פסוק א:כה אמר ה' למשיחו לכורש וכולי עד כה אמר ה' קדוש ישראל. נשתבשו חכמי הנוצרים בחשבם שמלת משיח לא תאמר כי אם על מושיע הגופות והנשמות וחשבו מפני זה שלא יפול כי אם בבורא יתברך עד שבאו לפרש כה אמר ה' למשיחו לכרש שהם שתי נבואות באו כאן מעורבות, האחד מבן האלוה שהוא משיחו, והשני' מכורש, וברחו תכלית הבריחה מלקרוא את כרש משיח והוא לסכלותם בענין המשיחה ושמושם בלשוננו הקדוש, לפי שכל מלך יקרא משיח כי מפני שהמלוכה תעשה ע"י משיחה הושאל שם משיח לכל מלך ולא על המלכים מישראל הנמשחים בעצם ואמת בלבד נא' לשון משיחו, כי גם בהמלכים מלכי אומות העולם אויבי ה' שלא נמשחו נאמר ומשחת את חזאל למלך על ארם (מלכים א יט, טו), וגם לא לבד תמצא המשיחה בענין המלכות כי גם בכל מנוי שררה ומעלה שאין בה משיחה נאמר גם כן וכמ"ש ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתך (שם פסוק טז), וישעיה עצמו אמר (ישעיה סא, א) יען משח ה' אותי לבשר ענוים ועל האבות הקדושים נאמר אל תגעו במשיחי (תהלים קה, טו), הנה אם כן שם משיח נאמר על כל אדם ממונה לעשות אי זה דבר מבין שאר האנשים ומפני שהקדוש ברוך הוא מנה את כרש והבדילו להיות כל חפצו בבבל להחריבה ולהשיב גלותו משם לכן קראו רועי, וקראו משיחו רוצה לומר המלך אשר הוא המליך בעולם ומנה אותו על כל הגוים, וזהו אומרו כה אמר ה' למשיחו לכרש וביאר למה קראו משיחו באומרו שלא אמר זה להיותו משוח בשמן, כי אם לפי שהחזיק בימינו והקימו ונתן לו יכולת וחוזק לרד לפניו גוים.
פסוק א:ואפשר לפרש כה אמר ה' למשיחו לכורש שהנביא הוא היה המשיח ושאמר השם לנביאו משיחו זאת הנבואה שיאמר לכורש, ואמר לרד לפניו גוים וחשבו המפרשים שמלת לרד הוא מלשון רדוד ורקוע ושטוח כדמתרגמי' וירקעו את פחי הזהב (שמות לט, ג) ורדידו, ולי נראה שהוא מלשון ירידה כמו והיום רד מאד (שופטים יט, יא), יאמר שהחזקתי בימינו להיות כל הגוים יורדים לפניו, וזהו ומתני מלכים אפתח רוצה לומר שחוזק המלכים הנמשל במתנים הנדבקים לאזור יפתח אותם כאלו אין בהם כח, והתבונן שהנה קושי המלחמות והכבוש הוא בשלשה דברים, הראשונה ברוב האויבים הלוחמים, השניה בחוזק המלכים שילחמו בם, השלישית בחוזק הערים, וכנגד שלשתם אמר לרד לפניו גוים כנגד הראשון, ומתני מלכים אפתח כנגד השני, לפתוח לפני דלתים כנגד השלישית, ואמנם אומרו ושערים לא יסגרו יראה סותר לאומרו לפתוח לפניו דלתים, ועל כן פירש הרד"ק שיפתח הדלתים כאלו השערים ההם לא נסגרו מעולם. ולי נראה שדבר הנביא כפי מנהג המלחמות שבבוא האויב על עיר אחת סוגרת ומסוגרת דלתים ובריח וילחם עליה וישפילנה ישפילה עד ארץ ויחריבה, הנה בשאר הערים ישמעו עמים ירגזון ובבוא האויב עליהם לא יסגרו עוד שערים אבל יצאו אליו ויכנעו תחת ידו, ולכן אמר בכרש לפתוח לפניו דלתים רומז לשאר הערים כאשר ישמעו שמועת בבל לא יסגרו ולא יתחזקו לעמוד נגדו, (ב) ולכן אמר אח"כ אני לפניך אלך והדורים אישר וגומר אשבר וגומר, והוקשה על המפרשים לפרש מלת הדורים ואמרו שענינו ארחות עקלקלות איישירם לפניך, ואין להם ראיה מן הכתוב שיאמר בשום מקום הדור על הדבר המעוות, ויותר נכון לפרש הדורים כפשוטו מלשון זה הדור בלבושו (ישעיה סג, ב), וענין הכתוב שהעמים אשר ישתלמו לכרש ויקבלו אהבתו ומלכותו בשמח' ובשירי' והדר ותפארת שאותם קרא הדורים בערכו הנה השם יתברך יישרם ויצליחם, אמנם הלוחמים עמו יחריבם, וזהו אשבר דלתות נחושה ובריחי ברזל אגדע והחכם אבן כספי פירש והדורים איישר על בני הגולה שישובו לירושלם וכפי דרכו נראה לי לפרש שאמר אני לפניך אלך כלומר שיעיר את רוח כרש ויחזקהו לשני דברים, הראשונה לשלח רצוצים חפשי, והשניה להחריב את בבל ולהכרית זרע נבוכדנצר המרצח, וזהו אשבר דלתו' נחושה ובריחי ברזל אגדע.
