פסוק א:בשלוח. סרגון. יתכן היותו סנחריב או אחר:
פסוק א:ואשדוד היתה לפלשתים:
פסוק ב:בעת. ופתחת השק. לאות כי הנביא היה לובש שקל, וזאת שאלה קשה, איך ילך הנביא ערום להיות לאות על מצרים, ואני אפרשנה בתחלת תרי עשר בעזרת השם:
פסוק ג:ויאמר. אות, ומופת, כמו (יחזקאל כ"ד כ"ד) והיה יחזקאל לכם למפת:
פסוק ג:וטעם שלש שנים. לשלש שנים מהיום או שלש שנים יהיה מצרים ברעה:
פסוק ד:כן. גלות כוש, שבאו לעזרם:
פסוק ד:וחשופי. בעבור שהנביא הלך ערום או שהשם חשפם:
פסוק ד:שת. הוא האחור הגזרת עד שתותיהם (שמואל ב' י' ד'):
פסוק ד:ערות מצרים. זאת ערות מצרים, או מלת וחשופי שת מושכת עצמה ואחרת עמה:
פסוק ה:וחתו. ישראל הבורחים אל מצרים:
פסוק ה:מכוש מבטם. שעיניהם תלויות אליהם:
פסוק ה:תפארתם. שהיו מתפארין בם:
פסוק ו:ואמר. היושב באיי הים סביבות מצרים מישראל:
פסוק ו:הנה. כן אירע לאלה שנסנו אליהם: