פסוק א:וַיְהִי בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם.
פסוק ב:וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת רַבְשָׁקֵה. שר חשוב זה נשלח מִלָּכִישׁ, שעליה צר מלך אשור באותו זמן, יְרוּשָׁלְַמָה אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד. וַיַּעֲמֹד רבשקה בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס אל מול העיר. מצב המלחמה מנע את כניסתו אל העיר המסוגרת. על כן התייצב בקרבת מקום ומשם פתח במעין משא-ומתן.
פסוק ג:במסגרת קבלת פני השר האשורי הגדול — וַיֵּצֵא אֵלָיו אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת, השר הגדול, מעין ראש הממשלה, וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר, אף זה תפקיד חשוב בבית המלוכה.
פסוק ד:וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה: אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ. על רקע שתי ההיקרויות הקודמות של שמו, שבהן תואר כמלך, בולט זלזולו של רבשקה בחזקיהו. לכל אורך נאומו בחר לכנותו בשמו הפרטי, בלי להזכיר את תוארו המלכותי. מנגד, את סנחריב הזכיר בכל דבריו רק בתור 'המלך' או 'המלך הגדול', בלא אזכור שמו. כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר: "מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ?! כיצד אתה מעז פנים כנגדי?
פסוק ה:אָמַרְתִּי, חשבתי: אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם דיבורך על עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה. אמנם אתה מדבר, אך ברור לך שבסופו של דבר אין די בכך. עַתָּה, משהדברים באים להכרעה מעשית, עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי?! הרי בוודאי לא עולה על דעתך שתוכל לעמוד בכוחך הקטן כנגד המעצמה האשורית הגדולה.
פסוק ו:הִנֵּה נראה כי בָטַחְתָּ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר אם יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו — וּבָא הקנה הרצוץ בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ. אף קנה שלם איננו חזק דיו להישען עליו, אך הנשען על קנה שבור עלול גם להיפצע. כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו, אין הוא חזק דיו, ולא זו אף זו, אין הוא נאמן, והסומך עליו יינזק".
פסוק ז:וְכִי תֹאמַר אֵלַי: "אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ". איך תוכלו לטעון טענה כזאת — הֲלוֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו. חזקיהו אסר את פולחן הבמות בכל הארץ, אף על פי שהן נועדו להקרבה לה', וַיֹּאמֶר חזקיהו לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם: "רק לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ". כל המעוניין להקריב קרבן — יעשה זאת רק בבית המקדש שבירושלים. מכיוון שחזקיהו צמצם את הפולחן לה' ומיעטו, איך הוא מתיימר עכשיו לבטוח בו. חזקיהו אינו אלא שליט בממלכה קטנה. אין לו לא רכב ולא פרשים.
פסוק ח:וְעַתָּה הִתְעָרֶב, התחרה נָא אֶת, עם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, מלך אַשּׁוּר — וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים, אִם תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם. גם אם מלכי ייתן לך סוסים — לא יהיו לך די אנשים שידעו לרכב עליהם.
פסוק ט:וְאֵיךְ תָּשִׁיב, תדחה אֵת פְּנֵי פַחַת, הפֶּחה, נציב המלך, שהוא אַחַד מעַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְטַנִּים. רבשקה מתכוון לעצמו. אף שהוא שר גדול בממלכה, ביחס למלכו הגדול הוא מעמיד עצמו כאחד מקטני העבדים. וַתִּבְטַח לְךָ עַל מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים, המצויים שם, שהרי בידיך אין כוח כזה?!
פסוק י:וטענה נוספת: וְעַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי ה' עָלִיתִי עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְהַשְׁחִיתָהּ?! האם אתה חושב שאני נלחם נגד ה'?! ה' עצמו אָמַר אֵלַי: "עֲלֵה אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ".
פסוק יא:וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים וְשֶׁבְנָא וְיוֹאָח אֶל רַבְשָׁקֵה: דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית, שלא הייתה השפה המדוברת באשור, אך שימשה כשפת הדיפלומטיה הבינלאומית, כִּי שֹׁמְעִים, מבינים אֲנָחְנוּ. כיוון שהם אנשים משכילים, ורבשקה בא לכאורה לשם משא-ומתן מדיני, הם ביקשו ממנו להשתמש בשפה המקובלת. וְאַל תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ יְהוּדִית, לשון יהודה, בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחוֹמָה, שהרי לא היו מעוניינים שהחיילים יבינו את שיחתם, ותיפול רוחם.
פסוק יב:וַיֹּאמֶר רַבְשָׁקֵה: האם אתה חושב שאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי, מלך אשור, לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?! לא אליך ואל מלכך — יושבי הארמון בבטחה יחסית — אני פונה. דברי מכוונים אל הסובלים מן המצור — הֲלֹא אני פונה דווקא עַל, אל הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל הַחוֹמָה, לֶאֱכֹל אֶת צוֹאָתָם וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵימֵי רַגְלֵיהֶם עִמָּכֶם. הוא מתאר את אחריתם של החיילים הפשוטים בלשון גסה של חיילים, וטוען שהוא מבקש לשכנע את מי שלא יימצא להם לאכול ולשתות במצור מלבד פסולת גופם. באמצעות נאום תעמולה זה מנסה רבשקה להסב ליהודה נזק מורלי גדול ככל האפשר.
פסוק יג:ואכן — וַיַּעֲמֹד רַבְשָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל גָּדוֹל, שיישמע לכול, יְהוּדִית, וַיֹּאמֶר: שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, מֶלֶךְ אַשּׁוּר.
פסוק יד:כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ: אַל יַשִּׁא, יסית, יפתה לָכֶם, אתכם חִזְקִיָּהוּ — כִּי לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם.
פסוק טו:וְאַל יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל ה' לֵאמֹר: "הַצֵּל יַצִּילֵנוּ ה', ולכן לֹא תִנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר".
פסוק טז:אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ. אני מציע לכם אפשרות מציאותית יותר וטובה הרבה יותר — כִּי כֹה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר: עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה, הסכם שלום ופיוס, וּצְאוּ אֵלַי, אל המחנה. ובינתיים המשיכו לחיות את חייכם בשקט — אִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ, וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי בוֹרוֹ.
פסוק יז:עַד בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם — אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים.
פסוק יח:פֶּן יַסִּית אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר: "ה' יַצִּילֵנוּ"; דעו כי טענת הבל היא — הַהִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ אֶת אַרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר?! האם קיים אל שיוכל להציל את עמו מיד מלך אשור?!
פסוק יט:אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד שבצפון סוריה?! אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוָיִם, שחלק מתושביהן הוגלו לאחר זמן לארץ ישראל עצמה?! וְכִי הִצִּילוּ אֶת שֹׁמְרוֹן מִיָּדִי?! גם יושבי שומרון עבדו לאלוהיהם. אילו היה בו כוח, הרי היה מציל את שומרון.
פסוק כ:מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי, כִּי יַצִּיל ה' אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי?! מדוע אתם סומכים על מלככם, המבטיח שאלוקיכם יוכל לעשות זאת?!
פסוק כא:וַיַּחֲרִישׁוּ, שתקו שתיקה מכובדת וְלֹא עָנוּ אֹתוֹ האנשים שיצאו אל רבשקה דָּבָר, אף על פי שיכלו לענות לו, כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר: "לֹא תַעֲנֻהוּ". חזקיהו אסר עליהם להיכנס עמו בשיחה כדי לשמור על הנוהג המלכותי וגם כדי שלא יעמדו בפני הצעות מעשיות יותר שרבשקה עשוי להציע להם.
פסוק כב:וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים, נבוכים ומבוישים. מעבר לכל איומיו, רבשקה פגע הן בכבוד המלך הן בכבוד ה'. בדבריו הפך את אלוקי ישראל לאחד מאלוהי העמים שמסביב. בגלל דברי הגידוף וחילול ה' — קרעו בגדיהם. וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה.