פסוק א:ומפני שהיה בבל עושר מופלג זהב ורב מפנינים כי הנה מפני העושר שהיה בה נקראת מדהבא כלומר בעלת הזהב, ובבוא האויבים כל אדם היה אוצר את אשר לו במקום חשך ומסתרים, לכן אמר האל בייעוד כרש (ג) ונתתי לך אוצרות חשך ומטמוני מסתרים, ולפי שהיה כל זה דבר רחוק מהמושכל כי לא היה כח למלך פרס לכבוש גוים לקחת מלכיות אשר כאלה, לכן אמר למען תדע כי אני ה' הקורא בשמך אלהי ישראל רוצה לומר שזה הנצחון אינו לא בחילך ולא בכחך כי אם ברוחי, וכמו שהודה כורש בעצמו באומרו כל ממלכות הארץ נתן לי אלקים (עזרא א, ב), לא כסנחריב שאמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי (ישעיה י, יג), ולא כנבוכדנצר שאמר אעלה על במותי עב אדמה לעליון (שם יד, טו), כי הנה כרש הכיר בדעתו שנצחונו וגבורתו היה דבר נסיי ובכח אלהי והורה זה אליו הוראה מבוארת מאשר ידע שמאתים שנה קודם לידתו נבא ישעיהו כל זה וקראו בשמו כרש, והוא אומרו למען תדע כי אני ה' הקורא בשמך שבזה הודיעו מי הוא הפועל הנצחון ההוא.
פסוק ד:עוד הודיעו תכלית כבודו ונצחונו באומרו למען עבדי יעקב וישראל בחירי כלומר לא למענך אני עושה זה אלא למען יעקב עבדי, מפני שמלך בבל החריב את ירושלם והגלה את עמה והכביד עולו עליהם ואני בחרתיו לנקום נקמתם בחרבן בבל ולהוציאם אח"כ מהגלו', ובעבור זה אני נותן לך את כל הכבוד הזה, ולכן קראתי בשמך אכנך ולא ידעתני כלומר שנים רבות קודם היותך פרסמתי בעולם שמך וכנויך ולא היה זה מפני זכותך כי אתה לא ידעתני, אלא בעבור ישראל כמו שנזכר ובזה תדע כי (ה) אני ה' ואין עוד זולתי אין אלקים, ואני הנותן לך כח ונצחון והוא אומרו אאזרך ולא ידעתני, והנה אם כן זכר המאמר הזה שני פעמים להעיר על שני הדברים הנפלאים, האחד ידיעתו פרטי הדברים העתידים קודם היותם במציאות כמו שנראה מאשר כנה ופרסם שמו קודם היותו שנים רבות ועל זה אמר אכנך ולא ידעתני, והשני מהיכולת האלהי המוחלט שיראה מהנצחון המופלא והגבורה הבלתי משוערת שהערה עליו ממרום ועליו אמר אני ה' ואין עוד זולתי אין אלקים אאזרך ולא ידעתני רצה לומר אני הנותן לך כח לעשות כל זה ואין אלוה אחר שימחה בידי לא אלוה בבל ולא אחר, ולכן במעשה המופלא הזה (ו) ידעו ממזרח שמש וממערבה כלומר ממזרח וממערב כי באותו אורך הוא ישוב העולם, כי אפס בלעדי אני ה' ואין עוד ושאין כח בשרים העליונים להגין על אומותיהם כי אם על פי רצוני, (ז) ושאני יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע ולא אמר כאן אור וחשך על האור המאיר ועל חשך הלילה, אבל הוא דבור המשליי שהשלום והקיום והטובות יכנם באור, והמלחמה והחרבן והרעות יכנם בשם חשך על דרך העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה ט, א), ולכן אמר יוצר אור הנצחון והגאולה ובורא חשך החרבן וההשמד, עושה שלום למשרתיו עושי דברו ובורא רע והם העונשים וכלל הרעות לרשעים, אני ה' עושה כל אלה ואמר זה להגיד שיתן חשך ורע בבבל ואור ושלום לישראל ומזה תדע שלא תלה לשון הבריאה בהעדר שהוא החשך והרע כי אם בצרות שהם מציאות רע לא העדר גמורה.
פסוק ד:והרב רבי דוד קמחי כתב שאמר על האור יוצר אבל על החושך והרע לא אמר כי אם בורא חושך ובור' רע, לפי שבורא הוא מלשון גזרה כמו וברא אותהן בחרבותם (יחזקאל כג, מז) וכאילו אמר שמוליד החשך בהפסיקו האור והרע בהפסיקו הטוב, ואמנם מה שאנו אומרים בתפלת השחר יוצר אור ובורא חשך הנה הוא ברכת המאורות שהבורא יתברך בהנעתו את הגלגל העליון יוצר אור בהיות השמש על הארץ ובורא חשך בהיותו תחת הארץ, והיצירה והבריאה ההיא היא ההנעה היומית המסודרת שממנה ימשך האור והחשך ובבחינתה יאמר יוצר אור ובורא חשך, אבל ענין מאמר הנביא בכאן אין ספק שבא להודיע שחרבן בבל שהיא החשך והרע וגאולת ישראל שהוא האור והשלום הכל הוא מאתו השם יתברך, ולא כמחשבת המשנים האומרים בשני אלוהות אחד פועל הטובות ואחד פועל הרעות. והותרה בזה השאלה השנית.
פסוק ד:ובפר"ק דמגלה (מגילה יב, א) אמרו דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב (ישעיה מה, א) כה אמר ה' למשיחו לכרש אטו כרש משיח הוא, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשיח קובל אני לך על כרש אני אמרתי הוא יבנה עירי וגלותי ישלח והוא אמר מי בכם מכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל. ע"כ הנה לקחו מלת משיחו מפני הכנוי שבה מיוחס לאל יתברך שאין ראוי שיאמר כי אם על משיח אלהי יעקב, ולכך פירשו הכתוב שאמר הקדוש ברוך הוא למשיח שהוא משיח בן דוד העתיד לבוא שהיה תרעומתו של הקדוש ברוך הוא על כרש לפי שהוא אמר עליו הוא יבנה עירי וגלותי ישלח, שהיה לו להשתדל בעצמו בבנין הבית וללכת עם העם להושיבם על אדמתם והוא לא עשה כן, אבל אמר מי בכם מכל עמו ונותן הרשות לפעול אינו הפועל בעצם, והנה יאמר הקדוש ברוך הוא זה למשיח להגיד שהוא לא יעשה כן כי הוא יבנה היכל ה' והוא ישיב את פזוריו. גם כיוונו בזה ז"ל כוונה שנית כי בעבור שלעתיד בעת קץ ביאת משיחנו תהיה מפלה גדולה בעם פרס כמו בשאר האומות, עד שאמר בפר"ק דיומא (יומא י, א) עתידה פרס שתפול ביד רומי וכו' אולי יקשה הדבר בעיני בני אדם אשר למראה עיניו ישפוטו לפי שמלך פרס שלח את הגולה והטיב לישראל כמו שנבא הנביא בכאן, וכמו שהקשה שם במסכת יומא אחד מן החכמים בנויי ביד סתורי, והיתה התשובה גזרת מלך היא, לכן אמרו במליצתם זו כאלו הקדוש ברוך הוא אומר למשיח צדקו שאין לו לרחם על הפרסיים לפי שגם כרש סכל את ידיו והרשיע לעשות, כי הוא יתברך הקימו מעפר לשלח את גלותו ולבנות את ביתו והוא לא עשה כן אבל נתן רשות לעלות ולבנות ואחר כך בטל את המלאכה.
פסוק ד:האמנם ענין כרש התחלתו ומעשהו הנביא לא זכרו, וגם יוסף בן גוריון דבר ממנו מעט מזעיר לא כביר, וראיתי אני להגיד לך פה מה שכתוב מענינו בספרי מלכי פרס כפי מה שהביאו המספרים הלאטיניס בספרי הימים אשר להם, הנה מלך פרס אחד היה שנקרא אשטראגי"ש ולא היה לו כי אם בת אחת יורשת מלכותו והיא חשקה נפשה בשר אחד משרי המלכות ותנשא לו בסתר וישכב עמה ותהר לו, וכאשר שמע המלך את הדבר הזה חרה אפו מאד על השר אשר עשה זה שלא ברשותו ויתנהו במקום אשר אסירי המלך אסורים ויענהו שם עד שמת, ואת בתו שם ג"כ במאסר בענוי גדול על אשר עשתה, ויהי בלדתה ויאמר המלך לא תקום ולא תהיה שבן הרשע הפריץ ובן הזונה אשר כזאת יירש מלכותי ויקח את הנער הנולד ויתנהו ביד אחד ממשרתיו ויצוהו להוליכו אל ארץ גזירה לשלח אותו לעזאזל המדברה, ויעש כן האיש וישא את הנער היולד ליער אחד מלא חיות רעות טורפות ויעזבהו שם לאמר טרוף יטרף וידי אל תהי במיתתו, וימן ה' אלקים כלבה אחת שבאה לשם אז ותמצא את הילד ותחזק בו ותניקהו מחלבה ותוליכהו בפיה ובשיניה ותהי לו לאומנת עד אשר הניקתהו וגדלתהו ויגדל הילד ויהי רובה קשת גבור ציד, ויודע הדבר והוא גם הוא נעשה בן חיל ויאספו אליו אנשים רקים ופוחזים ויהי להם לשר, וכשמוע המלך שהיה זקן את ענינו שלח לקבץ אנשים רבים לשלוח אליו ולהרגו, והוא כורש עם אנשיו בא אל העיר המלוכה וילחם עם המלך זקנו וילח' על העיר ויכבשה ויהרוג את זקנו וימלוך על כל הארץ, ומפני שהיה גדולו ע"י הכלבה הנזכרת נקרא שמו כורש שבלשון פרסי הוא כלב, ותתפרסם גבורתו ומעלתו וכל הארץ נכנעו לפניו, וכל זה מבואר נגלה בכל ספרי דברי הימים אשר ללאטיניס, ולפי שדריוש מלך מדי לא היה לו כי אם בת אחת כשידע גבורת כרש וחוזקו נתרצה לתת לו את בתו לאשה כדי שכרש מלך פרס ימלוך על פרס ומדי אחריו, ואחרי שהתחתנו כרש שגבה לבו בחזקתו דבר אל הזקן חותנו הנה אנחנו מלכים ואנשי חיל ולמה זה נהיה משועבדים ונכנעים לבלשאצר בן בנו של נבוכדנצר זרע מרעים בנים משחיתים, ומי בלשאצר למשול בנו להיותינו אליו לעבדים, כי היה בלשאצר מולך ושליט על כל המלכים כנבוכדנצר זקנו וכאויל מרודך אביו, וכמו שנבא עליו ירמיה (ירמיה כז, ז) ועבדו אותו ואת בנו את בן בנו, ולכן אמר כרש לחותנו נלכה נא ונלחמה בו כי לנו תאות הגדולה והגבורה והמלכות בכפה ולא לו, וביד אלקים הטובה אשר היתה את כרש העירו והניעו אל הדבר הזה באומץ גדול ועריצות רב, ויסת את דריוש שהיה זקן עד שאמר לו בני אתה וכל אשר לי לך הוא כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה ויהי אלקים עמך, ויקבצו שניהם חיל גדול ויבאו להלחם בבלשצר היושב לבטח אתם והוא היה בבבל וכשנתקרבו אל העיר יצאו שרי צבאות בלשאצר עם כל גבוריו ומחנהו נגדם, וגם מפריצי ישרא' נתחברו עם הבבליים בפרסיים ונתרחקו עוד מבבל והבבליים שבו אל העיר בנצחון ושמחה מהנקמה שעשו באויביהם בפעם ההיא, והמלך בלשאצר שמח לבו ויגל כבודו ואז עבד לחם רב לרברבנוהי, כי לשמחת אותו נצחון עשה אותו משתה לכל שריו ועבדיו בלילה ההיא והוציא כלי בית ה' וחמרא שתיו בהון ונראתה בכותל היכל המלך הפס ידא די כתבא מנא מנא תקיל ופרסין, ונקרא דניאל ופתר הענין כמו שסופר בספרו (דניאל ה, כו), וסריס א' שהיה בחצר המלך והיה מכיר את דניאל מימי נבוכדנצר וידע מייעודיו ושלא נפל מכל דבריו ארצה נתן לב לדברי דניאל אשר דבר על בלשאצר, וכאשר ראהו נרדם משכרותו ותמהון לבבו ממה שראה ומדברי דניאל, ויכרות את ראשו ויצא מבבל וילך למחנה כרש ודריוש ויגד להם את כל אשר קרה הלילה ההוא לבלשאצר, וענין המשתה וכלי בית ה' והנס שנעשה עליו ויתן בידיהם את ראש בלשאצר, ויתמהו האנשים מאד על הדבר הזה ויאמרו איש אל אחיו הלא בחטאת חרבן ירושלם וגלות עמו ושממות היכלו חשב ה' להשחית את זרע נבוכדנאצר, וידרו נדר אם יתן השם את בבל בידיהם להשיב את הגולה ולהשיב לבנות ירושלים ולהשיב שם את כליו, ויהי בבקר ויקרבו דריוש וכרש אל בבל וילחמו עליה והבבלים עמדו נגדם בכל יכלתם וילכדו חיל פרס ומדי את בבל ויחריבוה במכת חרב והרג ואבדן אשר לא היתה כמוה, ואז הומלך דריוש בבבל כי רצה לשבת שמה בזקנתו, ושאר המלכיות כלם גם מדי ופרס מלך עליהם כרש, ויצא הוא וילך הלוך וכבוש כל המלכיות ויעש מלחמות חזקות וגברו נפלאות בכל מלכי האדמה, ובמות דריוש נשאר גם בבל ביד כרש, ומפני הנדר שנדרו שניהם להשיב את הגולה ולבנות בית ה' כשחלה דריוש המדי למות ויקרא לכרש חתנו וימליכהו בחייו על בבל ועל כל אשר לו ויצוהו לקיים את הנדר אשר נדרו על ענין בית ה' ועמו, וכמו שכתוב כל זה בספר יוסף בן גוריון, ואז כרש בכל הדרכים האלה אשר העיר השם את לבו נתן רשות לבני הגולה לעלות ולבנות ירושלים, ונתן להם כל כלי בית ה' כמו שכתוב בספר עזרא, הרי לך מבואר מזה הספור כלו שעם היות שני המלכים דריוש המדי וכרש הפרסי נוסדו יחד למלחמה הזאת הנה עיקר הענין היה כרש אם בבחינת ענין מולדתו ואם להיותו המתחיל בדבר הזה והמסית את חותנו, וגם כי הוא היה הלוחם ושר הצבא לא דריוש שהיה זקן, וגם שהכל נשאר בידו וגם שהוא שלח את העם לירושלם, ולהיות בכל הכבוש והמלחמה בכל הבחינות האלה הוא הראש והעיקר לכן הערה עליו השם רוח ממרום רוח עצה וגבורה, ומזאת הבחינה כולה תלה הכתוב בו הדברים ולא בדריוש, ואמר כרש רועי לפי שהכלבים הם שומרי הצאן מהזאבים ושאר החיות הטורפות ומפני זה נקראו הכלבים בהרחבת הלשון רועים כמו שאמר (ישעיה נו, יא) והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רועים וכמו שיתבאר, ומפני זה נאמר כרש רועי רוצה לומר הכלב שירעה צאני. והותרה בזה השאלה השלישית.
פסוק ד:כה אמר ה' קדוש ישראל ויוצרו עד כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש.
פסוק ט:הנה חכמים ז"ל דרשו (מדרש שוח"ט תהלים ז) הוי רב את יוצרו על חבקוק שעשה מריבה ותרעומת עם הקב"ה על שהיה מאריך אפו לנבוכדנצר ומסתיר פניו מבית יעקב בגלות בבל, ולפי שהב"ה הוא האב המרחם את ישראל ולו משפט גאולתו, לכן אמר כנגד חבקוק ותרעומתו (י) הוי אומר לאב מה תוליד ולאשה מה תחילין רוצה לומר הוי אומר לאב יתברך על ענין בניו מה תוליד כלומר לאי זה תועלת הולדת, ולאשה שהיא כנסת ישראל מה תחילין למה תסבלי חיל כיולדה בגלותך, ושעל זה אמר כנגד הנביאים (יא) האותיות שאלוני על בני ועל פעל ידי תצווני ויפורש הכתוב כן לפי דרכם כאומר לנביאים מה שראוי לכם הנביאים הוא שהאותיות והם הדברים העתידים להיות תשאלו ממני אם אני היודע ועד ומגיד מראשית אחרית, אבל על בני ועל פעל ידי אין ראוי לכם שתצווני עליו ולא שתתרעמו ממני כי חפצתי ביקרם וגאולתם יותר מכם, ואני ה' בעתה אחישנה, ויהיה אמרו על בני ועל פעל ידי תצווני בתמיהה כאומר ואיך תצווני עליו (יב) כי אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, ועם כל רוממותי שידי נטו שמים וכל צבאם צויתי רוצה לומר איש איש על עבודתו ועל משאו, אנכי הערותיהו לצדק רוצה לומר לכרש הנזכר, וכל דרכיו אישר בענין שהוא יבנה עירי וגלותי ישלח לא במחיר ולא בשוחד, זהו דרך חכמים ז"ל בפירוש הכתובים האלה ומה שראו שיפורש בהם כפי ענינם.
פסוק ט:וכפי דרך המפרשים שפירשו הוי רב את יוצרו על מלך בבל לא נראה לי לפרשם על בלשצר כמו שעשה הרב רבי דוד קמחי, אבל נראה לי לפרש הכתובים בזה הדרך על נבוכדנצר כי מפני שהתגאה בדעתו לבטל הגזרות השמימיות שהראהו השם יתברך במראת הצלם מענין ארבעה מלכיות, והוא חשב להתמיד המלכות כזרעו עד נצח כמו שפירשתי למעלה, לכן אמר הרעיפו שמים ממעל כלומר ראוי לו לנבוכדנצר שיפול ממועצותיו וילכד בפח גאוניו ושהכוכבים ממסילותם ילחמו בו, לפי שהיה אומר השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי (ישעיה יד, יד), וכן אדמה לעליון (שם טו), ומפני זה יגלו שמים עונו וארץ מתקוממת לו, והוא אומרו הרעיפו שמים ממעל רוצה לומר שישפיעו הצלחה וטוב' על כרש וחרבן ושוממות על זרע נבוכדנצר, ושחקים יזלו צדק כלומר שיעשו משפט וצדק בעולם להרשיע את הרשע ולהחריבו, וכן תפתח הארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד רוצה לומר שהיה כולה כבושה תחת יד נבכדנצר וזרעו תפתח סגירתה, ויפרו שני דברים אם לישראל ישע ואם לזרע נבוכדנצר בחרבנם צדקה שהוא שם נרדף למשפט, ולזה אמר בלשון רבים ויפרו ישע וצדקה אשר הארץ תצמיח יחד עם הרשע, לפי שאני ה' בראתיו רוצה לומר בראתי הדבר הזה להחריב את בבל ולגאול עמי, ואמר בראתיו בלשון יחיד לפי שהדבר כולו אחד ומתדבק קשור זה בזה גאולת ישראל וחרבן בבל.
פסוק ט:ואפשר לפרש שיאמר הכתוב שמלמעלה ומלמטה יבא חבל לו ואז יכיר וידע כי אני ה' בראתיו רוצה לומר שיהיה מלך בבל נברא חלוש כשאר ההמון וממני היתה גבורתו, ולכן כשנתגאה נגד העליונים ועל התחתונים היה משורת הדין שהשמים ממעל והארץ מתחת יהיו לו לאויבים באופן שידע ויכיר הוא וזרעו כי אינו אל אבל נברא, וזהו אני ה' בראתיו, ולכן אמר כנגד נבוכדנצר כפי מחשבותיו וגבהות לבו, הוי רב את יוצרו רוצה לומר שנבוכדנצר חשב לבטל הגזרה השמימיית ומפני זה היה רב ומריב עם יוצרו בהיותו שפל ונבזה וחרש מחרשי אדמה, ולפי שהיתה מחשבתו שבכח ידו עשה ולא ה' פעל כל זאת לכן אמר היאמר חמר ליוצרו מה תפעל רוצה לומר החמר שהוא מקבל ואין לו פעל כלל בעצמו וכל עמידתו וקיומו הוא בצורתו האם ראוי שיאמר ליוצר מה תפעל, כלומר שאינו פועל אותו ושהוא נברא מעצמו, והוא אמרו עוד ופעלך אין ידים לו כלומ' שלא נעשה על ידי אחר אלא שהוא עצמו נעשה באין יוצר, ואין זה אלא כמי שמכחיש פעל האב בהולדה ופעל האשה בלידה, וזהו אמרו הוי אומר לאב מה תוליד ולאשה מה תחילין כי כן היה ענין נבוכדנצר בהכחשתו הסבה הפועלת האמתית יתברך, וכמו שאמר הנביא עליו היתפאר הגרזן על החוצב בו (ישעיה י, טו) וגו'. ואפשר לפרש מה תוליד מה טרחת בי לגדלני מלשון יולדו על ברכי יוסף (בראשית נ, כג), וכן יאמר לאם מה תחילין מה החיל והצער שסבלת בעבורי, ולכן אמר השם כנגד האומות כה אמר ה' קדוש ישראל ויוצרו האותיות שאלוני על בני ועל פעל ידי תצוני כלומר אינני כשאר אלוהות שלכם שלא יגידו מה שעתיד להיות שאין בהם כח להגיד העתידות ולא להציל את אומותם, לי נאה להגיד עתידות וממני ראוי לשאול בענינם, וזהו האותיות שאלוני, גם גאולת בני וישועתם לי נאה לצוותה מפי האבות ומפי הנביאים המתפללים בעדם לפי שיש בי כח בב"ת ויש לי כח ויכולת להושיעם כרצוני, וזהו על בני ועל פעל ידי תצוני, ואיננו כפי זה הפירוש בתמיהה, והביא ראיה מהיכולת המוחלט האלהי באומרו אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי, ובאותו כח ויכולת הנראה בעליונים ובתחתונים (יג) העירותיהו בצדק רוצה לומר לכרש הנזכר למעלה וכל דרכיו אישר לפי שהוא יבנה עירי וגלותי ישלח ולא ישלח אותו במחיר ולא בשחד כי אם לעשות חפצי ורצוני וזה דרך נאה ומתישב בפשט הכתובים האלה.
פסוק ט:ולי נראה לפרשם עוד באופן אחר, והוא כולו על כרש שזכר מפני שהיה בענינו והתחלת חייו זר מעשהו נכריה עבודתו, לכן אמר הנביא אחר שזכר ענין כרש הרעיפו שמים ממעל רוצה לומר שישפיעו כחות והצלחות על כרש, ושחקים יזלו צדק שיעשו משפט וצדקה בארץ בהסרת המלכות מזרע נבוכדנצר ולתתו לכרש, וכן תפתח ארץ כלומר שתפתח דלתיה ויבא כרש לכבשה, ואז יפרו ישע לישראל וצדקה תצמיח יחד לשאר האומות שיסיר עול נבוכדנצר מעליה', לפי שאני ה' בראתיו, והוא חוזר לכרש הנזכר כי האל יתברך בראו להמליכו בארץ, או יחזור בראתיו לצדק ולכן אמר כנגד אשטראגי"ש מלך פרס זקנו שחשב להמיתו ולבטל מה שהיה גזור עליו מן השמים וקצף על אביו של כרש ועל אמו בעבור תולדתו, הוי רב את יוצרו רוצה לומר שלשה שותפין יש באדם אביו ואמו והקדוש ברוך הוא (נדה לא, א), ואתה זקן סכל הטחת דבריך ומעשיך כנגד שלשתם, אם כנגד המוליד האמתי שהוא האל יתברך אמר הוי רב את יוצרו שהוא אשטראגי"ש שהטיח כלפי מעלה על לידת כרש וחשב להרגו ולא ידע כי הוא חרש מחרשי אדמה שבאפס יד נשב' ומת אחר כך בידיו, וזהו היאמר חמר ליצרו מה תעשה ופעלך אין ידים לו רוצה לומר שהיה חמר כנגד האלוה שמה שעשה בלידת כרש היה לריק ולבטלה לפי שהוא יצוה להרגו, ולכן לא יהיה ידים ולא מקום לפעלו, וכנגד מה שעשה לאביו של כרש על אשר הולידו אמר הוי אומר לאב מה תוליד, וכנגד מה שעשה לאמו אמר ולאשה מה תחילין, ואמר על זה הוי כאומר אוי לך סכל כי אילו ידעת מה יהיה משפט הנער ומעשהו ומה שעתיד להיות מכרש לא היית אומר כזה, האותיות שאלוני רוצה לומר שאל ממני מה שעתיד להיות בענין כרש וגם כן מה שעתיד להיות על בני ועל פעל ידי להודיעך כי אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי וזהו בתחילת הבריאה, וכן אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי, והנה זכר בענין הבריאה ראשונה בריאת התחתונים ואחר כך בריאת העליונים לפי שהתחתונים יותר מושגים אצלינו, והיה תכלית המאמר כמו שאני בראתי השמים והארץ בלי דבר אחר מהאפס המוחלט כן היה ענין כרש בהיותו אפס עצור ועזוב כלב מושלך ביער בין זאבי טרף, אנכי העירותיהו בצדק ואע"פ שהוא מטבע הכלבים נתגדל מחלב הכלבה הנה הוא במעשיו לא יהיה ככלב כי אם האדם הישר המצליח חכם במעשיו והוא אומרו וכל דרכיו אישר הוא יבנה עירי וגומר, וזהו גם כן פירוש נאה מהכתובים. ובכל אחד מהדרכים האלה הותרה השאלה הרביעית.
פסוק יד:כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש וכו' עד כי כה אמר ה' בורא השמים. כבר פירשו מפרשי הנוצרים כתובים האלה על כרש שאחרי שלכד בבל משל במצרים ושאר המלכיות. ושעליו אמר יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים שהם אנשי מדה כלומר גדולים בקומתם עליך כרש יעבורו ולך יהיו רוצה לומר לעבדים נכנעים, אחריך ילכו בזיקים יעבורו והם הנכבשים במלחמה ואליך ישתחוו שהשתחוו לפני כרש מרוב גדולתו, וכן כתב הרב רבי אברהם בן עזרא זה לאות שכרש יבוז מצרים, האמנם יקשה על זה אומרו אליך יתפללו אך בך אל ואין עוד אפס אלקים שזה אי אפשר שיפורש על כרש, ולכן אם באנו לסדר הפרשיות כפי קדימותם ולהיות הפרשה הזאת אחר ענין כרש לפרשה על הזמן הבא אחריו נראה לי לפרש אותה על זמן בית שני, כי לפי שזכר למעלה הוא יבנה עירי וגלותי ישלח הודיע הנביא מעלתם של ישראל שתהיה בבית שני, והוא אומרו יגיע מצרים וסחר כוש כי בזמן בית שני התגברו בני יהודה והיו מביאים אליהם יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים ובאו אומות להלחם בהם בימי היונים ומשלו בהם בני יהודה, ועל זה אמר אנשי מדה עליך יעבורו ולך יהיו אחריך ילכו בזיקים יעברו ואליך ישתחוו שהוא כולו בזמן הצלחת החשמונאים, ולפי שממלכי האדמה וגם מקיסרי רומי רבים מהם היו שולחים דורונות ומנחות לבית ה' ומודים את אלהותו כמו שנזכר בדברי יוסף בן גוריון, לכן אמר אליך יתפללו אך בך אל ואין עוד אפס אלקים, (טו) ויאמרו אכן אתה אל מסתתר בעצמותך ומהותך אבל בפעולותיך אתה אלהי ישראל מושיע, עד שאותם האומות בושו ונכלמו מאמונותיהם ופסיליהם ויודו שישראל נושע בה' תשועת עולמים בעולם הזה ובהבא.
פסוק יד:ועוד היה איש נבון מבני עמינו שהמיר דתו ועברו עליו המים הזדונים ונעשה נוצרי ואחרי המרתו שאלוהו אוהביו ורעיו שהיו לו מקדם מה נראה לך מענין הדתות האלה אשר מששת את כל כליהם, והוא השיבם באמת עולם הפוך ראיתי כי בהיותי יהודי לא ראיתי את אלקים כי לא יראהו האדם וחי אבל הוא רואה אותי תמיד שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו (ירמיה כג, כד) ואחר שנתנצרתי היה הדבר בהפך שאני רואה האלוה בכל יום פעמים רבות והוא בלתי רואה אותי כי עינים לו ולא יראה ואחשוב שעל זה הדרך אמר הנביא כאן אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע (טז) בושו וגם נכלמו וגומר רוצה לומר אכן אתה אל מסתתר כי לא יראך אדם ופעולותיך נראות ומגולות כי אתה אלהי ישראל מושיע, ואין כן שאר האומות שרואים אלהיהם ולא יושיעום בעת צרה וזהו בושו וגם נכלמו כולם יחדו הלכו בכלימה חרשי צירים לפי שהם פועלים העצבים אלהיהם ויבושו ויכלמו לפי שלא יושיעום (יז) מה שאין כן ישראל כי הוא נושע בה' תשועת עולמים, זהו פירוש הכתובים האלה על פי פשוטם.
פסוק יד:אבל בסדר עולם דרשו יגיעו מצרים וסחר כוש על סנחריב שבשובו ממלחמת תרהקה מלך כוש בא עם כל שלל מצרים אשר שלל מהם ועם שלל כוש והביא הכל עמו על ירושלם והיתה שם מפלתו, וזכה חזקיהו ועמו לכל השלל ההוא, ועל אותם השבויים שהביא ממצרים ומכוש אמר הנביא כאן ואליך ישתחוו וכן ואליך יתפללו כי יחשבו שבהצלחתך תרחם עליהם, וכן היה שלאחר מפלתו של סנחריב עמד חזקיהו ופטרם ונתגיירו, ובראותם הצלחתך יאמר אך בך אל ואין עוד אפס אלהים אכן אתה אל מסתתר לפעמים לענוש וליסר העם על חטאתם אך בסוף אתה אלהים ישראל מושיע. זהו דרכם ז"ל שמה. אך נתחייבה אליהם השאלה שזכרתי שהיא למה שזכר הנביא ענין סנחריב אחר ענין כרש שהיה סנחריב קודם אליו מאתים שנה, ולא אמרו המפרשים דבר בטעמו אך עשו הנבואה הזאת נבדלת מנבואת כרש ושאין הקשר ביניהם כלל, וזה בלתי נכון אצלי לפי שרואה אני שאחר זה יחזור הנביא לענין כורש וחרבן בבל שהוא הקודם ולמה יכניס בתוך נבואות כרש וחרבן בבל ענין סנחריב, ולכן נראה לי על פי דרכם של רבותינו ז"ל שהפרשיות מקושרות ושבעבור שזכר למעלה גדולת כרש ושיחריב את בבל, ומזה תמשך לישראל תשועה וגאולה שיצא מהגלות וכרש יורה באלהותו יתברך, חשש הנביא פן יאמר אומר ואיך תהיה גאולת ישראל והצלחתם נמשכת ממלכי אומות העולם ומלחמותיהם, לזה הביא ראיה מענין סנחריב שהלך להלחם במצרים ועם תרהקה מלך כוש ושלל שללם והביאם לירשלם וזכו בו חזקיהו ועמו, והיה זה שבח והודאה לשם יתברך שהגוים ההם בראותם מפלת סנחריב הודו למעלתו, כן יהיה ענין כרש שילחם בבבל ויחריבה וממלחמתו ונצחונו תמשך הטובה והגאולה לישראל כי יראו במפלת אויביהם, ובאמצעות זה יצאו מהגלו' וכרש וגם רבים מעמי הארץ יודו באלהות הש"י, וזהו אומרו אחרי זכרון ענין כרש כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים שהיו אנשי מדה ר"ל אנשים גדולים בעלי קומה, עליך וכנוי עליך ולך יהיו הוא כנגד כנסת ישראל שזכר למעלה כה אמר ה' קדוש ישראל כאלו אמר ולמה תתמה ישראל מאשר תנוח ביום צרה באמצעות נצחון כרש, הלא עתיד אתה קודם ימים אחדים להיות יגיע מצרים שהוא חמודותיו ושללו וסחר כוש שהם הדברים הנחמדים הבאים בסחורה מכוש וסבאים שהם אנשי מדה, שהדברים האלה כולם עליך יעבורו ר"ל עם היות שלא תעשה המלחמה ההיא למצרים ולכוש הנה פריה וטובה עליך יעברו ולך יהיה להנאתך ולטובתך עד שהשבויים שיביא סנחריב משם אחריך ילכו בזיקים יעבורו ואליך ישתחוו ויתפללו ויאמרו אך בך אל ואין עוד אפס אלקים בראותם הצלחתך כן יהיה ענינך, באמ' נמשך באמצעות כרש לפי שעם היות בגלות בבל האל יתברך אל מסתתר רוצה לומר מסתיר פניו מבית יעקב הנה הוא יסבב סבות להיות אלהי ישראל מושיע, ויראו האומות ממזרח שמש וממערבה ויכירו כי מה' היתה זאת ויבושו ויכלמו חרשי צירים רוצה לומר פועלי הפסילי' וקראם צירים לפי שהם צירים וחבלים לעובדיהם, כי מפני זה גם כן נקראו עצבים בראותם שלא יועילו לעובדיהם ושאין ישראל כן כי הוא נושע בה' תשועת עולמים, וירמוז בזה גם כן לגאולה העתידה שהיא תהיה תשועה מתמדת שאז לא תבואו עוד לגלות ולא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד. הנה התבארו הכתובים כפי כל אחד מהדרכים האלה והותרה השאלה החמישית.
פסוק יח:כי כה אמר ה' בורא השמים וכו' עד למי תדמיוני ותשוו. לא נחה דעתי בדרך המפר' בכתובים האלה לא בכללות הפרשה ולא בחלקיה, ואני אגיד לך דעתי בזה, והכלל כמו שכבר הודעתיך שכוונת הנביא ישעיהו פה בעצם וראשונה היה ליעד על הגאולה העתידה הכוללת, ומה שהביא מענין כרש הוא לעשות ממנו ראיה כמו שיעשה מהפרט אל הכולל, ולכן אמר כאן כי כה אמר ה' כנותן טעם למה שזכר למעלה לא לדבר בענין האלילים שלא יועילו ולא יצילו כמו שפירש הרד"ק, כי זה זכרו הנביא פעמים רבות, אבל הוא להגיד שאל יתמהו מענין סנחריב ונבוכדנצר ומפלתם וענין כרש והצלחתו כי כל גבורות סנחריב ונבוכדנצר היו בחטאת ישראל להיותם עובדי אלילים לא שיחפוץ השם בחרבנם, ולכן לא בהם בלבד תהיה המפלה בעולם כי גם באחרית הימים תהיה מפלה יותר גדולה בכל האומו' ויגאלו ישראל גאולה שלימה, והקדים לומר שהכוונה האלהית היתה להשלים המין האנושי, והביא ע"ז שתי ראיות האחת מענין הבריאה הראשונה הכוללת, והשנית ממתן תורה, וזהו אומרו כי כה אמר ה' בורא השמים הוא האלקים רוצה לומר הוא האלקים הנזכר בספור מעשה בראשית כולו, או יהיה הוא האלקים המנהיג והמניע הגלגל העליון תמיד, יוצר הארץ ועושה הוא כוננה רוצה לומר שיצר יסוד הארץ קיים עומד ועשה אותה מגול' מהמים כי זהו עשייתה ותיקונה ומלבד זה הוא כוננה בשעשה שטחיותה ישר כי אין כללות הארץ גשם כדורי עגול כגשם החמישי שאלו היה כן לא היה נמצא מקום ישר בשטח נכון לשבת בו איש, אבל יש מהארץ חלקים שוים בשטחיותם מהם הרים וגבעות כפי מה שצריך ליישוב בני אדם, ועל זה אמר יוצר הארץ ועושה, ואמר הנביא שכל זה ממה שיורה שלא תוהו בראה רוצה לומר להיותה ריקה מבני אדם כי לשבת יצרה כי היתה הכוונה האלקית בבריאת התחתונים שבני אדם יפרו וירבו בארץ וישבו עליה, וכדי שישתלמו בתכליתם אשר בעבורו נבראו וידעו שאני ה' ואין עוד, וזהו היא הטענה הא'.
פסוק יח:עוד עשה טענה ב' מענין מתן תורה ועל זה אמר (יט) לא בסתר דברתי במקום ארץ חשך כלומר כשנתתי את התורה לא נתתי אותה כ"א בפרסום גדול ובפומבי במדבר בקולות וברקים שנודע הדבר בכל העולם, ואותו דבור ותורה שנתתי שמה לא היה מדברים ריקים, כי לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני כלומר לא אמרתי להם דברי תהו לשיבקשוני בהם אבל בהפך כי אני ה' דובר צדק ומגיד מישרים להם כי תורתי וכל מצותי צדק ומשפט ומישרים, והיה תכלית זה המאמר שאחרי שהקב"ה בראם כדי שישיגו שלמותם ודבר עמהם מן השמים להדריכם באמתתו למה זה יהיו כל עמי הארץ בארצותם לגויהם תועים מן הדרך לא ידעו את ה' ולא יגיעו לתכלית אשר בעבורו נבראו, ושבעבור זה גזרה חכמתו העליונה לעשות מפלה והשמד גדול בכל הגוים והוא לעתיד לבוא בזמן הגאולה, ושהנשארים בהם יכירו וידעו אלהותו ועל זה אמר (כ) הקבצו ובאו התנגשו יחדו פליטי הגוים רוצה לומר תהיו נגשים כולכם אלי אתם שעד עתה לא ידעו והם עד עתה נושאים את עץ פסלם ומתפללים אל אל לא יושיע (כא) הגידו והגישו אף יועצו יחדו מי השמיע זאת הנבואה מקדם, רוצה לומר הגידו בפיכם והגישו זה את זה לפני חכמיכם אף הועצו יחדו לאמר מי השמיע זאת הנבואה מקדם, ומאז הגידה כלומר קודם היותה אלפים מהשנים ותודו ותכירו שלא הגידה כי אם אני וזהו הלא אני ה' ואין עוד אלקים מבלעדי, ואז תדעו כי אל צדיק ומושיע אני ואין זולתי כלומר צדיק בחורבן האומות ומושיע לישראל, (כב) ולכן פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ שהם פליטי הגוים אשר זכר רוצה לומר שיעזבו פסילי אלהיהם ואחרי ה' ילכו ויפנו אליו, ובזה יהיו נושעים כל אפסי ארץ כי התשועה האמיתית היא באמונה, וראוי היה להעשות כן כי אני אל ואין עוד, רוצה לומר אין אלוה כי אם אני ותדעו כי עתידים הם לבוא להשתחוות לי ולהיות נושעים באמונתי כי כן גזור מלפני וזהו (כג) בי נשבעתי יצא מפי צדקה ר"ל גזרתי ונשבעתי עליה שלא ישוב ומהו אותו דבר שלא ישוב הוא כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון כלומר שבאחרית הימים כל האומות יכרעו ויפלו לפני ויודו בייחוד אלהותי, וכמאמר הנביא צפניה (ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד.
פסוק כד:ואמנם אומרו אך בה' לי אמר צדקות ועוז היותר נכון בפירושו הוא אם שיהיו דברי הנביא מעצמו רוצה לומר אני נשבעתי בה' כי לי אמר הב"ה שזכר שצדקות ועוז עדיו יבא בגאולה העתידה ותשועת עמו, ויבושו כל הנחרים בו שהם האומות שהרעו לישראל, ועם שיהיו דברי הנביא בשם האל ויהיה אומרו אך בה' נקשר למעלה עם אומרו תשבע כל לשון, רוצה לומר שבזמן ההוא לא יזכר בפי שום אדם שם אלקים אחרים ותשבע כל לשון השבועות אך בה' כלומר בשם ה' בלבד, כי בו יושעו ולא באלוה אחר, וכן לי אמר צדקות ועוז עדיו יבא שהם דברי הנביא שאמר לו הש"י שהצדקות ועוז שהם השבחים והתפלות של כל באי עולם ביום ההוא עדיו יתברך יבא כי לא יתפללו לאל אחר, ואז יבושו כל הנחרים בו, ושני הפרושים האלה להרד"ק ולאביו שניהם כא' טובים ואין להפלא שיבאו הדברים פעם לנכח פעם לנסתר פעם למדבר בעדו, פעם לשון יחיד פעם לשון רבים כי כן דרך הנבואות, ולפי שזכר שכל פליטי הגוים יקראו בשם ה' באר אחר כך במה תהיה גדולות ישראל ומעלתו על שאר האומות באומרו (כה) בה' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל שהם יצדקו בעבודתם ויהיו מהוללים בפי כל האומות.