל אשר לֹא יוֹשִׁיעַ.
פסוק כא:הַגִּידוּ וְהַגִּישׁוּ אַף יִוָּעֲצוּ, יתייעצו יַחְדָּו: מִי הִשְׁמִיעַ זֹאת מִקֶּדֶם, מֵאָז הִגִּידָהּ?! מי צפה מראש את כל השינויים שיתחוללו בעולם, את המלחמות אשר עברתם?! נראה כי הוא מתייחס לעלייתו של כורש ולמפלת בבל. עולם שהיה נראה כה יציב וחזק נהרס פתאום לחלוטין, ועולם חדש בא במקומו. מי הודיע זאת שנים לפני שהדבר יכול היה לעלות במחשבה?! – הֲלוֹא אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי, אני אֵל צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ, ואַיִן זוּלָתִי.
פסוק כב:לכן פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ, כָּל אַפְסֵי אָרֶץ, קצות העולם, כִּי אֲנִי אֵל וְאֵין עוֹד. אין מקור אחר לישועה. אלוהותי אינה תלויה בגזע ובמקום. גם בפינות הנידחות בעולם אין לפנות לאל אחר.
פסוק כג:בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, יָצָא מִפִּי דבר צְדָקָה, אמת, משפט. יצא דָּבָר, חוק, פקודה וְלֹא יָשׁוּב, כִּי בסופו של דבר לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן.
פסוק כד:ומכאן דברי הנביא עצמו: אַךְ בַּה' – לִי אָמַר ה' – צְדָקוֹת וָעֹז יימצאו. רק בו יש אחיזת אמת מפני שהוא נוהג בצדק עם הבריות ומחזקן. ומנגד – עָדָיו, עד אליו יָבוֹא, יבואו וְיֵבֹשׁוּ, ויתביישו כֹּל הַנֶּחֱרִים, הנלחמים בחרון בּוֹ.
פסוק כה:בַּה' יִצְדְּקוּ, תיווכח צדקתם, וְיִתְהַלְלוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל. איש מהם לא ייעדר.