פסוק א:כה אמר יי. יש אומרים כי משיחו הוא הנביא, ויש אומר כי הוא כורש, ושניהם נכונים, כי הנביא אמר, יען משח אותי (מ"א א'), גם מצאנו ומשחת את חזאל (מלכים א' י"ט ט"ו):
פסוק א:לרד. שם הפועל מגזרת הרודד עמי תחתי (תהלים קמ"ד ב') וכמוהו ליום קומי לעד [צפניה ג' ח']:
פסוק ב:אני. הטעם עזר השם, או רמז לשר פרס, ככתוב בספר דניאל (דניאל י' כ'):
פסוק ב:והדורי'. הפך אישר ויש אומר מגזרת הדר, והטעם הרים, והוא שם התאר או פעול:
פסוק ב:דלתות נחושה. הם בשערי המדינות:
פסוק ג:ונתתי. אוצרות חשך שיבוזו המדינות:
פסוק ג:למען תדע. כי בתחילה לא היה ירא השם:
פסוק ד:למען. כל זאת הגדולה לא אעשה בשבילך, רק בעבור ישראל שתשלח הגולה גם תבנה ירושלם:
פסוק ד:אכנך. כמו אקרא בשמך לי אתה (ישעיהו מ"ג א'):
פסוק ד:ולא ידעתני. כי עוד לא ידבר לנברא:
פסוק ה:אני יי. לבדי, שאדע העתידות, והעד דבר כורש:
פסוק ה:אאזרך. ואף על פי שלא עבדתני:
פסוק ו:למען וגו'. ועוד אזרתיך להיות שמי נודע בכל העולם, כי אני לבדי ואין עוד:
פסוק ז:יוצר וגו'. הזכיר דבר והפכו:
פסוק ז:ובורא חשך. מגזרת בריאה כטעם גזירה, כי החשך איננו כלום רק העדר האור:
פסוק ז:ובורא רע. כמוהו, והנה רע מלחמה הפך שלום או חולי בגוף בן אדם שהוא נלחם עם התולדת, והזכיר זה בפרשה הזאת שהוא יחזק כורש הפך מלך בבל:
פסוק ח:הרעיפו. לשון ציווי למלאכים שירעיפו הצדק ויפרו ישע ואמת:
פסוק ח:אני יי בראתיו. הוי"ו סימן כורש, והטעם שיעשה צדק בעולם:
פסוק ט:הוי. לשון קריאה, והטעם על אשר לא יאמינו בדברי השם שאמר אלה העתידות:
פסוק ט:רב. יעשה עם יוצרו מריב', וזה היוצר כמו ככלי יוצר תנפצם (תהלים ב' ט'):
פסוק ט:חרש. שהוא נחשב כחרש מחרשי אדמה:
פסוק ט:היאמר חמר ליוצרו מה תעשה. זה לא יתכן, רק היוצר יעשה חפצו:
פסוק ט:או יאמר פעלך אין ידים או יאמר ליוצר, זה שעשית לא עשוהו ידיך, והנכון שהטעם כפול, והטעם פעלך בלא ידים נעש', כי אין לך ממשלה בו לעשות רצונך:
פסוק י:הוי. או יאמר הבן לאביו קודם שיולד, מה תוליד, ולאש' שהיא אמו מה תחילין כמו כי חלה גם ילדה ציון (ישעיהו ס"ו ח'):
פסוק יא:כה. אני הוא יוצר ישראל:
פסוק יא:שאלוני. לשון ציווי, כמו שמעוני ופגעו לי (בראשית כ"ג ח') בעבור אות הגרון:
פסוק יא:תצוני. בתמיה, הלא כאשר יודע היוצר מה יעשה, הלא ישראל הם בני, והנה תצוני עם אומות העולם ידבר:
פסוק יב:אנכי. ואיך תצוני על בני, וכל העולם שלי הוא, כי אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני הוא שידי נטו שמים, וכל צבאם צויתי ונבראו, הטעם משל לדבור, וכן כתיב כי הוא צוה ונבראו (תהלים קמ"ח ה'):
פסוק יג:אנכי. וי"ו העירותיהו על כורש:
פסוק יג:וכל דרכיו איישר. ולמה זה, כי הוא יבנה עירי:
פסוק יד:כה. יגיע מצרים, גם זה לאות שכורש יבוז מצרים ויהיו נשבים, וידוע כי דרכם על ארץ ישראל, כי היא אמצעית בין עילם ובין מצרים:
פסוק יד:אנשי מדה. הטעם הגדולה, כי כל איש מדה יש לו, וכמוהו וחזקת והיית לאיש (מלכים א' ב' ב'):
פסוק יד:ויודו ויאמרו אך בך אל. וזה היה אחרי שוב הגולה:
פסוק טו:אכן. אז יודו לשם ויאמרו, אמת כי אתה אל מסתתר מהגוי שאין לך חפץ בו, ואתה אלהי ישראל מושיעם, ומפרשים אמרו כי מסתתר כמו נסתר, ונראית בעבור ישראל שהושעתם, וזה איננו נכון בדקדוק, כי מסתתר מבנין התפעל:
פסוק טז:בושו. הלכו בכלימה, החרשים שפסלו הפסילים, והם הלכו בכבוד אל המשלחים בשבילם כי צירים שלוחים וכן ציר בגוים שולח [עובדיה א' א'] והטעם שילכו אל מקומם:
פסוק יז:ישראל נושע ביי. על כן לא יבושו, כאשר יבושו החרשים, שעשו תהו שלא הושיע בעת צרה:
פסוק יז:עד [עולמי עד]. שלא יוכל אדם לספר:
פסוק יח:כי. הוא כוננה, באדם ובבהמה:
פסוק יח:לא תהו בראה. לשוא:
פסוק יט:לא וגו'. והנה לא בראתי הארץ לתוהו, ואיך אומר לזרע ישראל תהו בקשוני, ורבים פירשוהו לא בסתר דברתי על מעמד הר סיני, והנכון בעיני שהוא רמז על אלה העתידות שגילה סודם לנביאו, ונביאו לישראל ולגוים, על כן אמר מגיד מישרים:
פסוק כ:הקבצו ובאו. לשון צווי:
פסוק כ:פליטי הגוים. הם הבבליים והטעם כן קראתי מקדם, ולא ידעו זה הנושאים:
פסוק כא:אף יועצו. מבנין נפעל:
פסוק כב:פנו [אלי והושעו]. טעם והושעו ותהיו נושעים, והנה הרשות בידכם:
פסוק כג:בי. טעם בי שהוא קיים, וכל מקום ששם שבוע', היא גזירה שנגזר' ולא תבטל:
פסוק כג:יצא מפי [צדקה]. דבר צדקה, כמו צדקה ממני (בראשית ל"ח כ"ו), והטעם דבר אמת:
פסוק כג:כי לי וגו'. והטעם שאלה העתידות אעשם, עד שתכרע לי כל ברך, תשבע כל לשון להיות לי, כי לי ימשוך אחר עמו כמשפט, וכמוהו ובשמו תשבע (דברים ו' י"ג):
פסוק כד:אך וגו'. אלה דברי הנביא, כאומר לא ידעתי אלה עתידות בדרך חכמה, אך ביי לבדי שאמר לי אלה הצדקות והעוז, והנכון אך ביי לבדו צדקות ועוז, ונכנסה מלת לי אמר, והטעם בשם שדבר עמי:
פסוק כד:עדיו. [כמו] ולא שבתם עדי (עמוס ד' ו'):
פסוק כה:ביי יצדקו. שיהיו מאמינים בשם: