פסוק א:ושוב לדברי השיר שייאמרו בישועה העתידה: בַּיּוֹם הַהוּא — יום הגאולה יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה: בעִיר עָז לָנוּ, עיר מעוזנו, יְשׁוּעָה יָשִׁית, ישים ה', בחוֹמוֹת וָחֵל, חומת המגן המשנית. ובך, ירושלים הנושעת, תיאמר תפילה ותהילה לה':
פסוק ב:פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא הגוֹי הצַדִּיק, שֹׁמֵר אֱמֻנִים, שנשאר נאמן לה' עד עתה.
פסוק ג:יֵצֶר, רצונו של אותו גוי נאמן הוא להיות סָמוּךְ עליך. תִּצֹּר, תשמור שָׁלוֹם שָׁלוֹם, את שלומו, כִּי בְךָ הוא בָּטוּחַ.
פסוק ד:בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד, לעד, כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים, בשמו יוצר ה' את העולמות ומקיימם, ולא קצרה ידו מלהושיע. הוא מקור הכול ועצמת הכול.
פסוק ה:כִּי מצד אחד הֵשַׁח, השפיל יֹשְׁבֵי מָרוֹם, אנשים גבוהים. קִרְיָה נִשְׂגָּבָה, עיר גדולה ומפוארת יַשְׁפִּילֶנָּה, יַשְׁפִּילָהּ עַד אֶרֶץ, יַגִּיעֶנָּה עַד עָפָר. נָּה, יַשְׁפִּילָהּ עַד אֶרֶץ, יַגִּיעֶנָּה עַד עָפָר.
פסוק ו:תִּרְמְסֶנָּה, תדרוך על העיר המושפלת הזו רָגֶל — רַגְלֵי עָנִי, פַּעֲמֵי, רגלי דַלִּים. העניים אשר דוכאו תחת בני המעמדות הגבוהים שישבו בקריה הנשגבה, ידרכו על בתיה וחורבותיה.
פסוק ז:ומצד אחר, אֹרַח, הדרך המתוקנת לַצַּדִּיק — מֵישָׁרִים, דרך יושר. יָשָׁר מַעְגַּל, מסלול צַדִּיק תְּפַלֵּס, תפלס את מסלול הצדיק כך שיהיה ישר.
פסוק ח:כמו הצדיק אַף אנו באֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ, ה', קִוִּינוּךָ, מצפים שתוליכנו בדרך משפטיך. לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ. נפשנו תאבה לך.
פסוק ט:נַפְשִׁי, אני עצמי אִוִּיתִיךָ, אני מתגעגע אליך בַּלַּיְלָה, גם בזמנים שאינם מוקדשים לתפילה, לתורה ולעשייה. אַף, בעוד רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ, אחפש אותך, כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ, השכר והעונש שלך מתגלים לָאָרֶץ, צֶדֶק יושר ואמת שבהם מתנהל העולם לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל.
פסוק י:ומנגד — האם יֻחַן, תינתן חנינה לרָשָׁע בַּל לָמַד צֶדֶק – זה שבְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת, בארץ מישרים יְעַוֵּל, יעשה עוול, וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת ה'?!
פסוק יא:ה', רָמָה יָדְךָ, ברוממות פעולתך בַּל יֶחֱזָיוּן, הרשעים לא יראו, אלא — יֶחֱזוּ וְיֵבֹשׁוּ קִנְאַת עָם. הם יראו רק את טובת העם שתעורר את קנאתם. אַף אֵשׁ צָרֶיךָ, האש שהבעירו אויביך תֹאכְלֵם.
פסוק יב:ה', תִּשְׁפֹּת, תשים, תניח שָׁלוֹם לָנוּ, כִּי גַּם כָּל מַעֲשֵׂינוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ. מעבר לכל המעשים שאנחנו עושים, אתה הוא שפועל אותם בעבורנו.
פסוק יג:אמנם, ה' אֱלֹהֵינוּ, בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ, לא תמיד חיִינו בצלך בלבד. הכנענו עצמנו בפני עמים שונים, בחומר ואף ברוח; עם זאת, בסופו של דבר — לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ, אתה לבדך מבטחנו.
פסוק יד:אלו שבעלונו זולתך, הנחשבים כבר עתה מֵתִים, בַּל יִחְיוּ, לא ראוי שישובו ויחיו. רְפָאִים, נפשות ללא גוף, או: הרפים הנוטים למות – בַּל יָקֻמוּ. לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם, וַתְּאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָמוֹ, להם.
פסוק טו:יָסַפְתָּ, הוספת לַגּוֹי, ה', יָסַפְתָּ לַגּוֹי — נִכְבָּדְתָּ. ככל שהרבית והוספת לעמך רוב טובה, שמך נכבד על ידם. רִחַקְתָּ כָּל קַצְוֵי אָרֶץ. הרחבת את גבולות ארץ עמך, גבולות התגלות כבודך, אל קצות הארץ.
פסוק טז:ה', בַּצַּר, בעת צרה פְּקָדוּךָ, מזכירים את שמך בני עמך. צָקוּן, יָצקו לַחַשׁ, שפכו לפניך תפילה, בעת מוּסָרְךָ לָמוֹ, כאשר אתה מייסר אותם.
פסוק יז:כְּמוֹ אשה הָרָה בשעה שתַּקְרִיב לָלֶדֶת, תָּחִיל, תרעד ותִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ מתוך כאביה, כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךָ ה'.
פסוק יח:גם אנחנו הָרִינוּ, חַלְנוּ, כאבנו, אבל — כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ, בלא לידת ולד ממשי. יְשׁוּעֹת בַּל נַעֲשֶׂה אֶרֶץ, הישועות לא יצאו אל הפועל, ולוואי שיגיעו הישועות בַל יִפְּלוּ, קודם שיתמוטטו יֹשְׁבֵי תֵבֵל.
פסוק יט:יִחְיוּ מֵתֶיךָ, מתי עמך ישראל, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, יקומו לאחר שהפכו כבר לגופות מתות. הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ, ושירו, שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ. טלך, ה', הוא טל של אורה, שעל ידו יחיו המתים באחרית הימים. וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל, ואתה מפיל ארצה את נטולי החיוּת בגופם או ברוחם. אתה משמיד את העולם הקיים, עולם הרשע, ובונה עולם חדש.
פסוק כ:ובינתיים, עד שיבוא היום הגדול הזה – לֵךְ, עַמִּי, בֹּא, היכנס בַחֲדָרֶיךָ, וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ. חֲבִי, היחבאי, בת ציון, כִמְעַט רֶגַע, לרגע קט, עַד יַעֲבָר זָעַם.
פסוק כא:כִּי הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ, מתגלה לִפְקֹד, להעניש על עֲוֹן חטאי יֹשֵׁב הָאָרֶץ עָלָיו. וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת דָּמֶיהָ, וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ. ההרוגים ודמיהם הבלועים באדמה ישובו ויתגלו. כל שופכי הדמים יבואו על עונשם. ובשעת מהומה כזאת עליך, עמי, להיחבא.
