פסוק א:משא מצרים. אמר רוכב על עב קל דרך משל לרוב מהירות הגזירה עליהם:
פסוק א:ונעו אלילי מצרים. אליליהם שהיו בוטחים בהם ינועו מפניו לא יושיעום בעת צרתם, ואמר ונעו אלילי מצרים ידמה כי אלילים רבים היו להם, וכן אמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, ותרגם יונתן ונעו ויתברו:
פסוק ב:וסכסכתי. ענין בלבול, וכן ואת אויביו יסכסך, אמר יבלבל אותם ביניהם לבד מהאויבים שיבאו עליהם תהיה ביניהם בלבולים ונלחמו איש באחיו ממלכה בממלכה אף על פי שמצרים כולו מלכות אחת והיו בהם שרים תחת המלך הגדול זה מולך במדינה אחת וזה מולך במדינה אחרת כמו מלכי כנען:
פסוק ג:ונבקה. מבנין נפעל, מענין גפן בוקק, והוא ענין רקות, כלומר לא תשאר ברוחם חכמה ובינה ולא ידעו לקחת עצה לעצמם:
פסוק ג:ועצתו אבלע. כפל ענין במ"ש אבלע ענין השחתה, ואמר זה הענין במצרים לפי שהיו בהם חרטומים וחכמים כשראו שאבדה עצתם ידרשו אל האלילים ואל האטים, ותרגם יונתן ומן חרשין, ותרגם מכשפה לא תחיה חרשא לא תחי:
פסוק ד:וסכרתי. כמו וסגרתי, מן יסגרך ה' בידי, וכן תרגם יונתן ואמסר:
פסוק ד:אדנים קשה ומלך עז. כפל הענין במלות שונות, ואדונים לשון תפארת ליחיד, וכן אם אדניו יתן לו אשה וזולתו,
פסוק ד:ומלך עז הוא מלך אשור:
פסוק ה:ונשתו. מה שאמר בנבואה זו מיובש הנהר ומהפסק מחיתם ממנו הכל הוא דרך משל, לפי שנהר נילוס הוא משקה הארץ עד שלא יצטרכו לגשמים ומהנהר יבא להם רוב הדגים, כמו שאמר זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, ולולי היאור לא היה ישוב במצרים והיתה חרבה מאין אדם כי לא ירדו שם גשמים לפיכך המשיל חורבנה על יד מלך אשור כאלו פסק מהם הנהר, וכן הים הסמוך לנהר שלא יוכל לבא להם דרך ים שום מחיה:
פסוק ה:ונשתו. מבנין נפעל מענין נשתה גבורתם ענין הפסק הדבר ואבודו:
פסוק ו:ואזניחו נהרות. נחלקו במלה הזאת, יש אומרים כי הה"א לבנין הפעיל כה"א הפקידו השמידו והאל"ף נוספת, ויש אומרים כי נהגו באל"ף על לשון ארמי אשתיו חמרא אתכריאת רוחי וכתבו הה"א על לשון עברית והאל"ף על לשון ארמית, ואחי ר' משה פירש כי האל"ף במקום ה"א הבנין כאל"ף וכל מלבושי אגאלתי והה"א כה"א ההשב אשיב את בנך במקום אם, כאלו אמר ואם האזניחו, ופירושו כן ונהר יחרב ויבש ואם הנהרות יחרבו ויבשו דללו וחרבו יאורי מצור כי היאורים יהיו מהנהרות כו', כשיצא הנהר ימלאו היאורים מים, וכן קנה וסוף שהם על שפת היאורים קמלו, אחר שאין שם מים, ופירוש האזניחו רחקו, כמו ותזנח משלום נפשי, וכשיבשו הנהרות הנה רחקו, ופירוש דללו כמו חרבו, כמו דלו מאנוש נעו, ופירוש מצור מצרים, ופירוש קמלו נכרתו, כמו החפיר לבנון קמל ויונתן תרגם יאורי מצור נהריהון עמיקיא:
פסוק ז:ערות על יאור. ערות תאר לירקות ולדשאים הלחים, וכן ומתערה כאזרח רענן מתלחלח, ואמר הירקות שהיו סמוך ליאור ועל פי יאור, כלומר על שפת היאור יבש נדף ואיננו:
פסוק ח:ואנו הדיגים. הפסוק כפול בענין במלות שונות, הדיגים הם צדי הדגים והם צדים אותן בשני דרכים כשמשליכים חכה והוא כמין מחט שראשו כפוף ונכנס בפי הדגים ומושכין אותן בה ופורשין גם כן מכמורת והיא הרשת ונתפשים שם הדגים:
פסוק ח:ואנו. כמו ואבלו, וכן תאניה ואניה:
פסוק ט:ובשו עבדי פשתים. פירוש עושי, מתרגמין מעשה עובדא, וכן יכיר מעבדיהם כמו מעשיהם, ואמר יבושו עובדי פשתן:
פסוק ט:שריקות. כלומר שמסרקין הפשתן במסרק והטוב והיפה שבו עושים ממנו הרשתות, וזהו שאמר ואורגים חורי, כי הרשתות הן עשויות נקבים נקבים:
פסוק ט:חורי. כמו חורים, וכן וחשופי שת כמו חשופים וקרע לו חלוני כמו חלונים, ואחר שיבש הנהר יבשו עושי הרשתות לצוד הדגים, ויש מפרשים שריקות הטוב שבפשתן, וכן נקרא בערבי שרק, וכן מפרשים חורי לבנים:
פסוק י:והיה שתותיה. כמו רשתותיה, וכן כי השתות יהרסון, וכן בדברי רבותינו ההוא שותא דהוו מנצו עלה בי תרי, פירוש רשת:
פסוק י:מדוכאים. נשברים כאלו הם נכרתים שלא יצודו בהם כי אין נהר ואין יאור:
פסוק י:כל עושי שכר. וכן כל עושי שכר היו:
פסוק י:אגמי נפש. והיא כמו עגמי, מן עגמה נפשי ושכר כמו ויסכרו מעינות, רוצה לומר שסוגרים בפני המים כדי שיקוו המים ויצודו בהם דגים, כמו שאמרו בתלמוד הסוכר אמת המים מערב יום טוב ולמחר השכים ומצא בה דגים, אמר אותם שהיו עושים שכר עתה יהיו מדוכאים ואגמי נפש ויש מפרשים אגמי נפש האגמים שיש בהם דגים וקרא הדגים נפש, וי"ת ויהא אחר בית שתי מחא כבישין אחר דהוו עבדין סכרא וכנשין מיא גבר לנפשיה:
פסוק יא:אך אוילים. חכמי יועצי פרעה, בא סמוך על סמוך, כמו נהרי נחלי דבש וחמאה, את מספר מפקד העם:
פסוק יא:אל פרעה. בעבור פרעה, איך תאמרו בעבור פרעה שהוא אומר בן חכמים אני בן מלכי קדם ואיה חכמתו ומלכותו ואיה חכמתכם גם כן שלא תוכלו לתת לו עצה להנצל מרעתו, ויש מפרשים שכל אחד מחכמיו היה אומר בן חכמים אני, כלומר אני חכם ובן חכם ויודע לתת עצה טובה לכל דבר ואיך נואלתם בפעם הזאת, ועל דרך הזה תרגם יונתן איכדין תימרון לפרעה בני חכימין אנחנא ואת בר מלכין דמלקדמין:
פסוק יב:אים איפה חכמיך. כפל הענין במלות שונות, אמר בכל חכמתכם לא יוכל להגיד מה יעץ ה' צבאות על מצרים הפורענות שעתידה לבא עליהם, ואמר יעץ כאלו יעץ האויב לבא עליהם:
פסוק יג:נואלו. נשאו, מבנין נפעל מענין השא השאת, כאלו הטעו אותם ואבדה חכמתם:
פסוק יג:התעו את מצרים. הם השרים והחכמים התעו את מצרים שהיא פנת שבטיה, כלומר ראש הממלכה, והם התעו אותה שהיו מבטיחים אותה בחכמתם שלא יוכל לבא לה רעה שלא ידעו הם בחכמתם, והנה זאת הרעה לא ידעו אותה:
פסוק יד:ה' מסך בקרבה. כלומר מאת האל יתברך בא להם זה שבלבל עצתם והשחית חכמתם:
פסוק יד:מסך. ענין ערוב ובלבול, כמו ביין מסכתי, שהוא ענין ערוב המים ביין:
פסוק יד:עועים. שרשו עוה, והוא כפל הפ"א, מענין ונעוה לב:
פסוק יד:והתעו. פירוש השרים והגדולים, פירוש השרים שזכר כלומר השרים הגדולים שדרכם ליעץ אותה הם התעו אותה, שהאל בלבל עצתם, וכנה מצרים בלשון נקבה שאמר פנת שבטיה, ובלשון זכר באמרו אל כל מעשהו, כן מנהג הלשון במקומות רבים, כי כשידבר בלשון נקבה ידבר כנגד הכנסה, וכשידבר בלשון זכר ידבר כנגד העם:
פסוק יד:כהתעות שכור בקיאו. תרגם יונתן כמא דטעי רזיא ומדשדש בתיוביה, פירוש כמו שהשכור נתעה ולא ידע מה יעשה ויקיא ויתגלגל אחר כן בקיאו:
פסוק טו:ולא יהיה. למעשה אשר יעשה, פירש לא ישאר למצרים שום מעשה שיעשה ולא יועילנו:
פסוק טו:ראש וזנב. כלומר כל חכמת חכמיו וחרטומיו הכל ינסה להנצל מרעתו ולא יועילנו:
פסוק טו:ראש וזנב כפה ואגמון. הן משל על חכמי מצרים החכמים והגדולים הם ראש, והפחותים זנב, וכן כפה ואגמון, כי כפה הם החזקים בחכמה, ואגמון הם החלושים, והוא כפל הענין במלות שונות רוצה לומר לכם יעשו חכמתם ולא תועילם, ויונתן תרגם מעשה כמו עצה, אמר מלכא דימלוך ריש ואגמון שלטון ואטרון, וי"מ ראש וזנב ראש התלי וזנבו המתעסקים בחכמת הכוכבים, ולא ידעו הרעה הבאה עליהם:
פסוק טז:ביום ההוא. אמר ביום ההוא לפי שבזמן אחד היה שהחריב מלך אשור מצרים וכוש ואחר כן בא לירושלם ונגף שם, לפיכך אמר ביום ההוא כי בזמן אחד היה זה הכל:
פסוק טז:כנשים. חלשים כנשים:
פסוק טז:מפני תנופת יד ה' צבאות. כלומר מאת ה' צבאות באה להם זאת הרעה, לפיכך לא יהיה להם כח להלחם כנגד אויביהם ויהיו כנשים:
פסוק יז:והיתה. כשישמעו מצרים הנותרים בארצם מפלת סנחריב בירושלים תהיה להם אדמת יהודה לפחד ורגזו וחלו ממנה:
פסוק יז:לחגא. פירוש תנועות הפחד ורעדה וכן יחוגו וינועו כשכור:
פסוק יז:מפני עצת ה' צבאות. מפני שראו תחלת מפלתן ביד מלך אשור ואחר כך מפלת מלך אשור בארץ יהודה ידעו כי עצת ה' צבאות היתה מפלתם כמו שהיתה מפלת אשור ביד ה' שהרי היו כלם פגרים מתים בלא חרב ידעו כי הכל מאת ה' הוא:
פסוק יח:ביום ההוא. כשיראו מפלת אשור שבי מצרים וכוש שהיו שם במחנה אשור בשלשלאות של ברזל כמו שאומר יגיע מצרים וסחר כוש וגו', ואומר בזיקים יעברו וגו', ויאמרו אך בך אל וגו' יכירו וידעו כי אין אלהים כי אם אלהי ישראל וישובו לאמונת ישראל, כי חזקיהו התיר כל השבוים שהיו במחנה ממצרים ומכוש ולקח כל הבזה והתיר השבוים ושבו לארצם והגידו נפלאות הבורא, והיו חמש ערים במצרים ששבו לאמונת האל ובנו מזבח והעלו עולות לה' ועל זה נאמר יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען, רוצה לומר שפת ארץ ישראל שהיא לשון עברי לפי שהיו הולכים ושבים לארץ ישראל ולומדים מעשיהם ולשונם, ואמר כנען לפי שמצרים וכנען היו אחים בני חם ונפלה ארץ כנען לישראל לנחלה ושבה ארץ כנען כנכרים למצרים ועתה ישובו אליה כאלו היא לכנען אחיהם כי יחשבו ישראל אחים:
פסוק יח:ונשבעות לה' צבאות. כי בו יאמינו ובו ישבעו לא באלילים שהיו מאמינים מתחילה:
פסוק יח:עיר ההרס יאמר לאחת. כל כך יהיו דבקים באמונת האל עד שיסכימו ביניהם שאם תשוב מעבודת האל אחת מחמש ערים יאמר לה עיר ההרס, כלומר שיעמדו עליה ויהרסוה, ויונתן תרגם כמו החרס בחי"ת מן האומר לחרס, ותרגם יונתן קרתא בית שמש דעתיד ליחרב יתאמר היא חדא מנהון:
פסוק יט:ביום ההוא. פירשנוהו:
פסוק כ:והיה לאות ולעד. זה יהיה למצרים לאות ולעד, כי כל זמן שיחזיקו באמונת האל יקראו אל ה' והוא יושיעם מיד כל נוגשיהם, וזה יהיה להם לאות כי האל ישמרם כשיחזיקו באמונתו:
פסוק כ:מושיע ורב. גדול, כמו על כל רב ביתו, כלומר גדול יהיה המושיע שישלח להם והוא מלאך ה' שיכה בשונאיהם והם נצולים, ויונתן תרגם ורב דיין, וזה רוצה לומר שישפוט בשונאיהם:
פסוק כא: ונודע ה'. כי בזה ידעוהו עוד ויכירוהו מלבד מה שידעוהו מתחילה במגפת מלך אשור גם בעצמם ידעוהו ויכירוהו שיצילם בכל אשר יקראוהו:
פסוק כא:ועבדו זבח ומנחה. ועבדו כמו ועשו, מתרגמינן מעשה עובדא, וכן ועבדת הצדקה, והדומים לו, או פירושו כמשמעו, ופירוש ועבדו לה' בזבח ומנחה, וכן תרגם יונתן יפלחון בנכסת קדישין ובקרבנין:
פסוק כא:ונדרו נדר לה'. בעת צרתם ידרו נדרים וישלמו לא שידרו ולא ישלמו אחר שינצלו אלא שישלמו מה שידרו כי יכירו כי ה' הוא המושיעם:
פסוק כב:ונגף ה'. יכם וירפאם כדי שיכירו כי הוא המוחץ והרופא כי בשובם אל ה' ובצעקם אליו יעתר להם וירפאם מיד:
פסוק כג:ביום ההוא. לפי שמתחילה היו מתגרים זה בזה מצרים ואשור, ועתה הנותרים ממגפת מחנה אשור וראו יד ה' שהיתה בהם ידעו כי ה' הוא האלהים ותהיה להם חברה ואחוה ואהבה עם מצרים שידעו גם כן את ה' ותהיה מסלה ממצרים לאשור ומאשור למצרים:
פסוק כג:ועבדו מצרים את אשור. ופירוש עם אשור שניהם יעבדו את ה' וישראל תהיה להם שלישיה:
פסוק כד:ביום ההוא. שלישיה, שלישית תהיה להם באמונת האל ויהיו ברכה בקרב הארץ שתהיה להם ברכה על שאר האומות כל זמן שיחזיקו באמונת האל:
פסוק כה:אשר ברכו ה'. כל אחת משלשתם ברכו ה' צבאות ויאמר ברוך עמי מצרים ששבו להיות עמי:
פסוק כה:ומעשה ידי אשור. שהכירו שהם מעשה ידי ואני האל ואין עוד:
פסוק כה:ונחלתי ישראל. ישראל הם נחלתי מקדם, יונתן תרגם הפסוק כלו על ישראל בריך עמי וגומר: