פסוק א:אבל ירושלם לא תהיה כן כי אם בהפך, שביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה ויאמרו עיר עוז לנו ישועות ישית חומות וחיל, ומפני שעיר לשון נקבה ועז לשון זכר, נראה לפרשו שעיר סמוך לעז, שהוא שם להקדוש ברוך הוא שהוא עזוז וגבור, יאמר עיר הכח והיכולת היא שלנו, וישועות ישית היא בחילה ובחומותיה, ואם בזמן גלותה הגוים באו מקדשה, עתה לא יהיה כן כי לא יוסיף עבור בה עוד ערל וטמא.
פסוק ב:אבל פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, שהוא ישראל צדיק במעשיו וצדיק באמונתו באמת עם כל אורך גלותו גם היה שומר אמונים מקוה וממתין נחמות הנביאים שנבאו על הגאולה, והוא מלשון (בראשית לז, יא) ואביו שמר את הדבר, ואולי רמז באומרו גוי צדיק שומר אמונים שבני הגולה יקומו ויתקבצו לעלות לירושלם, ובאותו טלטול וקבוץ גליות וצרות הזמן ההוא שיקראו חבלי משיח, ימותו הרשעים והפושעים שבהם, ולא יזכו לעלות אל הר ה', כי אם גוי צדיק שומר אמונים, והגוי הצדיק ההוא יבא שמה.
פסוק ב:וביאר הנביא שבני ישראל בבואם בירושלם יתפללו לאל על שני דברים, ראשונה שימול לבבם הערל ויטה יצרם הרע להיות תמיד סמוך ונכנע לשכלם באופן שלא יחטאו עוד, ועל זה אמר (ג) יצר סמוך תצור, והשני שישים שלום ביניהם ומשאר האומות, וזהו שלום שלום כי בך בטוח, וה"ר אברהם אבן עזרא פירש מי שיצרו סמוך עליך, אתה ה' תנצרנו בשלום, (ד) על כן יאמרו אבות לבנים בטחו בה' עדי עד, וכפי מה שכבר פירשתי, היה הנביא אומר להם ומבטיח אותם שכן יהיה כמו שיתפללו, והוא אומרו בטחו בה' עדי עד, רוצה לומר אל תבטחו בחומות ירושלם, ולא במלכי האומות ואהבתם, כמו הייתם עושים בשבת אבותיכם בארץ, שזהו מה שהביאם לכל גלות, ואל תבטחו בדבר מזה, כי אם בה' כי ביה ה' חוזק עולמים, לא בדבר אחר.
פסוק ה:והראיה על שבו החוזק האמתי, כי השח יושבי מרום בגבהותם וכל קריה נשגבה, הקדוש ברוך הוא ישפילנה ישפילה עד ארץ ויגיענה עד עפר, ולא עוד אלא שאותה הקריה יירשוה בני ישראל וירמסוה רגלי עניי עמו, והוא אומרו (ו) תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים ואולי אמר רגלי עני על המשיח שנאמר בו (זכריה ט, טו) עני ורוכב על חמור, ופעמי דלים על כלל בני ישראל, ועוד אחשוב שאמר כי השח יושבי מרום יורה על אדום, כי מרום יורה על רומי כי הם שוים בלשון, ושאמר קריה נשגבה עליה, כי הנה קריה נשגבה ועיר בצורה ובצרה כולם לשונות מענין אחד נאמרו על רומי, ואין להפלא אם באו כל הדברים האלה בלשון עבר, בהיות כולם עתידות שכבר זכרתי פעמים, כי כן דרך הנביאים לספר מה שראו כאלו כבר יצא כולו לפעל.
פסוק ז:אורח לצדיק משרים עד ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה, (כז, א) כתב רבינו שלמה ראיתי מדרשי ההגדה רבים למקראות של פרשה זו, ואינן מיושבים לא על דקדוק הלשון, ולא על סדר המקראות, ובאמת צדקו דברי הרב כפי דרך מדרש ההגדה, וכבר התעצם כבודו לחלוק עליהם בזה המקום, כי כן ראוי לעשות למפרש הטוב והישר, לפי שדבריהם ז"ל היו על דרך הסכמה, והיו סומכים ספורי דעותיהם לכתובים, אבל על דרך אסמכתא, ולכן השרישנו הרב הקדוש הזה, שהדרש ידרש והמקרא תתישב על פשוטה, וגם אני ראיתי בדבריו ובדברי שאר המפרשים דרך לא סלולה בפירוש הכתובים האלה, לפי שכולם פירשו אותם מבלי קשור נאות בענינם, ופירשו אורח לצדיק מישרים וגומר, דרך תפלה, אתה האל הישר פלס מעגל צדיק להוליכו לקבול שכרו, ופירשו (ח) אף ארח משפטיך כאשר צפינו לקבל הטובה ממך, כן קוינו לראות אורח משפטיך ונקמותיך בעשו הרשע כך פירש רש"י, וה"ר דוד קמחי פירש אפילו באורח משפטיך ודיניך שתיסר אותנו בגלות, ה' קוינוך ולא מאסנוך ולא היינו מתיאשים מן הגאולה אבל לשמך הגדול תאות נפשינו תמיד:
פסוק ז:ופירש רש"י (ט) נפשי אויתיך בלילה בגלות הזה הדומה ללילה, אף רוחי בקרבי אשחרך אתחנן לך, וכל זאת למה כי כאשר משפטיך באים לארץ יושבי תבל מצדיקים דיניך, וה"ר דוד קמחי פירש גם כן נפשי אויתיך בלילה שהוא מדבר בשם ישראל, כי כאשר משפטיו יתברך יהיו בארץ ילמדו לעשות צדק כל יושבי תבל. אבל לא יעשה כן זה הרשע שלא ילמד לעשות צדק, והוא אומרו (י) יוחן רשע בל למד צדק, ולכן התפלל שלא יראה בגאות ה'. ובבראשית רבה (ס"ז ה,) יוחן רשע בל למד צדק, ר' שמלאי ואמרי לה בשם רבי אבהו, בשעה שאמר יצחק לעשו (בראשית כז, לז) ולך איפה מה אעשה בני, אמר יצחק לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם יוחן, אמר רשע הוא, אמר ליה בל למד צדק, לא כבד את הוריו, אמר ליה בארץ נכחות יעול, עתיד הוא לפשוט ידיו בבית המקדש אמר ליה אם כן השפע עליו טובה בעולם הזה, ובל יראה גאות ה' לעתיד לבוא, הוי (שם לט) ומשמני הארץ יהיה מושביך, וכן דרשו בתנחומא (יא) ה' רמה ידך בל יחזיון, היה הנביא מבקש שלא יראו האומות בהטיב הקב"ה את ישראל, אמר לו הקדוש ברוך הוא מוטב שיחזו ויבושו, והקשה הרב על הדרש הזה מדרך דקדוק, ופירש בו ה' נסתלקה גבורתך, מעל צריך בל ראו גבורתך כי ראו דרכם צלחה בבקשה יחזו ויבשו קנאת עם בטובה שתטיב לעמך, ואף הם בעצמם יראו משפט נקמתך שתאכלם אש, ויש מפרשים רמה ידך בל יחזיון שלא יראו עונג העולם הבא, אבל יחזו ויבשו ויקנאו על שכר ישראל הרוחני (יב) לפי שאתה ה' תשפות שלום לנו ואמנם אומרו, (יד) מתים בל יחיו, פירשו רש"י כדרך חכמים ז"ל (עיין כתובות קיא, ב.) על אומות העולם, ושקראם רפאים לפי שרפו ידיהם של ישראל מתורתך, ופירש (טו) יספת לגוי לישראל יספת תורה וכבוד, ורחקת מלפניך כל שאר קצוי ארץ, והרד"ק פירש מתים בל יחיו על אלהי העמים, שהם מתים שאין בהם ממש, והם רפאים לא יקומו ממקומם, ולכן פקדת הרעה עליהם ועל עבדיהם מעת הגאולה כמו שכתוב ותשמידם ותאבד כל זכר למו, ופירשו כולם יספת לגוי ה', (טז) וה' בצר פקדוך, על ישראל שבעת צרתם יבקשו פני השם ולא אחר, ולפניו עשו צקון לחש, רוצה לומר תפלה נשפכת, והיו מודים שמוסרך למו ואינו במקרה, והם כמו (יז) הרה שתקריב ללדת שיגדלו חבליה, כן היו מפני השם בעת צרתם לפי שלא נעשתה שאלתם לגאלם, ושזהו (יח) הרינו חלנו כמו ילדנו רוח, ופירש רש"י (יט) יחיו מתוך על ישראל שיקומו לתחיית המתים הפך הרשעים שלא יקומו, כי טל אורות טליך, כי נאה לך לעשות כך, שיהא טל תורתיך ומצותיך להם טל של אור, ופירש וארץ רפאים תפיל על הרשעים שרפו ידיהם מתורתך, (כ) לך עמי בוא בחדריך לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, או התבונן בלבך על מעשיך כמו שדרשו בתנחומא, וגם דרשו שם סגור פתחי פיך שלא תהרהר אחר מדת הדין, והרב רבי דוד קמחי פירש יחיו מתיך על ישראל ששוכנים בגלות ונשכחים בו כמתים, ושעליהם אמר הקיצו ורננו שוכני עפר, ושאמר כנגד השם כי טל אורות טליך שהיא הגאולה, הן אלה קצות דרכיהם, והם רחוקים ממני כפי סדר הנבואה ועניניה, ומה שנראה לי לפרש בה כפי פשוטה אגיד לך פה.
פסוק ז:הנה הנביא אחרי שזכר ענין הגאולה, וגם רמז בה על תחיית המתים מהאומות, כמו שפירשתי למעלה, עשה בנבואתו זאת תלונה כנגד האל, וערך עמו משפט על מתי ישראל שמתו בגלות, וגם אותם שנהרגו על קדושת שמו, לפי שלא נאמר לו עליהם בפרט דבר בנבואתו, ולכן התחיל בתלונתו (ז) אורח לצדיק מישרים, רוצה לומר הדרך הראוי לצדיק הוא שיעשה הדבר ביושר, ואתה אלקינו תפלס ותשקול במאזני צדק מעגל הצדיק אם הוא ישר אם לא, כי פלס ומאזני משפט לה' לשקול ולפלס המעגל הישר של הצדיק, ואחרי שכן דרכך לעשות וישר יחזו פניך, ראוי הוא גם כן שיהיה (ח) אורח משפטיך ישר כמו שאתה רוצה שיהיה דרך הצדיקים לדעת ישרם בארחותם, ככה אנחנו קוינו לראות אורח משפטיך וישרם ולשמך ולזכרך תאות נפש, כלומר נפשנו נכספה וגם כלתה לראות יושר משפטיך, בעבור שמך וזכרך שהוא צדיק וישר ה' כי כן שמך וזכרך, ואומרו עוד נפשי אויתיך בלילה הוא גם כן מאמר הנביא על עצמו, שהיה מעיין ומתבודד בדבר הזה כל הלילה וגם באשמורת הבקר, שהוא הזמן היותר מוכן לעיין, מפני התכת האידים העולים אל המוח, וזהו אף רוחי בקרבי אשחריך, וביאר התועלת שימשך מהחקירה הזאת, באומרו כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל רוצה לומר כי כשיראה בקרב הארץ יושר משפטיך, ילמדו ממנו לעשות צדק כל יושבי תבל, ויעשו בני אדם כמעשיך בצדק ומשפט ומישרים, ואחרי שהקדים כל זה, ביאר עצם התלונה והתרעומת, באומרו (י) יוחן רשע בל למד צדק בארץ נכחות יעול ובל יראה גאות ה', רוצה לומר וכי דבר ראוי והגון הוא שירוחם ויוחן הרשע, שלא למד הצדק מימיו, ובארץ נכחות שהיא ארץ ישראל יעול, ויעשה חמס ולא יהלל גבורתך, ולא יודה יכולתך, אבל יאמר בכח ידי עשיתי, שאינו מיחס הצלחותיו ליכולת האלקי, כי אם לכחו, והוא אומרו ובל יראה גאות ה', וכיוון שהדבר ברשעתו, (יא) כן ה' רמה ידך בל יחזיון, רוצה לומר הרימה ידך ויכולתך עליהם, כיון שהם בלתי רואים, ומבלתי מבטים ביכולתך ולא יחזון אותו עוד כל ימי הארץ, אבל תכביד עליהם עונשך, וזהו בל יחזיון, ויהיה הרמת ידך עליהם באופן שיחזו ויבושו קנאת עם, רוצה לומר שיכירו ויראו הקנאה שאתה מקנא על עמך, ויענשו צוררי ישראל באש חרונך, והוא אומרו אף אש צריך תאכלם ולפי שהנביאים כולם היו מתנבאים על ביאת הגאולה, אמר ישעיהו שבזה לא נחה דעתו, וזהו (יב) ה' תשפות שלום לנו, רוצה לומר אמת הוא ה' אלקים, ידעתי ה' ידעתי שיבא זמן שתשפות, רוצה לומר תערוך שלום לנו, והוא עם מלך המשיח והגאולה, כי כל מעשינו מהגלות והצרות הבאות עלינו, אתה פעלת אותם לנו ואינם במקרה, וכמו שנתקיימו הרעות בהבטחתך, כן נאמין שיתקיימו ייעודי הגאולה ותשפות שלום לנו, אבל עם כל זה ישאר לנו ספק גדול, והוא (יג) שבעלונו אדונים זולתך והם מלכי האומות בגלות, ועם כל תוקף צרותינו לא עזבנו שם אלקינו, ולא פירשנו כפינו לאל זר, וזהו אומרו לבד בך נזכיר שמך, ומה תעשה אם כן לאותם הצדיקים והחסידים שמתו בגלות ונהרגו על ייחוד קדושת שמך הם וצאצאיהם לעיניהם ומה יועילום קבוץ הגליות, אחרי שהם מתו ולא אכלו בטובה, וזהו אומרו בדרך תמיהה (יד) מתים בל יחיו רפאים בל יקומו, רוצה לומר בקבוץ הגליות ולא יראו בתשועת ה', כיוון שאתה פקדת ובהשגחתך השמדת אותם וכל זרעם, וזהו אומרו פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו, ולגוים המרשיעים עשית בהפך, כי (טו) יספת לגוי נכבדת רחקת כל קצוי ארץ, רוצה לומר לבני ישראל עשית שמד ואבוד כל זכר, ולגויי האומות עשית תוספת עצומה, והרחקת את גבולם עד מרחוק, וזהו רחקת כל קצוי ארץ, ואמר נכבדת שהוא מהנפעל, כאומר כנגד השם, האם נכבדת וקבלת כבוד ורוממות לפי שיספת לגוי ורחקת כל קצוות ארצותם, באמת לא קבלת כבוד מזה, כמו שתקבל בתשועת ישראל, וכמו שיאמר הנביא אחר זה עתה ארומם עתה אנשא, וכן דרשו הפסוק הזה בפסיקתא יספת לגוי נכבדת, אמר לו הנביא רבון העולם נתת לגוי שלוה, שמא קילסוך עליה, תתן לו בן אינו מוהל וכו'.
פסוק ז:ולפי שהיתה תלונתו זאת כל כך זרה וקשה נגד השם, התנצל הנביא ממנה באומרו (טז) ה' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו, רוצה לומר ה' אלקינו עמך בית ישראל בצרה גדולה פקדוך, ולכן לחשם ודבריהם הם ממצוקה רבה, לפי שמוסרך למו רוצה לומר הצרות והעונשים הם כולם עליהם, אבל אין זה תרעומת מהעדר אמונה ולא מחוסר האהבה ודבקות באלהותך, כי הם באמת (יז) כמו הרה תקריב ללדת שתחיל ותזעק בחבליה, ועם כל צעקתה אינה אויבת לבעלה שסבב לה כל זה, כן היינו מפניך ה', שעם כל הייסורין שתביא עלינו לא נזוז מאהבתך, ועל דרך זה אמר המליץ הבדרשי בתחילת הממים, מתדמה מבכירה מצרה מתחלחלת מחבליה, מקללת מאבנים משכבי מזדוג, מהרתה מתנחמת מעמלה, מאהבה מנשקת, וזכר הנביא שעם היות שתתדמה האומה לענין ההרה שנתקרב ללדת, במה שתחיל תזעק בחבליה, הנה יש הפרש גדול ביניהם, לפי שההרה היולדת תתנחם עם הבן אשר תלד, ותשכח חבליה עם שמחת הבן הזכר, ואנחנו לא כן (יח) כי הרינו חלנו כמו ילדנו רוח והסבה בכל הצער הזה היא, ישועות בל נעשה ארץ ובל יפלו יושבי תבל, רוצה לומר לפי שלא נעשתה התשועה בארץ ישראל הנבחרת לעמך, ואמר נעשה להגיד שהכל היה על עונותיהם, וגם היה צערם לפי שלא בא מפלת האומות ועונשם, וזהו בל יפלו יושבי תבל, וה"ר אברהם אבן עזרא פירש ה' בצר פקדוך, סמוך עם מה שלמעלה, שעם היות שיספת לגוי ה' וישראל בגלות ברוב צרה הם, עם כל זה בצר פקדוך וגומר, אף על פי שמוסרך למו והוא כובד הגלות והצרות.
פסוק ז:עד כאן היתה תלונת הנביא ותרעומתו, ועליה השיבו השם (יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון, רוצה לומר ראה ראיתי עיקר תלונתך, שהיא על מתי עמך שמתו בגלות ולא ראו בטובה, וחשבת שבל יראו בתשועת השם, אך אין הדבר כמו שאמרת מתים בל יחיו רפאים בל יקומו, אבל הוא ההפך שבזמן ההוא יחיו מתיך, רוצה לומר מתי עמך שמתו בגלות בידי שמים, ונבלתי שהם הנהרגים על קדושת שמי, שעל כן קראם נבלתי בכנוי, אלו ואלו יקומו כולם מקבריהם בזמן הגאולה, ולכן אמר כנגדם הקיצו ורננו שוכני עפר, כי יקיצו משנתם שהוא משל לתחייה, וירננו על הגאולה ועל התשועה שיראו בעיניהם, ולפי שהיה זה קשה לציירו, מפאת הגוף שנפסד ושב לעפריותו, לכן אמר עוד כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל, רוצה לומר שיבא טל מאת השם יתברך על הארץ, יהיה כח הטל ההוא ככח טפת זרע הזכר להתהוות העובר, והעפר ההוא בסבת ההכנה שישים הקדוש ברוך הוא בו בדרך נס, יהיה כזרע הנקבה באופן שתתרכב האדמה ויעשו בה הגופות באותו אופן שנעשה אדם הראשון מן האדמה, ולפי שהיה לזמן רחוק לקץ הימין, לכן אמר אחר זה (כ) לך עמי בוא בחדריך וסגור דלתך בעדך כלומר סתום פיך וסבול הגלות, וסגור הדלת הוא קיום המצות שיגינו עליהם, אמנם אומרו חבי כמעט רגע עד יעבר זעם, בא להודיע כמה מהזמן יהיה תחיית המתים שזכר למעלה אחרי קבוץ גליות, ועל זה אמר אחרי יחיו ממתיך, שראשונה תהיה נקמת השם באומות, ואחר כך תהיה תחיית המתים, והוא אומרו לך עמי בוא בחדריך וסגור דלתך בעדך, רוצה לומר בזמן מלחמות האומות אל תצא לריב מהר, חבי כמעט רגע, כי במעט מהזמן תהיה המלחמה והנקמה ההיא, ויעבור זעם השם הנשפך על האומות באותה נקמה ומיד תהיה התחייה.
פסוק כא:וביאר עוד הענין באומרו כי הנה השם יוצא ממקומו לפקוד עון יושב הארץ, וזה יהיה באותה מלחמה והנקמה ואחרי אותה ההריגה המופלגת תגלה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה שהוא בתחיית המתים, וכיוון באומרו וגלתה הארץ את דמיה על המתים בגלות בידי שמים, ולא תכסה עוד על הרוגיה על הנהרגים על קדושת השם, שאלו ואלו יקומון כולם בתחייה, ותגלה אותם האדמה ולא יכסה עוד עליהם עפר. ומזה התבאר לך אמתת מה שכבר הודעתיך פעמים, שיש שתי תכליות בפליאת תחיית המתים, האחת פרטי באומה שיקומו הצדיקים מהם שמתו ונהרגו בגלות לראות בישועת השם, וכמו שאמר על זה ישעיהו עצמו (לקמן סו, י) שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, והנה יתבאר עוד התכלית הזה בדברי זה הנביא וכמו שאזכור, והתכלית השני הוא כולל לכל האומות, כדי שיכירו וידעו כל יושבי תבל, כי להשם המלוכה ומושל בגוים וכמו שזכרתי. ולמה יקשה על אחרוני חכמי אומתינו הדעת הזה, רוצה לומר שיקומו בתחייה צדיקי ישראל וגם כן מאומות העולם ומרשעיהם, כי כבר הסכימו על זה מגדולי חכמי ישראל, כמו שאמר בפירקי רבי אליעזר (פ' לד) מתים בל יחיו רבי יוחנן אומר כל המתים עולים לתחיית המתים חוץ מדור המבול שנאמר רפאים בל יקומו, מתים בל יחיו אלו הגוים שהם כנבלת בהמה יקומו ליום הדין אבל לא יחיו, אנשי דור המבול אינם עומדים כלל שנאמר בל יקומו, וכל נפשותם נעשו רוחות מזיקים לבני אדם, ולעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מאבד אותם מן העולם הזה, כדי שלא יהא אחד מהם מזיק לבני אדם מישראל עוד שנאמר לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו, הרי לך מבואר מדברי השלם הזה אמתת מה שזכרתי, ומה מתקו לי דבריו בחלוף אשר עשה בין ההקמה לדין ובין התחייה, שההקמה היא שוב הנפש אל הגוף ובנאו לקבל שכרו או עונשו, והחיות הוא השכר והנצחיות בהשגה האלקית, ואחשוב שלכן אמר המלאך לדניאל (יב, ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם, שהנה לא אמר ורבים מישני אדמת עפר יחיו, אלא יקיצו שהוא כמו יקומו, ולענין השכר אמר אלה לחיי עולם, כי הוא הנקרא באמת חיים, ולא אמר חיים בענין העונש, כי אם לחרפות ולדראון עולם, ויצא לנו מזה שדרשו מתים בל יחיו לענין תחיית המתים כמו שפירשתיו וכן דרשו בפרק שני דייני (כתובות קיא, א) יחיו מתיך, אלו מתים שבחוצה לארץ על ידי מחילות עושין מחילות בקרקע, ובתנחומא דרשו נבלתי יקומון, אותם שהיו מתנבלים בשבילי, זה נצלב למה שמל את בנו, זה נשרף למה ששמר את השבת, זה נהרג שקרא בתורה, הנך רואה בעינך שכאשר תקבץ דברי השלמים האלה כולם, והיו לאחדים בידך באמת כל מה שפירשו בכתובים האלה והותרה השאלה החמשית.
