פסוק א:מַשָּׂא מִצְרָיִם. הִנֵּה ה' רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מהר למִצְרַיִם. הדבר שיתואר בנבואה זו יתרחש בקרוב. וְנָעוּ, ירעדו אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ. ובהיבט הפוליטי:
פסוק ב:וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם, וְנִלְחֲמוּ אִישׁ בְּאָחִיו וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ, עִיר בְּעִיר, מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה.
פסוק ג:נוסף על כך — וְנָבְקָה, תישבר רוּחַ מִצְרַיִם בְּקִרְבּוֹ, וַעֲצָתוֹ אֲבַלֵּעַ, אקלקל, שלא תתגשם. וְדָרְשׁוּ המצרים אֶל הָאֱלִילִים וְאֶל הָאִטִּים, רוחות רפאים, או: כוחות כישוף המדברים בלחש, וְאֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים, אך לא תימצא בהם עצה.
פסוק ד:וְסִכַּרְתִּי, אסגיר, וכן במשמע: אצמצם ואכניס אֶת מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים, ביטוי של כבוד הנאמר על אדון יחיד, קָשֶׁה, וּמֶלֶךְ עַז שאינו מהם יִמְשָׁל בָּם. נְאֻם הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת.
פסוק ה:וְנִשְּׁתוּ, ייעלמו מַיִם מֵהַיָּם, של מצרים, וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ.
פסוק ו:וְהֶאֶזְנִיחוּ, יוזנחו, או: יתמעטו נְהָרוֹת. דָּלֲלוּ וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר, מצרים. גם קָנֶה וָסוּף הגדלים סביבם קָמֵלוּ, יתייבשו.
פסוק ז:עָרוֹת מתערער ומתרוקן כל הצומח עַל יְאוֹר, ועַל פִּי, שפת יְאוֹר, וְכֹל מִזְרַע, כלל הצמחים הנזרעים על היְאוֹר יִיבַשׁ. נִדַּף וְאֵינֶנּוּ.
פסוק ח:עם התייבשות היאור תיעלם הדגה — וְאָנוּ, יצטערו, ייאנחו הַדַּיָּגִים, וְאָבְלוּ כָּל מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה, וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת, רשת גדולה עַל פְּנֵי מַיִם אֻמְלָלוּ.
פסוק ט:וּבֹשׁוּ, יתביישו, יתאכזבו עֹבְדֵי פִשְׁתִּים, מעבּדי הפשתה, שגם היא לא תצמח. וכל העושים שְׂרִיקוֹת, סורקי הפשתן וְאֹרְגִים חוֹרָי, מיני בדים, ובכללם רשתות מחוררות לדייג.
פסוק י:וְהָיוּ שָׁתֹתֶיהָ, יסודותיה של מצרים מְדֻכָּאִים, שבורים ורצוצים, כָּל עֹשֵׂי שֶׂכֶר, בוני הסכרים ואַגְמֵי נָפֶשׁ, יוצרי האגמים לצורך חיי הנפש.
פסוק יא:אַךְ אֱוִלִים, שוטים הם שָׂרֵי צֹעַן, בירת מצרים, חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה שיועצים לו עֵצָה נִבְעָרָה, חסרת היגיון. אֵיךְ תֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה, איך תלמדו אותו לומר: בֶּן חֲכָמִים אֲנִי, בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם?! פרעה לא ראה בעצמו מלך בלבד, אלא מין אל, בין השאר — אל החכמה, וכך ראתה אותו גם סביבתו.
פסוק יב:אדרבא, אם פרעה ויועציו כה חכמים — אַיָּם, היכן הם אֵפוֹא חֲכָמֶיךָ, וְיַגִּידוּ נָא לָךְ, וְיֵדְעוּ מַה יָּעַץ ה' צְבָאוֹת עַל עתידה של מִצְרָיִם.
פסוק יג:נוֹאֲלוּ, ניטפשו שָׂרֵי צֹעַן, ואין בידם פתרונות. נִשְּׁאוּ, הוסתו, פותו שָׂרֵי נֹף, עיר ידועה נוספת במצרים. במקום לסייע למצרים — הִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם פִּנַּת שְׁבָטֶיהָ, הקצינים הממונים על שבטי מצרים.
פסוק יד:כל זאת כי ה' מָסַךְ, שפך בְּקִרְבָּהּ רוּחַ עִוְעִים, תעתועים, וְאותם קצינים הִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ, החכמה שהמצרים מייחסים לעצמם תיעלם, ובמקומה יפלו המצרים שוב ושוב בטעויותיהם הקודמות כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר בְּקִיאוֹ, כשיכור השב ומדשדש בקיאו.
פסוק טו:וְלֹא יִהְיֶה לְמִצְרַיִם מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה רֹאשׁ וְזָנָב, מעשה בעל התחלה וסוף, מעשה מתוכנן ובעל קיום. לא תהיה במצרים כִּפָּה, צמרת עץ, וְאַגְמוֹן, גומא הצומח באגם. לא יבחינו במצרים בין עניין גדול לבין עניין פעוט.
פסוק טז:בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה איש המלחמה במִצְרַיִם כַּנָּשִׁים. הלוחמים יפחדו מן המפלה המתחוללת כנשים. וְחָרַד וּפָחַד העם מִפְּנֵי תְּנוּפַת יַד ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר הוּא מֵנִיף עָלָיו.
פסוק יז:וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא, לאימה וזוועה. יהודה, שהיא כעת מדינה קטנה, תאיים על מצרים. כֹּל אֲשֶׁר יַזְכִּיר אֹתָהּ, את שם יהודה אֵלָיו — יִפְחָד מִפְּנֵי עֲצַת ה' צְבָאוֹת מחשבתו הקשה אֲשֶׁר הוּא יוֹעֵץ עָלָיו — על מצרים.
פסוק יח:בַּיּוֹם הַהוּא, שבו מצרים תתמוטט, יחולו בה שינויים רבים — יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן וְנִשְׁבָּעוֹת לַה' צְבָאוֹת, אנשי הערים הללו ידברו עברית ויאמינו באלוהי ישראל כי ישראל יהיו השליטים והמשפיעים, ואף יתיישבו בערים אלו. עִיר הַהֶרֶס, החרס, השמש יֵאָמֵר לְאֶחָת, תיקרא אחת מהן. ואכן הייתה במצרים עיר שכונתה כך.
פסוק יט:בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַה' בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם וּמַצֵּבָה אֵצֶל גְּבוּלָהּ, לַה'.
פסוק כ:וְהָיָה אותו מבנה, או: הדבר שייאמר בסמוך לְאוֹת וּלְעֵד לַה' צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; כִּי יִצְעֲקוּ אֶל ה' מִפְּנֵי לֹחֲצִים, אויבים, וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב, אדם גדול, או: אדם שיריב את ריבם וְהִצִּילָם.
פסוק כא:וְנוֹדַע ה' לְמִצְרַיִם, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת ה' בַּיּוֹם הַהוּא, וְעָבְדוּ לו בזֶבַח וּמִנְחָה וְנָדְרוּ נֵדֶר לַה' וְשִׁלֵּמוּ.
פסוק כב:וְנָגַף, יכה ה' אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא, מכות חוזרות ונשנות לשם תיקון, לא מכה ניצחת. וְשָׁבוּ עַד ה', וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם.
פסוק כג:בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְסִלָּה, דרך מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה, לאשור וּבָא אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם וּמִצְרַיִם בְּאַשּׁוּר, וְעָבְדוּ מִצְרַיִם אֶת אַשּׁוּר.
פסוק כד:בַּיּוֹם הַהוּא, לאחר שיכבשו האשורים את מצרים, ולאחר שמצרים ואשור יקבלו עליהם את עול מלכות ה', יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר, ישראל ושתי הממלכות הללו ייחשבו לקבוצה בת שלושה כוחות, להיות בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.
פסוק כה:אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר: בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל. בעולם שיתחדש אז, ישכון שלום בין שלוש הממלכות.
