פסוק ב:בתעלת. פושי"ר בלע"ז:
פסוק ב:בריכה. מקום כינוס מים חפור בקרקע בידי אדם לתת בו דגים ארוך ורחב:
פסוק ב:במסילת. דרך כבושה קמין בלע"ז:
פסוק ב:שדה כובס. ת"י חקל משטח קצריא ששוטחין שם הכובסים את הבגדים:
פסוק ג:המזכיר. כותב הזכרונות בספרי דברי הימים, (ד"א המזכי' איזה דין בא לפניו ראשון שיפסקנו ראשון):
פסוק ה:אמרתי. עד הנה אך דברי שפתים הוא בפיו לאמר לא אעבוד למלך אשור ומשיראה שאעלה עליו לצבא יחזור בו עכשיו הרי עליתי מעתה או יעבדני או צריך הוא לבקש עצה וגבורה למלחמה:
פסוק ה:עתה. שבא העת אמור נא על מי בטחת למרוד בי:
פסוק ו:אשר יסמך איש. על הקנה הרצוץ הנשבר והקרומיות באים בכפו ונוקבין אותה כן פרעה לבוטחי' בו סופן להיות עזרתו לרעתן:
פסוק ז:אשר הסיר חזקיה את במותיו. ביער את כל בתי עכו"ם ומזבחות ובמות והזקיק את כל יהודה להשתחות לפני מזבח אחד:
פסוק ח:התערב נא. בדבר זה אם תוכל לקיימן ל' ערבון שקורין גי"ר בלע"ז:
פסוק ט:ואיך תשיב. אפי' פני פחת אחד שהוא מעבדי אדוני הקטנים שהקטן בראשי גייסות שלו ממונה על אלפים איש:
פסוק ט:אחד עבדי. אחד מעבדי כמו אחד השיחים (בראשית כא) אחד הריקים (שמואל ב ו):
פסוק י:המבלעדי ה'. שלא מרשותו:
פסוק י:ה' אמר אלי. כבר נבאו הנביאי' ישא את חיל דמשק ואת שלל שומרון לפני מלך אשור (לעיל ח) והוא טעה לומר כאשר עשיתי לשומרון כן אעשה לירושלים:
פסוק יא:כי שומעים אנחנו. מכירים אנחנו אותו לשו' שומעים איטנדנ"ט בלע"ז:
פסוק יא:ואל תדבר אלינו יהודית. שכל העם מכירים בל' יהודית והם מתפחדים מדבריך (לפי שאמר להם אמרו נא אל חזקיה (סברו) שלא בא להפחיד העם ורבשקה ישראל מומר היה כסבורים הם אף שמצות רבו על רבשקה אבל לבו נמשך למשפחתו ויכמרו ניחומיו):
פסוק יב:האל אדוניך. תמיהה הוא לכך נקוד חטף פתח וכי אל שניכם לבדכם שלחני אדני הלוא אל כולם שלחני ולכך באתי שכל העם ישמעו ויראו ואל יסיתם חזקיהו למרוד:
פסוק יב:לאכול את צואתם. אף הם ברעב המצור:
פסוק יב:יאכלו את חריהם. רעי היוצא דרך הנקב שלהם, ול' נאה תקנו סופרים לקרותו צאתם כך שנו רבותינו מקראות הכתובים לגנאי קורין אותו לשבח כמו (דברים כח) בעפולים בטחורים (שם) ישגלנה ישכבנה, חוריהם צאתם:
פסוק יב:שיניהם. מימי רגליהם, שיניה' צואה לחה שיני דכרכשת' היא החלחולת שקורין טבחיא בלע"ז עומדת ע"י שלש שינים:
פסוק טז:עשו אתי ברכה. צאו אלי לשלום וברכוני והביאו אלי תשורת שלום:
פסוק טז:ברכה. שלו"ד בלע"ז כמו ויברך יעקב את פרעה (בראשית מז י):
פסוק טז:ואכלו איש גפנו. ואלך מעליכם ושבו בשלום עד שאמצא ארץ טובה כארצכם ואגלה אתכם שם כי כן דרכו להעביר האומות מארץ אל ארץ כמה שנאמר (לעיל י) ואסיר גבולות עמים:
פסוק יז:אל ארץ כארצכם. אמר ר"ש בן יוחאי שוטה היה זה משל למלך וכו' בספרי פ' והיה עקב היה לו לומר אל ארץ יפה מארצכם אלא שלא היה יכול לספר בגנותה:
פסוק יט:וכי הצילי את שומרון מידי. ובני שומרון היו עובדים לאלהי ארם שכיניהם וחמת היא מארם:
פסוק כב:קרועי בגדים. על ששמעו גידופי השם והיא כמו ברכת השם: