פסוק א:בשנת וכו׳. אז התחיל אשור לעשות גבורות ולכבוש ארצות העמים:
פסוק ב:ופתחת השק. כי ישעיה היה מתאבל על גלות עשרת השבטים ולבש השק על מתניו לצער ולאבל ואמר לו המקום שיתיר השק מעל מתניו וישאר ערום כי אותו לבד לבש:
פסוק ב:הלוך. היה מהלך ערום ויחף:
פסוק ג:שלש שנים. זהו סימן מה שיהיה בסוף שלש שנים על מצרים ועל כוש:
פסוק ד:כן ינהג. כמו שהלך ישעיה כן ינהג וכו׳:
פסוק ד:וחשופי שת. מגולה עגבות ערות מצרים וכן כוש כי כבר זכר שניהם ואמר מצרים לרוב גנותן שנאמר בהם גודלי בשר (יחזקאל טז):
פסוק ה:וחתו. ישראל שהיו מביטים לעזרת כוש והיו מתפארים בבטחון מצרים בבוא מפלתם יחתו ויבושו ממבטם ותפארתם:
פסוק ו:יושב האי הזה. זהו א״י שהוא בגבול הים:
פסוק ו:כה מבטנו. כזאת עלתה האומות אשר היינו מביטים אליהם לעזרה אשר חשבנו לנוס אליהם להנצל ממלך אשור:
פסוק ו:ואיך נמלט אנחנו. אם כך עלתה בהם ולא יכלו למלט את עצמם איך נמלט אנחנו בעזרתם: