תנ"ך על הפרק - ישעיה מה - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

ישעיה מה

379 / 929
היום

הפרק

כֹּה־אָמַ֣ר יְהוָה֮ לִמְשִׁיחוֹ֮ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ לְרַד־לְפָנָיו֙ גּוֹיִ֔ם וּמָתְנֵ֥י מְלָכִ֖ים אֲפַתֵּ֑חַ לִפְתֹּ֤חַ לְפָנָיו֙ דְּלָתַ֔יִם וּשְׁעָרִ֖ים לֹ֥א יִסָּגֵֽרוּ׃אֲנִי֙ לְפָנֶ֣יךָ אֵלֵ֔ךְ וַהֲדוּרִ֖יםאושראֲיַשֵּׁ֑רדַּלְת֤וֹת נְחוּשָׁה֙ אֲשַׁבֵּ֔ר וּבְרִיחֵ֥י בַרְזֶ֖ל אֲגַדֵּֽעַ׃וְנָתַתִּ֤י לְךָ֙ אוֹצְר֣וֹת חֹ֔שֶׁךְ וּמַטְמֻנֵ֖י מִסְתָּרִ֑ים לְמַ֣עַן תֵּדַ֗ע כִּֽי־אֲנִ֧י יְהוָ֛ה הַקּוֹרֵ֥א בְשִׁמְךָ֖ אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃לְמַ֙עַן֙ עַבְדִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל בְּחִירִ֑י וָאֶקְרָ֤א לְךָ֙ בִּשְׁמֶ֔ךָ אֲכַנְּךָ֖ וְלֹ֥א יְדַעְתָּֽנִי׃אֲנִ֤י יְהוָה֙ וְאֵ֣ין ע֔וֹד זוּלָתִ֖י אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים אֲאַזֶּרְךָ֖ וְלֹ֥א יְדַעְתָּֽנִי׃לְמַ֣עַן יֵדְע֗וּ מִמִּזְרַח־שֶׁ֙מֶשׁ֙ וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הּ כִּי־אֶ֖פֶס בִּלְעָדָ֑י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃יוֹצֵ֥ר אוֹר֙ וּבוֹרֵ֣א חֹ֔שֶׁךְ עֹשֶׂ֥ה שָׁל֖וֹם וּב֣וֹרֵא רָ֑ע אֲנִ֥י יְהוָ֖ה עֹשֶׂ֥ה כָל־אֵֽלֶּה׃הַרְעִ֤יפוּ שָׁמַ֙יִם֙ מִמַּ֔עַל וּשְׁחָקִ֖ים יִזְּלוּ־צֶ֑דֶק תִּפְתַּח־אֶ֣רֶץ וְיִפְרוּ־יֶ֗שַׁע וּצְדָקָ֤ה תַצְמִ֙יחַ֙ יַ֔חַד אֲנִ֥י יְהוָ֖ה בְּרָאתִֽיו׃ה֗וֹי רָ֚ב אֶת־יֹ֣צְר֔וֹ חֶ֖רֶשׂ אֶת־חַרְשֵׂ֣י אֲדָמָ֑ה הֲיֹאמַ֨ר חֹ֤מֶר לְיֹֽצְרוֹ֙ מַֽה־תַּעֲשֶׂ֔ה וּפָעָלְךָ֖ אֵין־יָדַ֥יִם לֽוֹ׃ה֛וֹי אֹמֵ֥ר לְאָ֖ב מַה־תּוֹלִ֑יד וּלְאִשָּׁ֖ה מַה־תְּחִילִֽין׃כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהוָ֛ה קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל וְיֹצְר֑וֹ הָאֹתִיּ֣וֹת שְׁאָל֔וּנִי עַל־בָּנַ֛י וְעַל־פֹּ֥עַל יָדַ֖י תְּצַוֻּֽנִי׃אָֽנֹכִי֙ עָשִׂ֣יתִי אֶ֔רֶץ וְאָדָ֖ם עָלֶ֣יהָ בָרָ֑אתִי אֲנִ֗י יָדַי֙ נָט֣וּ שָׁמַ֔יִם וְכָל־צְבָאָ֖ם צִוֵּֽיתִי׃אָנֹכִי֙ הַעִירֹתִ֣הֽוּ בְצֶ֔דֶק וְכָל־דְּרָכָ֖יו אֲיַשֵּׁ֑ר הֽוּא־יִבְנֶ֤ה עִירִי֙ וְגָלוּתִ֣י יְשַׁלֵּ֔חַ לֹ֤א בִמְחִיר֙ וְלֹ֣א בְשֹׁ֔חַד אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה יְגִ֨יעַ מִצְרַ֥יִם וּֽסְחַר־כּוּשׁ֮ וּסְבָאִים֮ אַנְשֵׁ֣י מִדָּה֒ עָלַ֤יִךְ יַעֲבֹ֙רוּ֙ וְלָ֣ךְ יִֽהְי֔וּ אַחֲרַ֣יִךְ יֵלֵ֔כוּ בַּזִּקִּ֖ים יַעֲבֹ֑רוּ וְאֵלַ֤יִךְ יִֽשְׁתַּחֲוּוּ֙ אֵלַ֣יִךְ יִתְפַּלָּ֔לוּ אַ֣ךְ בָּ֥ךְ אֵ֛ל וְאֵ֥ין ע֖וֹד אֶ֥פֶס אֱלֹהִֽים׃אָכֵ֕ן אַתָּ֖ה אֵ֣ל מִסְתַּתֵּ֑ר אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מוֹשִֽׁיעַ׃בּ֥וֹשׁוּ וְגַֽם־נִכְלְמ֖וּ כֻּלָּ֑ם יַחְדָּו֙ הָלְכ֣וּ בַכְּלִמָּ֔ה חָרָשֵׁ֖י צִירִֽים׃יִשְׂרָאֵל֙ נוֹשַׁ֣ע בַּיהוָ֔ה תְּשׁוּעַ֖ת עוֹלָמִ֑ים לֹא־תֵבֹ֥שׁוּ וְלֹא־תִכָּלְמ֖וּ עַד־ע֥וֹלְמֵי עַֽד׃כִּ֣י כֹ֣ה אָֽמַר־יְ֠הוָה בּוֹרֵ֨א הַשָּׁמַ֜יִם ה֣וּא הָאֱלֹהִ֗ים יֹצֵ֨ר הָאָ֤רֶץ וְעֹשָׂהּ֙ ה֣וּא כֽוֹנְנָ֔הּ לֹא־תֹ֥הוּ בְרָאָ֖הּ לָשֶׁ֣בֶת יְצָרָ֑הּ אֲנִ֥י יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי בִּמְקוֹם֙ אֶ֣רֶץ חֹ֔שֶׁךְ לֹ֥א אָמַ֛רְתִּי לְזֶ֥רַע יַעֲקֹ֖ב תֹּ֣הוּ בַקְּשׁ֑וּנִי אֲנִ֤י יְהוָה֙ דֹּבֵ֣ר צֶ֔דֶק מַגִּ֖יד מֵישָׁרִֽים׃הִקָּבְצ֥וּ וָבֹ֛אוּ הִֽתְנַגְּשׁ֥וּ יַחְדָּ֖ו פְּלִיטֵ֣י הַגּוֹיִ֑ם לֹ֣א יָדְע֗וּ הַנֹּֽשְׂאִים֙ אֶת־עֵ֣ץ פִּסְלָ֔ם וּמִתְפַּלְלִ֔ים אֶל־אֵ֖ל לֹ֥א יוֹשִֽׁיעַ׃הַגִּ֣ידוּ וְהַגִּ֔ישׁוּ אַ֥ף יִֽוָּעֲצ֖וּ יַחְדָּ֑ו מִ֣י הִשְׁמִיעַ֩ זֹ֨את מִקֶּ֜דֶם מֵאָ֣ז הִגִּידָ֗הּ הֲל֨וֹא אֲנִ֤י יְהוָה֙ וְאֵֽין־ע֤וֹד אֱלֹהִים֙ מִבַּלְעָדַ֔י אֵֽל־צַדִּ֣יק וּמוֹשִׁ֔יעַ אַ֖יִן זוּלָתִֽי׃פְּנוּ־אֵלַ֥י וְהִוָּשְׁע֖וּ כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ כִּ֥י אֲנִי־אֵ֖ל וְאֵ֥ין עֽוֹד׃בִּ֣י נִשְׁבַּ֔עְתִּי יָצָ֨א מִפִּ֧י צְדָקָ֛ה דָּבָ֖ר וְלֹ֣א יָשׁ֑וּב כִּי־לִי֙ תִּכְרַ֣ע כָּל־בֶּ֔רֶךְ תִּשָּׁבַ֖ע כָּל־לָשֽׁוֹן׃אַ֧ךְ בַּיהוָ֛ה לִ֥י אָמַ֖ר צְדָק֣וֹת וָעֹ֑ז עָדָיו֙ יָב֣וֹא וְיֵבֹ֔שׁוּ כֹּ֖ל הַנֶּחֱרִ֥ים בּֽוֹ׃בַּיהוָ֛ה יִצְדְּק֥וּ וְיִֽתְהַלְל֖וּ כָּל־זֶ֥רַע יִשְׂרָאֵֽל׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
כה אמר יי. יש אומרים כי משיחו הוא הנביא, ויש אומר כי הוא כורש, ושניהם נכונים, כי הנביא אמר, יען משח אותי (מ"א א'), גם מצאנו ומשחת את חזאל (מלכים א' י"ט ט"ו):לרד. שם הפועל מגזרת הרודד עמי תחתי (תהלים קמ"ד ב') וכמוהו ליום קומי לעד [צפניה ג' ח']:אני. הטעם עזר השם, או רמז לשם פרס, ככתוב בספר דניאל (דניאל י' כ'):והדורי'. הפך אישר ויש אומר מגזרת הדר, והטעם הרים, והוא שם התאר או פעול:דלתות נחושה. הם בשערי המדינות:ונתתי. אוצרות חשך שיבוזו המדינות:למען תדע. כי בתחילה לא היה ירא השם:למען. כל זאת הגדולה לא אעשה בשבילך, רק בעבור ישראל שתשלח הגולה גם תבנה ירושלם:אכנך. כמו אקרא בשמך לי אתה (ישעיהו מ"ג א'):ולא ידעתני. כי עוד לא ידבר לנברא:אני יי. לבדי, שאדע העתידות, והעד דבר כורש:אאזרך. ואף על פי שלא עבדתני:למען וגו'. ועוד אזרתיך להיות שמי נודע בכל העולם, כי אני לבדי ואין עוד:יוצר וגו'. הזכיר דבר והפכו:ובורא חשך. מגזרת בריאה כטעם גזירה, כי החשך איננו כלום רק העדר האור:ובורא רע. כמוהו, והנה רע מלחמה הפך שלום או חולי בגוף בן אדם שהוא נלחם עם התולדת, והזכיר זה בפרשה הזאת שהוא יחזק כורש הפך מלך בבל:הרעיפו. לשון ציווי למלאכים שירעיפו הצדק ויפרו ישע ואמת:אני יי בראתיו. הוי"ו סימן כורש, והטעם שיעשה צדק בעולם:הוי. לשון קריאה, והטעם על אשר לא יאמינו בדברי השם שאמר אלה העתידות:רב. יעשה עם יוצרו מריב', וזה היוצר כמו ככלי יוצר תנפצם (תהלים ב' ט'):חרש. שהוא נחשב כחרש מחרשי אדמה:היאמר חמר ליוצרו מה תעשה. זה לא יתכן, רק היוצר יעשה חפצו:או יאמר פעלך אין ידים או יאמר ליוצר, זה שעשית לא עשוהו ידיך, והנכון שהטעם כפול, והטעם פעלך בלא ידים נעש', כי אין לך ממשלה בו לעשות רצונך:הוי. או יאמר הבן לאביו קודם שיולד, מה תוליד, ולאש' שהיא אמו מה תחילין כמו כי חלה גם ילדה ציון (ישעיהו ס"ו ח'):כה. אני הוא יוצר ישראל:שאלוני. לשון ציווי, כמו שמעוני ופגעו לי (בראשית כ"ג ח') בעבור אות הגרון:תצוני. בתמיה, הלא כאשר יודע היוצר מה יעשה, הלא ישראל הם בני, והנה תצוני עם אומות העולם ידבר:אנכי. ואיך תצוני על בני, וכל העולם שלי הוא, כי אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני הוא שידי נטו שמים, וכל צבאם צויתי ונבראו, הטעם משל לדבור, וכן כתיב כי הוא צוה ונבראו (תהלים קמ"ח ה'):אנכי. וי"ו העירותיהו על כורש:וכל דרכיו איישר. ולמה זה, כי הוא יבנה עירי:כה. יגיע מצרים, גם זה לאות שכורש יבוז מצרים ויהיו נשבים, וידוע כי דרכם על ארץ ישראל, כי היא אמצעית בין עילם ובין מצרים:אנשי מדה. הטעם הגדולה, כי כל איש מדה יש לו, וכמוהו וחזקת והיית לאיש (מלכים א' ב' ב'):ויודו ויאמרו אך בך אל. וזה היה אחרי שוב הגולה:אבן. אז יודו לשם ויאמרו, אמת כי אתה אל מסתתר מהגוי שאין לך חפץ בו, ואתה אלהי ישראל מושיעם, ומפרשים אמרו כי מסתתר כמו נסתר, ונראית בעבור ישראל שהושעתם, וזה איננו נכון בדקדוק, כי מסתתר מבנין התפעל:בושו. הלכו בכלימה, החרשים שפסלו הפסילים, והם הלכו בכבוד אל המשלחים בשבילם כי צירים שלוחים וכן ציר בגוים שולח [עובדיה א' א'] והטעם שילכו אל מקומם:ישראל נושע ביי. על כן לא יבושו, כאשר יבושו החרשים, שעשו תהו שלא הושיע בעת צרה:עד [עולמי עד]. שלא יוכל אדם לספר:כי. הוא כוננה, באדם ובבהמה:לא תהו בראה. לשוא:לא וגו'. והנה לא בראתי הארץ לתוהו, ואיך אומר לזרע ישראל תהו בקשוני, ורבים פירשוהו לא בסתר דברתי על מעמד הר סיני, והנכון בעיני שהוא רמז על אלה העתידות שגילה סודם לנביאו, ונביאו לישראל ולגוים, על כן אמר מגיד מישרים:הקבצו ובאו. לשון צווי:פליטי הגוים. הם הבבליים והטעם כן קראתי מקדם, ולא ידעו זה הנושאים:הגידו. האמת:והגישו. חכמיכם:אף יועצו. מבנין נפעל:פנו [אלי והושעו]. טעם והושעו ותהיו נושעים, והנה הרשות בידכם:בי. טעם בי שהוא קיים, וכל מקום ששם שבוע', היא גזירה שנגזר' ולא תבטל:יצא מפי [צדקה]. דבר צדקה, כמו צדקה ממני (בראשית ל"ח כ"ו), והטעם דבר אמת:כי לי וגו'. והטעם שאלה העתידות אעשם, עד שתכרע לי כל ברך, תשבע כל לשון להיות לי, כי לי ימשוך אחר עמו כמשפט, וכמוהו ובשמו תשבע (דברים ו' י"ג):אך וגו'. אלה דברי הנביא, כאומר לא ידעתי אלה עתידות בדרך חכמה, אך ביי לבדי שאמר לי אלה הצדקות והעוז, והנכון אך ביי לבדו צדקות ועוז, ונכנסה מלת לי אמר, והטעם בשם שדבר עמי:עדיו. [כמו] ולא שבתם עדי (עמוס ד' ו'):ביי יצדקו. שיהיו מאמינים בשם:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך