פסוק א: סרגון מלך אשור. הוא סנחריב כמשז"ל. והנה סרגון עם הכולל גימטריא סנחרב:
פסוק ב: ופתחת השק מעל מתניך. תרגם יונתן ותיסר שקא בחרצך וכן פירש רש"י ז"ל:
פסוק ג: אות ומופת. י"מ שהיה אות ומופת על ישראל שיגלו בעון ששמו בטחונם במצרים ועל ידי צער ישעיה וזכותו ותפלתו ביטל הגזרה שלא יהיה בימיו ובא האות על מצרים וכוש שיגלו. ואם ישראל ישובו בתשובה שלימה תתבטל הגזרה מכל וכל:
פסוק ד: וחשופי שת. בעון שחם אביהם לא כסה ערות אביו:
פסוק ד: ערות מצרים. והגם שבתחילה כלל כוש עם מצרים. שנה מצרים לרוב גנותם אשר בשר חמורים בשרם: