פסוק א:עיר עז לנו ישועה ישית. העיר ירושלים שהיה מאז תמיד לנו לעוז ישועה ישית המושיע את חומותיה ואת חילה:
פסוק א:וחל. חומה נמוכה שלפני החומה הגבוה:
פסוק ב:פתחו שערים. שלה ויבא לתוכה גוי צדיק:
פסוק ב:שומר. ששמר וצפה בגלותו ימים רבים לאמונתו של הקב"ה שיקיים הבטחתו שהבטיח ע"פ נביאיו לגאלם:
פסוק ב:שומר. ממתין וכן (בראשית לז) ואביו שמר את הדבר וכן (דברים ו') ושמר ה' אלהיך לך:
פסוק ג:יצר. שהיה סמוך על הקב"ה ונשען עליו בחזקה שלא זז מאמונתו בשביל שום אימה ויסורין:
פסוק ג:תצור. שיהא שלום כי בך היה בטוח לפיכך הגון לך לנצרו:
פסוק ד:כי ביה ה'. כי יש לסמוך עליו שהוא דחילא ה' סלע וצור מחסה עולמים:
פסוק ה:יושבי מרום. צור ושאר ארצות:
פסוק ו:רגלי עני. מלך המשיח שנאמר בו עני ורוכב על החמור (זכריה ט' ט):
פסוק ו:פעמי דלים. ישראל שהיו דלים עד הנה:
פסוק ז:אורח לצדיק מישרים. אורח שתהא מישור לקיבול שכרו של צדיק אתה ה' שאתה אל ישר תפלס מעגל צדיק להוליכו באותו אורח שיקבל שכרו והצדיק הוא יעקב וזרעו וכה פתרונו אורח לצדיק ליטול שכר מישרים שנוהג בהן:
פסוק ז:ישר. אתה הקב"ה מעגל רגלי הצדיק תפלס לו לאותו אורח פילוס זה לשון קונטרפיי"ש בלע"ז כמלך היושב ומחשב ומשקל בלבו איזה יכשר הזה או זה כך הישר בלבו להוליכו בדרך קיבול שכר על כל אשר הנהיג מעשיו לפניך בכשרון:
פסוק ח:אף אורח משפטיך ה' קוינוך. כאשר צפינו לקבול הטובה מאתך אף כך קוינו להראותנו אורח משפטי נקמתיך ברשעים:
פסוק ח:לשמך ולזכרך תאות נפש. אותה נפשנו לראות שם שיצא לך מאז לעשות נקמה בצריך:
פסוק ט:נפשי אויתיך. בגלותי שדומה ללילה לעשות את אלה:
פסוק ט:אף רוחי בקרבי אשחרך. אתחנן לך לכל זה למה כי כאשר משפטיך באים לארץ שאתה עושה משפט ברשעים:
פסוק ט:צדק למדו יושבי תבל. למדי' להצדיק את דיניך ולהודות על מדותיך שרואים החוטא לוקה והצדיק מקבל שכר טוב:
פסוק י:יוחן רשע בל למד צדק. וכי יש לך לחון את עשו הרשע אשר דר בין שני צדיקים ולא למד צדק:
פסוק י:בארץ נכוחות. ירושלים ובית המקדש יעול לשלול ולבוז ולהשחית:
פסוק י:ובל יראה גאות ה'. לא חשב בעיניו גדלך וגאותך ובל יראה ל' רגילות ותמידות לא ראה לא חשב כמו ככה יעשה איוב (איוב א׳:ה׳):
פסוק יא:ה' רמה ידך וגו'. ראיתי מדרש אגדה רבים למקראות של פרשה זו עליונה ותחתונה ואינם מיושבי' או על דקדוק הלשון או על סדר המקראות והוצרכתי לבאר אותה על אפני סדרה ומ"א יש שמבקש הנבי' וכו' אמר לו מוטב שיחזו ויבושו ואין זה אחר הל' שאין כתוב כאן הרימ' ידך ועוד שאף התיבה חלוקה מתיבה כיוצא בה כל יד רמה שבמקרא טעמו למטה וזה טעמו למעל' כמו (בראשית ל״ז:ז׳) הנה קמה אלומתי וכמו (רות א׳:ט״ו) הנה שבה יבמתך שכולו לשון עבר אף זה ה' נסתלקה יד גבורתך מעל צריך בל יראו גבורתך כי ראו דרכם צלחה בבקשה ממך יחזו ויבושו:
פסוק יא:קנאת עם. בטובה שתיטיב לעמך אף בעצמן יראו משפט נקמתך שתאכלם האש:
פסוק יב:תשפות. תכין וכן שפות הסיר (מלכים ב ד׳:ל״ח) וכן לעפר מות תשפתני (תהילים כ״ב:ט״ז) ויש לפתור את כולן ל' שימה תשית שלום לנו:
פסוק יב:כי גם כל מעשינו. הרעים:
פסוק יב:פעלת לנו. כנגדם לקחנו מידך בכל חטאתינו:
פסוק יג:בעלונו. נעשו לנו אדונים ונגשונו:
פסוק יג:זולתך. בדבר שלא כרצונך דרוש לאלהים אחרים לעבור על תורתך ואנחנו לבד בך הזכרנו ולא נזכיר שם אלהותו באל אחר אלא בו לבדו:
פסוק יג:שמך. שם אלהותך נזכיר לאמר כי אלהינו לבד הוא אלהים:
פסוק יד:מתים בל יחיו. יהי רצון מלפניך שלא יחיו הרשעים האלה לעולם הבא, והרפאים האלה שריפו ידיהם ממצותיך בל תהיה להם תקומה:
פסוק יד:לכן פקדת ותשמידם. הלא פקד' עליהם כבר ותשמיד' באמרי פיך כענין שנאמר כי מחה אמחה את זכר עמלק (שמות י״ז:י״ד):
פסוק טו:יספת לגוי. לישראל יספת להם תורה וגדולה וכבוד וכל כמה שיספת להם נכבדת שהם מודין ומשבחין לפניך על כל הטובה הרי בטובתם כך עושים ישראל לפניך קילוס וכבוד ובצר להם:
פסוק טז:ה' בצר פקדוך. אינם מהרהרים אחר מדותיך:
פסוק טז:צקון לחש. שפך שיח ותפלה:
פסוק טז:מוסרך למו. בהיות מוסר יסוריך באין עליהם וכך היא תפלתם:
פסוק יז:כמו הרה תקריב ללדת וגו'. כן היינו מפניך, רואים אנו צרות מתחדשות וסבורים אנו שהם מיני סימני ישועה וגאולה לפי שאנו מובטחים ליגאל מתוך צוקה וצורה כיולדה זו שהם מיני סימני ישועה וגאולה:
פסוק יז:מפניך. מפני גזירותיך:
פסוק יח:הרינו חלנו. חיל כיולדה כאלו ילדנו כאלו קרובים אנו להגאל והוא רוח ואין ישועה:
פסוק יח:ישועות בל נעשה ארץ. בכל סבלינו וצרתינו אין אנו מכינים לנו ישועה:
פסוק יח:ובל יפלו. ואין נופלין העמים שהם יושבי תבל שכבשו ומלאו את הארץ ויונתן תרגם בל יפלו ל' ונפלינו אני ועמך (שמות ל״ג:ט״ז) אין יושבי תבל יכולין לעשות פלא:
פסוק יט:יחיו מתיך. כאן התפלל שיחיו הצדיקים בבקשה ממך יחיו אותן שמומתין עליך יצא דבר מלכות מלפניך לומר נבלתי יקומון נבלות עמי שנבלו עצמן עלי להם תהי תקומה זו חילוף למה שכתוב למעלה רפאים בל יקומו אבל אלו יקומון:
פסוק יט:הקיצו ורננו. כל זה יאמר להם הקב"ה הקיצו ורננו ל' צווי הוא זה:
פסוק יט:כי טל אורות טליך. כי נאה לך לעשות כן שיהא טל תורתך ומצותיך להם טל של אור:
פסוק יט:וארץ רפאים תפיל. ולארץ ולעפר תפיל את ארץ רפאים שריפו ידיהם מתורתך:
פסוק יט:רפאים תפיל. לפי שאמר ובל יפלו יושבי תבל חוזר ואומר אתה הפילם כי אין בצדקותינו כדי להפילם:
פסוק כ:לך עמי בא בחדריך. תשובה זו השיבהו לנביא לך עמי בא בחדריך בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ד"א התבונן על מעשיך בחדרי לבך כך דרש רבי תנחומא:
פסוק כ:וסגור. דלחך בעדך ת"י עביד לך עובדין טבין דיגנון עלך ורבי תנחומא דרש סגור דלתי פיך שלא תהרהר אחר מדת הדין:
פסוק כ:חבי. התחבאי מעט עד יעבר זעם כי אמת אפקוד על שונאיך:
פסוק כא:כי הנה ה' יוצא וגו'. ממדת הרחמים למדת הדין:
פסוק כא:יושב הארץ. הוא הר שעיר:
פסוק כא:על הרוגיה. שהרגו בישראל: